בשנת 1992 יזמה אילנה אוקו את פרוייקט היזמות הזה. אילנה בנתה תכניות הפעלה לילדים (לכיתות בית הספר) מתוך הנחה שלמיקום שלנו במרכז הארץ יש לא מעט יתרונות אותם אפשר לנצל לפרוייקט ריווחי.
מן הפלך והנול לטכנולוגיות טכסטיל ממוחשבות
תכנית זו בנוייה היתה על מפעל הטקסטיל שלנו - שילטקס.
משחר ההסטוריה עסקו אנשים באריגת לבוש באופן הפרימיטיבי ביותר. תחילה בעזרת הכישור, הפלך, הנול וצמר הכבשה.
בתחילת המאה העשרים, המהפכה התעשייתית קידמה את הכנת האריג, ואת ייצור הטקסטילים לצרכי לבוש אופנתיים.
לקראת סוף המאה ה-21 המיחשוב חדר לתחום זה וברוב המכונות עבדו בעזרת מחשב כדי להדביק את הדרישות ואת האופנה.
בחלק הראשון של התכנית - הפלך והנול, עסקו הילדים באריגת שטיח בתוך מסגרת-עץ-נול קטן. הודות לשרוכים היפים מתוצרת שילטקס, סוג ב`, ארג כל ילד שטיח צבעוני אותו לקח הביתה. היה זה עיסוק מהנה מאד ורובם היו מרותקים למעשה היצירה.
בחלק השני ערכו סיור במחלקות המפעל - שילטקס, הילדים התבוננו בעבודת המכונות ועקבו אחר תהליכי הייצור של הטכנולוגיות החדשניות הממוחשבות.
תכנית זו בוורסיות שונות הותאמה לילדים מכיתה א` ועד יא.
הפרדס תוכנית שהיתה מיועדת לילדים עד כיתות ו`, לחלקם היתה זו פעם ראשונה שראו קטיף תפוזים בפרדס.
בתכנית זו למדו הילדים את נושא ההרכבות ובעצמם עשו הרכבה ושתלו אותה. קטפו קומקווט, (בשנים הראשונות היה כיבוד - תה עם לחם וריבת קומקווט) היה ביקור מודרך בבית האריזה ותערוכה של זני ההדרים.
לסיום - הגיעו הילדים לחליבת צהריים ברפת.
צוות המדריכות היה בעיקר מרחובות. במשך תקופה מסויימת איקי אביבי, דב לבקוביץ ותמר וישניצר אף הם השתלבו בצוות ההדרכה. מידי פעם אף נערכו השתלמויות למורות.
כיתות היו מגיעות ממעלה אדומים, ירושלים, תל אביב, אשדוד, ראשון לציון וכו`.
ביצוע הפרוייקט היה בעייתי אך היו חברים רבים שהעריכו מאד את המאמץ והאחריות הכרוכים בהפעלתו.
המשבר בחקלאות השפיע על מצב הפרדס. כבר לא היה זה אותו פרדס מפואר של הקבוצה.
בשילטקס לעומת זאת היתה תקופת פריחה. כדי לעמוד בדרישות הלקוחות הוכנסו עוד מכונות, היה צפוף והיה זה מסוכן להסתובב עם ילדים בין המחלקות.
גורמים אלה הביאו לכך ששיווק התכנית דעך. אתרי הפעלות צצו בסביבה ותפסו את מקום האתר ההומה של הקיבוץ.
עם הגיל, והאחריות הכבדה, אילנה לא יכלה להמשיך לשאת בעול, לא נמצא מי שיקח על עצמו את המשך ההפעלה, וכך היא דעכה לחלוטין בערך בשנת 1998.
התכנית היתה כדאית וריווחית בעיקר מאחר ולא דרשה השקעות כספיות אלא היתה מבוססת על מה שנמצא זמין בחצר, בפרדסי הקיבוץ ובשילטקס. האוטובוסים הרבים שפקדו את האתר בעונה, העידו על ההצלחה.
חלק מהתכנית יישמו בקייטנת שילר בקיץ, תחילה אילנה הדריכה ואחר כך מדריכי הקייטנה.
בשנת 2000 לערך נפתח אתר הפעלות דומה "טל טלה" ע"י בנות מחוץ למשק, ליד גן הירק.
