בראשית… באמצע שנות העשרים, חרף משבר העליה הרביעית, החליטה קבוצת אקדמאים שהיתה פעילה בחיים הציוניים בלבוב, והושפעה מדמותו הכריזמטית ורעיונותיו של שלמה שילר שהזדמן אליהם כשליח הקק"ל, לסיים את פעילותם הציבורית בפולין ולשמש דוגמה אישית בהגשמה בארץ ישראל. באוקטובר 1925 עלתה הקבוצה לארץ להכשרה בקריית ענבים. כאן הם הוכיחו יכולת פיזית וארגונית ודרשו לצאת לעצמאות, להקמת קיבוץ חדש. בסוכות 1927 עברה הקבוצה שמנתה 12 מבוגרים ו 6 ילדים לגבעה בדרום רחובות בשטח שנרכש בכספם, ללא עידוד ועזרת המוסדות המיישבים. החבורה התחילה לבנות משק עצמי בבחינת יש מאין, הוחל בהכשרת קרקע לנטיעה וזריעת גן ירק, נטיעת פרדס ובהמשך רפת קטנה, תרנגולות, ועצי פרי. למחייתם יצאו לעבודות חוץ, בעיקר בפרדסי סמילנסקי שהיה ידיד הקבוצה ובעל פרדסים בשכנות. חלק מהטיפול במשק העצמי נעשה אחרי ששבו מעבודות-החוץ.
|
שנות השלושים והארבעים במאורעות תרפ"ט 1929 נותרה הנקודה ללא אפשרות להגן על עצמה. בסיוע המוסדות נבנה בית ביטחון, מבנה חזק עם מגדל בראשו אשר שימש מעתה למגורי הילדים עם הוריהם ועוד. ב 1932 היו במקום כ- 45 חלוצים וחלוצות ועוד 15 ילדים. הקבוצה השתייכה ל"חבר-הקבוצות" ותנועת גורדוניה שלחה צעירים וצעירות כגרעיני השלמה. תוספת שטח קרקע למשבצת חייבה את החברים להסב את שם הישוב ל"גן-שלמה". חדר אוכל ראשון "בנוי אבן" הוקם ב 1935. ב 1944 חנכו את המתחם של בית התרבות. מחוסר אפשרות ליצוא פרי הדר בתקופת מלחמת העולם הוקם מפעל לייצור מיצי-הדרים. חרף המצוקה הכלכלית, שלוותה את הקבוצה לאורך כל הדרך, נמצאו הכוחות לקליטת 6 חברות-נוער שהתחנכו כאן בשנים ההן, ובהמשך לקליטה של ילדים פליטי השואה, שמצאו בית חם בקבוצת שילר, למדו עם עם בני הקבוצה ואומצו ע"י המשפחות.
|
|
 |
|
שנות החמישים הקיבוץ תוסס ושוקק חיים בשנות החמישים: 96 חברים, 51 ילדי הקבוצה, 36 "נוער עולה" , 16 ילדי חוץ בפנימיה ועוד זמניים. פעילות נמרצת בחיי התרבות והספורט מתנהלת בגבעת הילדים. המולה רבה מלווה את ההכנות לחגים. הרצאות, מסיבות שבת, טיולים, שיעורים בתנ"ך, שיעורים בציונות. חברים בהנהלת הישוב העברי באים לבקר ולהתרשם מהפלא הגדול: קבוצת חלוצים השאירה מאחוריה את העיירה היהודית, כבשה בציפרניה גבעת כורכר צחיחה, והפכה אותה לישוב מלא חיים, פורח וירוק. ממשבצת קרקע של 352 דונם בסה"כ הגיעו עד לשנת 1947 לכ 700 דונם, כאשר הרכישות התבצעו מדי פעם, חלקה לחלקה, בהון עצמי של הקבוצה ובסיוע המוסדות. מפנה משמעותי התחולל בתום מלחמת השחרור. מאדמותיהם של הכפרים הערביים שננטשו בסביבה נמסרו חלקות כתוספת למשבצת הקרקע שמגיעה באותה עת לכ- 1,300 דונם. הוקם ענף הנשירים, ניטעו עוד פרדסים, בננות ואבוקדו. ענף הפלחה התפתח בתנופה אדירה, כאשר הקבוצה התבקשה לעבד (באופן זמני) כ- 4000 דונם בנגב. ב 1952, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד, התפרקה השותפות בביה"ס עם גבעת ברנר והוקם מחדש בית ספר בקבוצה (בשיתוף עם נצר סירני). בשנה זה נערכו חגיגות מחצית היובל לקבוצה, כולל תערוכה מרשימה ומופע מרכזי בהשתתפות חברים, נוער וילדים.
|
|
 |
|
שנות השישים 142 חברים ועוד 95 ילדים מנתה הקבוצה בשנות השישים. משבר חברתי פקד את הקבוצה בראשיתו של עשור זה. 6 משפחות מבני ומחניכי הקבוצה עזבו את המשק ופנו דרומה להצטרף אל מייסדי מושב לכיש. המעבר להלנת הילדים בבתי ההורים הביא למפנה בכל מערכת החיים בקבוצה, ומאותו שלב החברות עבדו רק 6 שעות ביום. קבוצת שילר הייתה הקיבוץ הראשון שנטש את "הלינה המשותפת" בבתי הילדים, וזאת בניגוד לעמדת התנועה. הונהג לראשונה "תקציב אישי כולל". גם זו פריצת דרך בניגוד לעמדת התנועה. החל משנת 1962 החל לפעול שילטקס בע"מ שהוקם כמפעל לייצור גומי ושרוכי נעליים בטכנולוגיה של קליעה. במקביל נבנה בית האריזה ולידו בית הקרור לשירות ענפי המטע. בנים צעירים יזמו הדרכת גרעין נוער ישראלי על מנת שיצטרף לקבוצה.
|
|
 |
|
שנות השבעים ההתאוששות הסתמנה כבר בשנות השבעים. 167 חברים מנה הקיבוץ בראשית העשור, 218 חברים בסופו. המפעל עדיין בצעדיו הראשונים, אך המשק החקלאי כבר מזנק ופורח. נרכשו שטחי קרקע נוספים באזור והוגדלה תפוקת השאיבה בבארות. הקיבוץ התבסס מאותו שלב על ענפי החקלאות המתרחבים, ביניהם הובילו הכותנה ומטעי הנשירים. תנועת המתנדבים הגיעה לשיאה. כמאה מתנדבים מכל כנפי תבל עבדו בקיבוץ כל קיץ, בעיקר בקטיפים. חברים התגייסו לקטיף ההמוני כדי להימנע מהעסקת קבלנים ומעבודה שכירה. שילטקס, לקראת סוף העשור, הציע כבר מבחר מוצרים בתחום האריגה, הסריגה והקליעה. אגף חדש נבנה, מכונות חדשות נרכשו בחו"ל כדי לענות על הביקוש. ב- 1973 סיימו שוב שיפוץ והרחבה של חדר האוכל. שנת היובל 1977 מפעילה ומרכזת סביבה את מרבית הציבור. כמעט כולם מצליחים להשתלב באירועי שנת היובל הנמשכים לאורך השנה ושיאם במופע מרכזי רב משתתפים ובהקמת גן היובל המבוסס על עבודת החברים המתגייסים בשעות הפנאי ובשבתות.
|
|
 |
|
שנות השמונים בשנות השמונים התייצבה האוכלוסייה על כ- 215 חברים ועוד 145 ילדים. תלמידי א - ח נהגו להשכים לביה"ס בקיבוץ נצר סרני, תלמידי התיכון לגבעת ברנר. מצוקת המים התחילה לעלות על הפרק, ומסוף שנות ה- 80 המשק החקלאי הצטמצם. שילטקס עשה קפיצה גדולה לקראת סוף העשור. המחזור הכספי הגיע ל 3.8 מליון דולר. משלב זה ואילך הפך המפעל לענף הגדול ביותר במשק, הן במספר החברים העובדים בו והן בתרומתו למשק בכלל. הכנסתו, כ- 60% מכלל העודף של המשק כולו. גרעיני היאחזות הר עמשא התחנכו בקבוצה, נוער עם ערכים ואידאולוגיה. הפעילות השפיעה על חיי הקבוצה כולה - לליווי ההתיישבות בהר נרתמו ממיטב הכוחות בה. חגיגות 60 שנה לייסוד הקבוצה בשנת 1987 שוב היוו מנוף לפעילות יצירתית וחגיגית. שנה שלמה של אירועים עם הכבוד הראוי לראשונים. בשנה זו הסתיים אחד ממפעלי הבנייה הגדולים בתולדות הקבוצה: מתחם חדר האוכל ואולם המופעים. דור שלישי ורביעי השתלבו בחיי הקבוצה והחלו לשאת בעול.
|
|
|
שנות התשעים ועד 2002 בתחילת שנות התשעים נמצאה מערכת החינוך של הגיל הרך בתהליכי שינוי משמעותיים שראשיתם בעשור הקודם. בשנת 2000 היו כל חמשת המעונות מעגל אוטונומי. נוצר לחץ מתמיד על החבר לקחת אחריות על פרנסתו, בעידוד הנהלת המשק יצאו חברים לעבודת חוץ, וזו הפכה שוב לאחד מהענפים המרכזיים בקבוצה. בסוף העשור הפרטנו את הכלכלה בחדר האוכל. ההמולה והמרכזיות אשר איפיינו את המוסד במשך כל השנים, דעכו במשהו נוכח המציאות המשתנה. "קייטנת שילר" הינה מותג המרכז סביבו תמיד בחודש יולי כ-600 ילדים ושוב מתמלא חדר האוכל ברעש ובהמולה. ה"שיבר"- פרוייקט בלעדי של הצעירים, הינו ענף ריווחי ומצליח. מאמצע שנות התשעים ממריא שילטקס לשיאים חדשים. המפעל המשגשג הגיע בשנת 2000 למחזור מכירות בסך 15 מ' דולר והביא רווחה לקבוצה כולה. המשבר העולמי בשנים האחרונות אינו פוסח על המפעל והביקוש למוצרים יורד פלאים. על סף המאה ה -21 נכנסה הקבוצה למהלך שינוי משמעותי. המטרה היא להטיל את עול הפרנסה על החבר, להפריט את רוב השרותים והתקציבים. לא עוד חלוקה שיוויונית וחלוקה לפי צרכים, אלא תיקצוב לפי האפשרות הנובעת מהכנסות מהעבודה תוך התחשבות ברמת התרומה של כל חבר. בסוכות 2002 מלאו לישוב 75 שנה. דור רביעי סיים צבא. בקבוצת שילר היום 231 חברים, 26 מועמדים, 12 חיילים, 95 ילדים.
|
|
 2003 עד 2015 העשור האחרון היה מן הסוערים שידעה הקבוצה: שינויים, "קיבוץ מתחדש", הפרטה, בעלי תפקידים מן החוץ, ועד ממונה מרצון. במחסן גבעה כִּבּו את האור בשנת 2005, במחלבה הביתית כבר לא זורם החלב משנת 2007, באותה השנה נסגרו גם הלולים לאחר 80 שנות פעילות מבורכת , השיבר נסגר בשנת 2011 ועמו ברזי הבירה, "התעסוקה המוגנת" הגיפה וילונות רקומים לעד, מרפאת השיניים שפעלה בקבוצה משנת 1968 נסגרה בשנת 2012, "מריומה" כבר לא דוהרת על הכבישים, "שילטקס" המפעל שארג את דגל התעשיה שלנו נסגר בשנת 2013. אבל לא שקט אצלנו, הקיבוץ רוחש חיים - אחרים. ערב ראש השנה תשע"ו, 2015: בשילר 288 חברים, 151 ילדים, 12 חיילים. 157 חברים עובדי חוץ, 71 חברים בפנסיה. בשנים אלו ניתן לראות עליה במגוון התארים ובהשכלה האישית האקדמאית הנרכשת ע"י חברי הקהילה ובניה.
אומרים שכשנסגרת דלת נפתח חלון, וכשעוד דלת נסגרת אחרת נפתחת. בתוך כל אלה נראה שחוזרת לעצמה קהילה שהיתה תמיד מאד משפחתית, איכותית, עם רוח ששומרת על שיח דמוקרטי ומתגברת בהדרגה על פלגנות, חילוקי דעות ושסעים. אנחנו כמעט בשנת ה-90 של הקהילה שלנו, דור חמישי כבר לומד ללכת ולרוץ, בשעה טובה. 12 אינטליגנטים שצעדו מרחובות ברגל הקימו כאן קבוצה - "והקבוצה מאז, ראו, לא מפסיקה ללכת..." |
|
