בית הקברות

 
בשנת 1935 כותב יחזקאל אילן בעלים:
נפל בגורלו של נפתלי זוננברג להיאבק לא מעט על החלטתו להתמיד בקבוצה. בשבת האחרונה לחייו עלי אדמות בשלה בליבו ההחלטה להציע את עצמו כחבר קבוע לקבוצתנו. אותו יום ביקרה אצלו חברתו והם החליטו לבנות את ביתם בקבוצה.
הוא היה בטוח בכך שנקבלהו, ואמנם צדק.
...כמה מר היה לנו היום ההוא של בוקר שבט. נסענו יחד בעגלה להביא כורכר לבנין חדר האוכל, ובזמן החפירה נפל עליו גוש כורכר כבד.
ברגע אחד נסתיים הכל. כל מחשבותיו לעתיד, כל התוכניות.
למחרת היום הזה כרינו את הקבר הראשון בבית הקברות שלנו.
עוד בין הקברים הראשונים קברו של משה אורחובסקי שהיה מנהל משרד הסוכנות ברומניה. עם פלישת הגרמנים לעיר נרצח משה על ידי התושבים המקומיים. אשתו ששרפה את גופתו, הביאה את משה לקבורה בקבוצת שילר.
 
בית הקברות שוכן בפינה הצפון מערבית של משבצת הקבוצה, מוקף בעצים וגדר, טומן באדמתו בגאווה את ההיסטוריה המפוארת של קבוצת שילר - את חברינו.
בבית הקברות של קבוצת שילר טרסות בנויות, הקברים אחידים ובמשך כשישה עשורים יועד לחברי המקום בלבד.