הגענו לגיל ה-50 ורצינו לציין חג זה כנאה וכיאה לקבוצה בת 50, כאשר המייסדים מימים ראשונים, דרך כל ההשלמות והמצטרפים ועד לדור שני ושלישי, חיים כאן וממשיכים.
הרבה שאלות לוו אותנו, איזה צביון לתת לשנת היובל, לחג היובל ולאיזה כיוון להפנות עיקר המשקל והזרקורים. ברור היה לנו, ובנושא זה היינו מאוחדים, בראש ובראשונה יש לזכור ולהזכיר, לרענן ולא לשכוח, את פועלם של הראשונים ואלה שיחד, בשנותיה הראשונות של הקבוצה ועד למלחמת השחרור, חיו, יצרו ובנו התשתית.
כאן בנושא זה, ומשך כל השנה, עסקנו בנבירה בזיכרונות, באלבומים ובכתובים מהשנים ההן.
בד בבד ובקצב עולה, הנחלנו הזיכרונות, האירועים, התמונות והסרטים לצעירים שבנו, לנערינו ולילדינו.
התגלה כאן לדורות הצעירים, עולם חדש שלא ידעו ולא שמעו עליו, של קומץ צעירים וצעירות, שללא כלים וללא תנאים והכשרה מוקדמת, יצרו קבוצה נפלאה, עם בסיס כלכלי איתן, מסורת בריאה של סדרי ארגון, מוסדות, מותר אסור ועוד.
עצם העלאת נושא הזיכרונות, כפי שעשינו אותו, תרם לרוממות רוחם ולגאוותם של ותיקנו, ומאידך לא פחות מכך להערכה מחודשת ונכונה של פעלם ומעשיהם של הותיקים בקרב הצעירים והילדים, שהתחילו להבין ולהסתכל אחרת על חברים מבוגרים ופה ושם כבר זקנים, שנמצאים מעבר לשיא כשרם ויכולתם.
המבצע השני בשנת היובל היה הקמת "גן הבנים", מצבת זיכרון לבנינו, כמקום פורקן שעשועים לדור שצומח וגדל.
אכן, הקמנו גן מהמגוונים והיפים מסוגו בארץ, מלאכת מחשבת ויכולת ביצוע של חברינו, שברוח מסירות והתנדבות הקימו גן שכולו מעבודת החברים בשעות אחרי העבודה ובשבתות. הגן ניצב במקום בו תקעו יתד ראשוני חברינו, ערב שמחת תורה, לפני 50 שנה, והרבה סמלים לדבר.
ילדינו מתרוצצים בגן ונהנים ממתקניו ולנו, בוני הגן, נשארו הזיכרונות והחוויות מאותה תקופה בשנת ה-50, בה בילינו יחד בהקמתו.
על אחרון האירועים, חגיגת היובל, היו חלוקות הדעות בינינו, על אופי החגיגה, היקפה ועל עצם הצורך לציין בחגיגה את שנת החמישים. הגענו בסופו של דיון להסכמה על קיום חגיגה שנשתף בה את כל אלה שעברו בתוכנן לאורך השנים, שכנינו, הגופים המרכזיים שלנו ועד מכרים, ידידים, קרובי חברים וכמובן בנינו ובנותינו שלא ממשיכים אתנו.
החגיגה במוצאי שמחת תורה היתה השיא לכל מה שעשינו משך שנת היובל וציינו בה ברוח קלילה ובכשרון, מהווי אבותינו המייסדים והראשונים בשנותיהם הראשונות.
היתה זו חגיגה גדולה ועל רמה, שבמרכזה החזיון, מוצג על ידי חברינו בביצוע מעולה.
ארגון הערב על כל מרכיביו היה מושלם וללא דופי, החל מהאווירה שהשרתה הכניסה המוארת ומוצפת בדגלים, עבור את האירוח, והכבוד, האווירה והתערוכות, כאשר קרוב ל-3000 איש שותפים בשמחתנו.
למחרת היום, עם חלוף המתח והלחץ בו עמדנו בחודשים שלפני, הרגשנו כולנו, עם הסיפוק על ההצלחה וההדים שנשמעו לרוב, כעין ריקנות וחסרון של "משהו". ה"משהו" שחיינו משך כל השנה, הפגיש אותנו עם עברנו, עם עצמנו, עם חברים שלא נפגשים אתם בעיתות רגילים, שהוא ה"משהו" שהיה הטעם העיקרי לעצם העשייה וההתלכדות סביב ההכנות לאירועי היובל.
למעט גן הבנים, נשארו לנו מחגיגות היובל אותם הימים, הערבים, השבתות והלילות בהם עבדו, עשו והתכוננו יחד החברים בהכנות לחג, אותה אוירה נפלאה ששררה בתוכנו ככל שקרב המועד, אותה עלינו לשמר, אותה אנו יכולים להמשיך ולטפח ולחיות לאורה גם בימי חולין.
הוכחנו לעצמנו, ומודים אנו הספקנים, שאכן גלומים בתוכנו הרוח והיכולת ונשאר רק לקבוע יעדים ומטרות להמשיך ולהפיח רוח, באותן גחלים לוחשות, שתשרה על כולנו מאוירת ועשיית הימים הגדולים של שנת היובל.
חרף הרצון לראות בשנת היובל, על כל המעשים והאירועים, נחלת כולנו, ראוי להזכיר ולציין אותו צוות של כמניין חברים וחברות מהשורה, חברים צעירים שבקושי זכרו את חגיגות ה-25, ראו בהובלת האירועים מלאכת קודש וסחפו ברוחם את כולנו.
אכן, ראויים הם לטפיחה נוספת על השכם בתוספת ברכה לצוות ולכולנו שאכן זה ציון דרך וסימן טוב להמשך ולבאות.
