מקל גומי - מגב. "ככה לא מחזיקים מקל גומי".

 

מקלחת משותפת - בעבר, לא היו בבתים מקלחות וכולם היו מתקלחים במקלחת הציבורית - המשותפת, שהייתה במקום בו נמצאת היום המספרה של נטע "סלונטע". הרבה שירים וזמירות הושרו תחת לזרם, ובעיקר אגדות הילכו על המקלחת המשותפת. במקלחת הישנה היו מחיצות זכוכית, על הברזלים התאמנו בעליות מתח. בכניסה היו חדר גילוח וספסלי עץ עליהם פשטו את הבגדים. לאגף הטושים/מקלחים הלכו עם קבקבי עץ פשוטים. הלחץ היה גדול ותמיד היה תור במקלחת. נשים צעירות עם מבוגרות, נערות מתבגרות עם ותיקות - היה שמח. לא לכולן. "במקלחת המשותפת רואים הכל".

 

מקרר 24 - בקיצור: "24". המקרר הגדול בחדר האוכל, אליו נכנסות שאריות האוכל בסוף הארוחות. שכנו הותיק והטוב של "27". " - איפה לשים את השניצלים?" - "ב - 24".

 

מֵנָשְקָה - כלי אלומיניום לנשיאת אוכל. מורכב מארבע קומות ומכסה. היה נהוג לתת אותו כמתנה לחתונה. "לאה, קיבלנו מנשקה נוספת לחתונה".

 

מזכיר - מרכז המזכירות. יוזם ומבצע בכל תחומי סמכויות המזכירות. המזכיר קובע את סדר היום לישיבת המזכירות. כלל חברי הקבוצה בוחרים את המזכיר, הבחירות מתקיימות בשני סבבים. "קבעו לי פגישה עם המזכיר".

 

מזכירות - נושאת באחריות כוללת לנעשה בקבוצה. עיקר פעולתה במישור הארגון והחברה. מתפקידיה: שיפור הארגון ואיכות החיים בקבוצה, גיבוש מדיניות המאפשרת הגשמת השאיפה להרחבת הקבוצה, תאום פעולת הועדות, הכנת הדיונים לאסיפה הכללית, פירסום החלטות, הוצאת עלון, קביעת דרכי ביצוע של החלטות אסיפות החברים השונות. המזכירות נבחרת בהצבעה חשאית ומשובצים בה חברים מכל שכבות האוכלוסיה. בסה"כ מונה המזכירות בין 9 ל- 11 חברים. "המזכירות מברכת את החברים החדשים בברכת יישר כח".

 

מוטל - הכלבו של היום. נקרא כך על שם מוטל רוזנפלד עוד בחייו. מוטל האיש המזוהה ביותר עם "מוטל", עבד במקום שנים רבות. בשנים הראשונות מוטל היה עומד מאחורי דלפק ומגיש לחבר, במאור פנים את המוצרים המבוקשים. אחר כך נכנסה גם שיטת הרישום לחובת החבר ועדיין היו מוצרים שבחלוקה, גם המבחר גדל, בשנת 1978 עבר הכלבו לשירות עצמי. במשך השנים גדל מאד ההיצע, המחשבים זוכרים את כל מה שקנינו וחלקנו עוד קונה במוטל. " בוא נלך למוטל, נקנה בירות..."

 

מוכתר - בתקופת השלטון המנדטורי ראש הישוב נקרא מוכתר - ראש ועד הקיבוץ. הנס דנקוורט היה מוכתר, שלמה אבי יונה ויוסף וולקשטיין. המינוי/תפקיד נעלם אחרי מלחמת העולם.

 

מועדון חברים - בעבר, היה חלק מקומפלקס בית התרבות. החברים היו נאספים בו בערבים, על מנת לשחק משחקי שולחן, לקרוא עיתונים ולשוחח. אפשר היה לשתות כוס תה, בחדרים לא היו אז קומקומים, היה זה מפגש חברתי חשוב. במועדון התקיימו גם אסיפות, חוגים והרצאות, חוגי דיון וחוגי ערב. מרים מיר ואחר כך סוור טננבאום היו אחראים על המועדון ואחזקתו. כיום משמש המועדון הישן כסִפְרית עיון/מוזיאון. המועדון החדש נפתח בסוף שנות השמונים בחדר האוכל הישן, הקירות נצבעו בצהוב ונתלו וילונות בהירים. משמש לאירועים, אסיפות ומפגשים חברתיים. " דיון חצי שנתי יתקיים במוצאי שבת במועדון חברים". נקרא גם המועדון.

 

מאפיה של ישראל - מאפייה ללחם הייתה קיימת בקיבוץ משנותיו הראשונות. אך כולם זוכרים את ישראל במאפיה, ישראל פרשטנדיג שלמד את מלאכת האפיה עוד בחו"ל נכנס למאפיה ב- 1947, ואפה את כל התצרוכת המקומית עד פירוק המאפיה בשנת 1967. ישראל אפה לחם, פיתות ומה לא, אך את ריח עוגות השמרים של שבת לא נשכח לעולם. " במאפיה של ישראל אופים גם פיתות עם בצל".

 

מדריך - לכל קבוצת ילדים או נוער היה מדריך, בדרך כלל מדריכים, שתפקידם היה העשרה אחרי שעות בית הספר. עם המדריכים יצאנו לטיולים, למחנות קיץ, למדנו שירים, ערכנו קבלות שבת, יצאנו לגיוסים, אש לילה ועוד. פעם לפני עידן המחשב והטלביזיה היתה פעולה כל שבוע, וכולם היו באים. החברה הטובים היו מדריכים. " יש לנעורים מדריך חדש".

 

מועמד - מועמד, תוך תקופת מועמדותו וכל עוד לא התקבל כחבר הוא בר רשות בלבד בקיבוץ. משתתף באסיפות הקבוצה, אבל אין לו זכות הצבעה. תקופת המועמדות של נקלטים לקיבוץ תתחלק לשתיים:

1. תקופת אורחות (היכרות ראשונית) - 6 חודשים.

2. תקופת מועמדות לחברות - שנה אחת מתום תקופת האורחות.

זכותה של האסיפה הכללית להאריך תקופה זאת למשך חצי שנה נוספת, בכל מקרה לא תעבור תקופת המועמדות לחברות, הכוללת תקופת היכרות ראשונית, יותר משנתיים מאז העתיק מועמד לקיבוץ מקום מגוריו לקבוצה. קבלה לחברות תהא לאחר תקופת המועמדות לחברות. מועמדים יתקבלו לחברות מלאה לאחר הצבעה חשאית באסיפת חברים קבועים. דרוש רוב של 66% מכלל המצביעים. בנים ובני זוג של בנים מתקבלים ברוב של 51% בלבד.

 

מחסן גבעה - המבנה ליד הבריכה, נקרא גם מחסן צילה או מחסן זלמה. משכנו הראשון בגבעה היה במרתף הבית הצמוד למגרש הכדורגל. בעבר היה מחסן זה אחראי לכל כביסת ילדי הגבעה : קיפול , גיהוץ, תיקון. שם היו מקבלים בגדים כמה פעמים בשנה, גם בגדי ערב וגם בגדי יום שישי, גרביים מגבות ובעצם את כל פירטי הלבוש והסידקית. מאז שעברה הכביסה למחסן חברים, והאחריות עליהם בשילוב עם תקציב - להורים, משמש המחסן בעיקר כחֲנות לרכישת ביגוד. "מחסן גבעה יהיה סגור ביום ראשון".

 

מחסן זלמה - נקרא כך על שם זלמה מוקסיי העובדת במחסן שנים רבות וזהו בעצם מחסן גבעה. זלמה שהיא גם תופרת, ידעה להתאים לילדים את הבגדים לאופנות, להוסיף פֶּנְסים בצד, ולקצר את האורך. בעבר היה מחסן זה אחראי לכל כביסת ילדי הגבעה אחר כך שימש המחסן בעיקר כחֲנות לרכישת ביגוד. "יש תערוכה של בגדי יום שישי במחסן זלמה".

 

מחסן בתיה - כינוי למחסן הגדול - מחסן חברים. מחסן זה נתן שירותי כביסה, גיהוץ וקיפול לכל בית הקבוצה. לפני עידן תקציב ההלבשה היו מחלקים לחברים בגדים ובגדי עבודה, המחסן אף קבע את האופנה התחתונה של החברים והחברות. כמה מחסנאיות היו בשילר במשך השנים אך, בתיה אילן שעבדה וניהלה את המחסן שנים רבות, זכתה שיקרא המחסן על שמה עוד בחייה. נקרא גם מחסן בגדים או המחסן. בצמוד היתה חנות למכירת בגדים ומוצרי סידקית, נקראה גם "הבוטיק של בתי". " בגדים לא מסומנים במחסן בתיה - ימסרו השבוע לנזקקים".

 

מחסן יובל - נמצא ליד האסם, שימש כרפת הראשונה של קבוצת שילר. בשנת היובל שופץ המבנה ובו הוצגה תערוכת היובל : תבליט המשק ותמונות. מאז משמש כמחסן ציוד גדול השייך לועדת תרבות. "תביא 4 פלטות לבמה ממחסן יובל".

 

מחסן פיקו - מחסן מרכזי לחקלאות שנוהל על ידי פיקו ויינגרטן, נפתח בבניין בו שכנה קודם המסגריה. כיום המחסן של המטע. מחסן פיקו הוקם בשנת 1980 וריכז את קניות ענפי המשק. " במחסן פיקו יש הכל".

 

מחסן ציוד - מחסן השייך לבית נעורים ומכיל את כל הציוד הדרוש ליציאה למחנות, טיולים וכו`. מִסנדות, חבלים, ואוהלים, עד כלי בישול, כלי אוכל ושירותי שטח. המחסן הראשון היה בצריף חדר המורים, משם עבר אל מתחת בית פלה, בצמוד לנגרית הילדים לשעבר. " לאלי יש כלבי גז במחסן ציוד."

 

מחסן צילה - מחסן הבגדים של ילדי הגבעה, במרתף הבית הצמוד למגרש הכדורגל. מחסן זה דאג לכל פירטי הלבוש של ילדי בית הספר, קיפול כביסה, גיהוץ ותיקונים. דרומית למחסן היו כיורים גדולים וצריף עץ, שאליו היו "זורקים" וממיינים את הכביסה המלוכלכת. לצילה שטייניג המחסנאית עזרו מטפלות הגבעה : רוזה קלינגהופר, ויוכבד שטוסר. "בראש השנה ובפסח מקבלים כל הילדים תחתונים, גרביים ובגדים חדשים ממחסן צילה".

 

מחסן תערובת - מפעל קטן שהיה ליד האסם והאינקובטור. הכינו בו את כל התערובת לבעלי החיים, לרפת וללול. במחסן תערובת עבד יורם ברגיל.

 

מנהרה - אחד מהמתקנים בגן היובל. בנויה מצינורות בטון רחבים שהובאו ממפעל יובל גד באשקלון על ידי אמנון שטוסר בטריילר מיוחד.

אורכה כ - 9 מטרים. "מישהו חירבן בקצה המנהרה".

 

מנורה כחולה - מנורה שהפיצה אור כחול ושבעזרתה טיפלו בפרונקלים, במרפאה או בבית. אמצעי ריפוי פופולרי - בעזרת אור אולטרא סגול, טיפלו בכאבים שונים, כאבי פרקים וחבלות. זה היה טיפול חיצוני מקומי. לקבלת טיפול כזה בהיקף גדול נסענו לגבעת ברנר שם היה מתקן "אוהל קוורץ" שבו טיפלו בכל הגוף. "שוב לקחו את המנורה הכחולה לריקודים".

 

מטבח קטן - מטבח להכנת אוכל לתינוקות ולפעוטים. מקום מושבם של שומר ושומרת הלילה ומרכז חיי הלילה של פעם. מטבח ילדים נדד מבית לבית: מבית הביטחון לבית החדש לגנון שנהרס, עד שהגיע לאכסניתו האחרונה במטבח הגדול - אחר כך משרד האקונומיה. במטבח קטן עבדו שנים רבות יעל אנוש ויטקה שי. "אני הולך לנמנם במטבח קטן".

 

מטבחון - המטבחים הראשונים בבתי החברים. היו קטנים למדי ולכן איש לא העז לקרוא להם ממש מטבח, אבל נשות הקבוצה ניצלו את כל הפוטנציאל : את הפתיליה שמו במרפסת או בשירותים, את הביצים הקציפו ביד ואפו עוגות מעולות. "מקומה של האישה במטבחון".

 

מים חמים - לא תמיד היו מים חמים בקבוצה. במקלחת המשותפת כבר היו מים חמים לחברים. את המים החמים למקלחת הציבורית חיממו ב"בוילר" שבער בעזרת סולר. האחראי הראשון היה סבא הלר, האבא של קלרה זיכל, אח"כ קיבל את התפקיד מרקו אורנשטיין, האבא של שאול. בשנות החמישים החלו לבנות בבתי החברים מקלחות ולחברם לרשת המים החמים. כך היו מגיעים המים לבתי החברים באספקה מרכזית. נושא רגיש בקבוצת שילר, בעיקר בגבעה. בעקרון, יש כל הזמן.

עם בא ההפרטה צמחו על כל הגגות דודים וקולטים במימון הקבוצה - והמים החמים ממש חמים.

 

מטפלת - החברה הדואגת לכל צרכיהם של הילדים בבתי הילדים, החל בלבוש ואוכל וכלה בחינוך ותרבות. המטפלת היתה ההורים והאורים ותומים של פעם.

 

מלך אדום - משחק קלפים פופולרי ששוחק במועדון החברים. "הוא אלוף במלך אדום אבל בעבודה הוא אפס".

 

מלכודת הדבש - מושג שטבע ניר מאיר. בא לתאר את טובות ההנאה שניתנות לצעירי הקיבוץ, על מנת שלא יעזבו. "עוד אחד השתחרר ממלכודת הדבש".

 

מרק זלמה - מרק שהיתה מבשלת זלמה מוקסי בטיולי שבת. מרק ירקות והרבה אבקת מרק. לכל טיול היו לוקחים כלב גז וסיר גדול, ובארוחת צהריים קולפים וחותכים ירקות למרק זלמה. את המרק היו אוכלים בצלחות פלסטיק עמוקות או ספלים. "זה לא טיול בלי מרק זלמה".

 

מרק פירות - זהו לפתן שבושל במטבח מפירות העונה. מיץ השזיפים של נעמי קרמיש היה בין המבוקשים במרקי הפירות. "תאכלו מרק פירות- ותהיו בריאים".

 

מרקם חברתי - תכנית חדשנית לקליטת משפחות בשילר, דבר שלא היה מקובל עד אז בחברה הקיבוצית. פורסמו מודעות בעיתון ונשכר משרד בתל אביב לראיין את המשפחות. בסופו של דבר הגיעו לקבוצה שמונה משפחות. מהן נשארה איתנו עד היום משפחת שחר.

 

מעבדה - חדר הטבע של בית הספר היסודי שהיה בקיבוץ בשנים 53`- 64`. הוקמה ביוזמתו של המורה לטבע יוסף הלפרין. יוסף גם הכריז על תחרות צוברת נקודות להקמת האוסף, הילדים וההורים היו אוספים חיות וזוחלים אותם פיחלץ ושימר יוסף."במעבדה יש נחש ארוך". אחר כך שימש כמועדון ומחסן מתנדבים.

 

מצֶבְּרַייט - האוכל של יום שישי בצהריים. מכיל בעיקר מצה וביצים - מטוגן בהרבה שמן. הכי טעים מכוסה בשכבה עבה של סוכר וקקאו. המצברייט זכה בשילר למעמד בלתי מעורער בצלחות החברים והילדים עוד הרבה לפני שהתחילו לבדוק את רמות הכולסטרול. בפסח היה המצברייט כוכב, ובימות חול היה מנת בִּמְקום - לצמחונים. " אני לא אוכלת מצֶברייט, אני בדיאטה".

 

מרוץ הלפיד - מרוץ שנערך כל שנה בחנוכה לזכרו של יצחק דרור. המסלול מתחיל בטכס והנחת זר במצבת הצנחנים, ומסתיים בגן היובל, בטכס חלוקת פרסים לרצים. אורך המסלול כ - 6 ק"מ, אותם רצים, הולכים או נוסעים באופניים. "אביב לקח מקום ראשון במרוץ הלפיד".

 

מענק נכדים - מענק הניתן לסבא וסבתא על כל נכד שנולד במזל טוב."צריך להגדיל את מענק נכדים".

 

מענק ריהוט - ניתן פעם לצורך ריהוט הדירה הפרטית. "צריך להגדיל את מענק ריהוט".

 

מריומה - המשאית החדשה של אלי טמיר, משאית מסוג וולוו ששימשה להובלת משאות. פעם היה לה תא נוסעים שהתחבר למרכב המשאית והפך אותה לטיולית. נקנתה בחברת "מריומה" ברמלה ומכאן כינויה. " איזה כיייף, נוסעים לקיטנה עם מריומה".

 

מעלות בית התרבות - האמפיתאטרון שנבנה כחלק מקומפלקס בית התרבות. על מעלות בית התרבות התקיימו חגים, חתונות חגי מחזור, הופעות והוקרנו סרטים תחת שמים זרועי כוכבים. בתחילה הביאו מסריט עם סרט פעם או פעמיים בשנה וזה היה אירוע גדול. אחר כך הביאו מסלבינו מכונת הקרנה 16 מ"מ והמומחה, המסריט והמתקין היה איש יקר בשם טדי. סרט ראינו פעם בשבועיים! את התרגום היו מסובבים ידנית. " החופה בשמונה על מעלות בית התרבות".

 

מפעל הספר - פעם בשנה היו מקיימים במועדון תערוכת ספרים. החברים היו באים לעיין ומזמינים ספרים שהיו מגיעים בחבילות אחרי זמן מה. "במפעל הספר קניתי את `קוֹן טִיקִי` של תור היידל". נועד להרחבת ההשכלה והזיכה לספר גם בקרב הילדים.

 

משק חי - פעם קראו לו משק ילדים, ותפקידו היה להכשיר את הילדים לעבודה, לקיחת אחריות והתנסות. מקים משק החי בשנות ה – 50 היה אריה מאיר. במשק חי היו חיות רבות ומגוונות במשך השנים: כבשים, טווסים, יונים, אפרוחים, עגלות, חמורים, עיזים ועוד. הילדים עבדו כל יום אחרי הלימודים, את העיזים היה צריך לחלוב גם בבוקר לפני בית הספר. עם המעבר לבתי ספר מחוץ לקבוצה, הצטמצם מאד המבחר, במשך שנים רבות היה מקום לגידול חיות בית: ארנבות, תרנגולות, ברווזים וכו`. תוחזק על ידי ילדי בית הספר ורנדי שור. "ילדים של א` ב` עובדים יפה מאוד במשק חי. תבואו לראות. רק לזכור לסגור שערים".

בשנת 2014 אחרי כמה שנים של בלי, הוקם שוב משק חי והשמחה רבה. נקרא גם פינת חי.

 

משחקי אביב - תחרויות ספורט המתקיימות בכל שנה בפסח. פעם התמודדו ילדי בית הספר עם המבוגרים, אחר כך צעירי הקיבוץ (נעורים וחיילים) מול החברים, בין אלו שגרו למעלה לאילו שגרו למטה או בין ענפים. שתי שבתות החג היו מוקדשות למספר רב של משחקים: כדורעף, כדוריד, כדורגל, כדורסל, משיכת חבל ועוד. שרירים נתפשו, אברים נשברו - אך תמיד שיחקו עד הסוף. היה גם כדורסל נשים ומשיכת חבל נשים. "חבל שאין משחקי אביב".