למשק ישנן 5 בארות פרטיות אשר מספקות את כל המים: להשקייה ולצריכה ביתית.
הבאר הראשונה נחפרה בשנת 1928 וכך נכתב בעלים: בנובמבר 1928 נסתיימה עבודת חפירת הבאר, הרְכַּבת המשאבה והנחת הצינור הראשי לחצר ולמשק. באר זו כבר יבשה והבניין המיוחד שלה ניצב ליד המוסך עד היום.
באר א` באר אשר נחפרה בשנת 1936 ליד הרפת, לאחר שהבאר הראשונה במוסך התייבשה. המים מבאר זו שימשו במשך שנים לצריכה הביתית, עד שמשרד הבריאות דרש לסגור אתה, כיוון שהמים היו מזוהמים מאד לטעמם. היום הבאר משמשת אך ורק להשקייה. ע"ג המבנה נבנתה לפני מלחמת השחרור עמדת שמירה להגנה מפני הגנבים והפורעים אשר היו צפויים להגיע מכיוון הכפר הערבי זרנוגה.
לבאר יש תפוקה של כ- 120 מק"ש.
לאחר מלחמת השחרור והוספת הקרקע למשבצת הקבע של המשק, נוספו ונחפרו עוד שלוש בארות. באר ב`, באר ג`, באר ד'.
באר ב` נמצאת באזור המטעים, בצד הדרומי של משבצת הקרקע תקציב לחפירתה אושר בשנת 1947. הבאר בעלת תפוקה גבוהה של כ- 180 מק"ש, נמצאת בתוך מבנה בטון מאד לא אלגנטי. באר זו היתה היחידה שעבדה עם שימון הציר בשמן, כאשר בכל שאר הבארות השימון נעשה בעזרת מים.
באר ג` נמצאת ליד הואדי, כ- 500 מ` מערבית לבאר א` ולידה עץ שקמה. באר זו דומה בתכונותיה לבאר ב`.
באר ד` באר זו נקראת גם באר חאג` עומר. נמצאת ממש ליד הבית הירוק. באר זו היתה באר ערבית, ז"א בור בעומק של 50 מטר, ברוחב 3 מטר שכולו מדופן בלבנים. לאחר המלחמה כוסה הבור ברצפת בטון ועליה הושיבו את המנוע והמשאבה. על הרצפה השאירו פתח קטן שממנו היו יורדים בסולם אל תחתית הבור על מנת לבדוק אם הכל תקין. ירידה למטה נעשתה בשנים הראשונות לקיום הבאר.
בשנת 1974 מדווחים בעלים: הבאר בחג` עומאר פורקה במטרה לעבור שיפוץ יסודי במשך החורף.
הבאר הינה בתפוקה של 120 מק"ש.
בשנת 1958 נכתב בעלים:
מקורות המים בהם השתמשנו השנה בכל המשק מגיעים לבערך מיליון מטר מעוקב. באר א` ליד הרפת 317,000 מטר מעוקב. באר ב` ליד הבננות 247,000 מטר מעוקב. באר ג` בוואדי 124,000 מטר מעוקב. באר ד` חאג` עומר 257,000 מטר מעוקב ממקורות 69,000 מטר מעוקב. השנה, אחרי מאמץ גדול , אשר התבטא ביציאה להשקיה בלילות, הצלחנו להוריד את צריכת מי מקורות בכמחצית, על אף הגדלת השטחים. בכך חסכנו תשלום קנס על סך 288 פרוטות לחברת מקורות על שימוש במים מעבר למכסה. באר ה` באר זו נחנכה בשנת 1965, נמצאת בתוך מבנה אסבסט, בשטחי האבוקדו. באר זו הינה בעלת מנוע ומשאבה חזקים מאד, עם התפוקה הגבוהה ביותר מבין בארות המשק - תפוקה של 220-240 מק"ש.
בגלל כושר השאיבה הגבוה של הבאר, המים היו מהולים בהרבה חול, דבר שגרם להרבה סתימות במנגנוני ההשקייה: ברמדים, טפטפות, ממטרות, מסננים וכו`. לפתרון הבעיה הותקן בבאר זו מסנן חול גדול - ציקלון, לפי פיתוח של נטפים. לאחר מכן הותקנו מתקנים כאלה גם בבארות ב+ג.
החל מאמצע שנות ה-90 משמשת הבאר קודם כל לאספקת מי שתיה למשק, ורק אחר כך להשקיית השדות. עקב זאת גודרה באר ה` בגדר גבוהה כדי למנוע כניסת זרים לתחומה ולמניעת זיהומה.
כל הבארות מחוברות ביחד לרשת המים במשק, רשת הכוללת גם את בריכת האגירה בשדה - כך שמים שנשאבים מכל באר, יכולים להגיע לכל פינות המשק.
