יאן - נהוג לחלק ליאן הראשון ויאן השני. שניהם כלבים מסוג דני ענק שהיו שייכים לנתן וגמן. יאן הראשון היה צהוב, יאן השני שחור. שניהם בגודל של סוס ממוצע. "יאן, תעזוב את הסוס".
יום הותיק - אחד מאירועי שנת היובל. כל ותיקי המשק בלווית דיילות חינניות מבנות המקום יצאו ליום סיור ובילוי בירושלים. הם טילו בהולילנד, יד ושם נסעו באוטובוס תיירים והרגישו על הגובה. מדריכת הטיול היתה לאה רבד. לכל מקום לווה אותם השלט " ברוכים הבאים ותיקי קבוצת שילר", [גם בהר הזיתים]. במשך היום שובצו הפתעות מרגשות ותמונתו של שלמה שילר נתלתה במסעדה בה אכלו ארוחת צהרים - במלון תדמור.
בשובם לעת ערב הביתה חיכתה כל הקבוצה בחצר, הילדים ברכו את פניהם ונערכה ארוחת ערב חגיגית עם הנכדים והבנים בחדר אוכל. והתרגשות, הזכרנו כבר? "ביום הותיק אכלתי ביצי פר בלימון".
יום אחד - שיר שהושר בחתונות בקיבוץ, בו עולים בני הכיתה וחברים, בסוף הטכס, לביצוע שיר רומנטי הנפתח במילים "יום אחד...לא רוצים יותר להיות פרפרים, מחפשים פשוט חיים אחרים...". נכתב על ידי ניר מאיר. "יש יום אחד בסוף".
יום החבר - יום שהוקדש לגברים בקיבוץ. נערך לעיתים רחוקות מאוד. אולי בגלל שאין להם תחליף ואולי, אולי סתם בלי סיבה. " מישהי יודעת להפעיל את הבוסטר?".
יום החברה - יום שמוקדש לנשים בקיבוץ, התקיים לראשונה בשנת היובל. התרגשות גדולה אחזה את הגברים וילדי המשק בצאת כל הנשים באוטובוסים ליום של בילוי. בתי הילדים אוישו על ידי אבות מלאי תוכניות ליום ארוך של כייף, המטבח שקק גברים עם סינרים, והנשים ששכחו מהר שיש סיבה לדאוג בילו בתל אביב. כולם נהנו מיום שונה של חוויות. "אבא נרדם לי במיטה ביום החברה". מאז מתלהקות הנשים מדי פעם וחוגגות את יום החברה, או "ערב החברה" ושומרות על מעמד האישה.
יום גידול - היה נהוג בעבר - יום בשבוע שבו תלמידי כיתות י"א, י"ב או הכשרות הנוער לא לומדים ולא עובדים. בחופשים היה לבני המשק יום חופשי בשבוע למנוחה. " קמתי בצהריים, יש לי יום גידול היום ".
יום הילד - יום שכולו לילדים, בשנת היובל. הילדים התכנסו בפארק, בשמים עבר הליקופטר שזרק לכולם חולצות מודפסות וסוכריות. בנוסף, נהנו כולם מהמשחק "חפש את המטמון" ומהביתנים בבריכה בשטח. "ביום הילד חילקו גלידה".
יום הפוך - יום שבו הילדים לא ישנים בלילה, אלא עושים א"ש לילה, מכינים ארוחת לילה במטבח, מכינים פתקי בוקר טוב לחברים, צופים בזריחה מגג הבית הירוק [פעם] והולכים לישון לפנות בוקר. נחשב לאחד משיאי החופש הגדול. "יש יום הפוך? הכלב נבח כל הלילה"."
יום חמישי - היום העמוס ביותר לנשות הקבוצה, כמובן לפני פרוץ היום הפנוי. יום חמישי הוא היום שבו חייבים לשטוף את הבית, להכין עוגה לשבת, לקחת מצרכים בחלוקה אצל יוכקה וכל זה אחרי יום עבודה. היום הזה זכה להכנס להיסטוריה בשיר מיוחד בחגיגות היובל. "אויה, גבי כולו שבור, יום חמישי הוא יום ארור...". לגברים זהו יום רגיל. כאשר פעלה בקבוצה המאפיה, יום חמישי היה יום הכנת העוגיות שנאפו בתנור הלחם של פרשטנדיג. "יום חמישי היום ולא הספקתי כלום".
יום פנקייק - היום שבו מכינים פנקייקים בחדר אוכל לארוחת הבוקר. "אתה קם לארוחת בוקר? היום יום פנקייק".
יום פנוי - מאז שנשות הקיבוץ עברו לשבוע עבודה של חמישה ימים, נקרא היום השישי (שהוא לאו דווקא ביום שישי), יום פנוי, או בשם חיבה - יומפָּה. ומאז החיים נראים אחרת. "- את לא עובדת היום? - לא אני בפנוי".
יוסף, יעקב, אתי , שרה, חיים, אברהים ורגינה מהפרדס - משפחה שגרה בבית נטוש בין קבוצת שילר לגבעת ברנר. האֵם היתה קוראת בקפה לנשות הקבוצה. "כשתגיעי הביתה יחכה לך מכתב מחוץ לארץ". הילדים למדו בבית הספר עם ילדי המשק. מאוחר יותר התפזרו האחים לפנימיות וכיו"ב, יעקב עבר להתגורר בזרנוגה, שם אף הקים את משפחתו והיה שומר השדות שלנו.
יישר כוח - ברכת עידוד מקובלת בבית הקבוצה. "לועדת תרבות, תודה על הערב המהנה. יישר כוח!".
ילדי חוץ - נקראו גם ילדי פנימייה. ילדים שבאו לקבוצה למגורים ולימודים. למדו בבית הספר עם ילדי המשק והיו מאומצים על ידי משפחות בקיבוץ. הרעיון נולד אצלנו בעיקר כדי למלא את כיתות בית הספר שהיו קטנות למדי וקסם למשפחות מהעיר שרצו חינוך קיבוצי. בשנותיה הראשונות של הקבוצה בשנות ה - 30 היתה קבוצת שילר מקום מקובל לילדי חוץ וכך גדלו בקבוצה נעמה בתה של ברכה צפירה ועוד הרבה ילדי חוץ, בניהם של מנהיגי הישוב.
ילדי לנה - קבוצה של 100 ילדים, ניצולי מלחמת העולם השניה, שנאספו באירופה על ידי לנה קיכלר והובאו בדרך לא דרך לארץ ישראל בשנת 1949. ילדי הפליטים נגעו ללב כל ואומצו בשילר על ידי המשפחות. הם למדו עם בני המשק - אחיהם, והשתלבו במהרה בחברות הילדים השונות. "גם לי יש אח מילדי לנה".
ילדי סלבינו - קבוצה של ילדים, ניצולי מלחמת העולם השניה, שנאספו לבית יתומים בסלבינו - איטליה. את בית היתומים הקים וניהל משה קליינר זעירי, חבר הקבוצה. אשתו יהודית שהיתה גננת הצטרפה לצוות בית היתומים עם בִּתם הקטנה ניצה. מסְפר מחזורים של ילדים עלו לארץ מבית היתומים של משה ויהודית קליינר בסלבינו, לשילר הגיע מחזור של יותר מ- 50 ילדים בשנת 1948.
ירום - גרעין נח"ל שהיה מיועד להר עמשא. הגיע לשילר לשל"ת מוקדם בספטמבר 1987 ושהה בקיבוץ עד אמצע 1988. הגרעין מנה כחמישים חברים משבטי צופים מ: ירושלים, חולון, אזור ועוד. "גרעין ירום עולה להר".
ישמחו השמים - שיר שהושר ונרקד בחגיגות ה- 25 לקיבוץ בשנת 1952. זה היה חג גדול מאד ומושקע מאד, מסכת רבת פרקים הוצגה, ריקודים מלוטשים וכל זאת לפני קהל גדול מאד שנקהל על מעלות הבריכה. השיר חובר על ידי בוניה שור מנצר סירני, והיה להמנון המקומי במשך שנים לא מעטות. "ישמחו השמים ותגל ארץ, ישמחו השמים ותגל ארץ. ירעם הים ומלואו יעלוז, יעלוז שדי וכל אשר בו. אז ירננו כל עצי יער, יעלוז שדי וכל אשר בו. אז ירננו כל עצי יער, יעלוז שדי וכל אשר בו"
