בעצם את הכל אמרנו רק דבר אחד נשאר, בסה"כ בשם כולנו - המשק בית נהדר, כן בית נהדר. ...
טוב שלא קראו לי כשבנו את הקיבוץ ולא שאלו מה אני אומר וכל הגשפט הזה נראה כזה ולא אחר...
אין להם די כסף לקצת ויסקי או לבירה, אחרי שכבר שישים שנה הם פה עובדים? ...
אותי אי אפשר לעצור לא גבר, אישה או קיבוץ, אני מגשימה חלום מתוק אני עובדת בחוץ. ...
אוף נמאס כבר לעבוד כל יום לקום מוקדם אני לא רוצה להיות הפראייר של כולם. ...
עוצמים את העיניים, רואים את התמונות וכמו פוסעים בשניים על גשר זיכרונות....
אין ברירה השינוי הוא הדרך, כי דריכה במקום זה אסון. מה שווה השיוויון והערך, כשקשה בביתנו לחלום....
נשבר לי לחכות לו כבר, נו בחיי נמאס, אחרי הכל אני אשתו - ולא סתם עוד אגס. ...