עם צאתה של צופיה לפנסיה נסגר מרחב התעסוקה המוגנת.
הותיקים יוצאים בבוקר למרכז יום בבית אלעזרי, צופיה ממשיכה ליצור בסטודיו לקרמיקה שפתחה, העבודות היפות שמעטרות את הקירות והבתים שלנו, לעד יזכירו לנו את פועלכם.
במציאות של שנות ה - 80 כשאוכלוסיית הקבוצה החלה מתבגרת, מצאו עצמם כמה חברים ותיקים ומבוגרים המורגלים בעבודה והתפרנסות - ישובים בבית . זו בעצם הסיבה, הרקע והיוזמה להקמת המוסד.
תחילה הוקצו לכך חדרי חולים והמרפאה הישנה, שלבי ההתארגנות הראשוניים לתת פתרון לאנשים שיצאו ממקומות הקבע שלהם נעשו על ידי פנינה אילן, לילי לובנטל ואחר כך אנק עפר.
כ- 21 שנים מתפקד בית המלאכה באחריות צופיה גטריידה ותכליתו - תעסוקה מוגנת.
לבית המלאכה הוקצה האולם המרכזי בתוך בית הסיעוד , ואחרי כ- 5 שנים, הועבר למבנה הצפוני.
החברים הראשונים שעבדו כאן היו :
מינה רבד, מוטל רוזנפלד, מלכה הוכברג, שרה שיפלדרין , רות גמר, רלה טופול, לילי דנקוורט, קלרה קמל ועוד.
המקום בא אם כן לתת תשובה לחברים אשר יצאו ממעגל העבודה אחרי עשרות שנים ב קבוצה: בענפים, במפעל, בעבודת החוץ ובשירותים. המזכירות של אז בראשותו של גורי מיר דחפה להקמת בית המלאכה כגוף עצמאי, יציב ונעים.
מספרת צופיה: "המקום עונה על צורך מאד בסיסי: הרצון הטבעי להמשיך לעבוד, הרצון לעשייה, ליצירה ובעיקר להרגיש שאני ממשיך לתרום לפי יכולתי. זה מעניק הרגשה טובה - החבר המבוגר אינו שונה: הוא ממשיך לתרום במסגרת אחרת, הוא אינו נופל לעול על הקהילה.
ערך העבודה כערך עליון, משמע - אם איני עובד, אני חסר ערך."
החברים הבאים לבית המלאכה, עושים זאת מתוך בחירה, מתוך רצון ועניין. לכל חבר באופן אישי מותאמת עבודה ועיסוק בהתאם ליכולת שלו. אנחנו שמים דגש על המגבלות של כל אחד ובונים עבורו פינת עבודה נוחה.
צופיה, אחרי שמצאה את העיסוק המתאים לחבר, מלמדת ומלווה כל אחד ואחד במלאכתו, מבצעת את עבודת הסיום והגימור של המוצר ותמיד יש עוד עבודה למחר.
החבר בוחר במה להתנסות, בוחר צבעים, בוחר דוגמאות, צריך להשקיע מחשבה.
שרה שיפלדרין | | יוכקה דקס, צופיה גטריידה, אסתר מוטל הפסקת עשר בבית המלאכה - 2002 |
קיימת התייחסות אישית והקשבה לכל אחד. המקום מטופח, תאורה מסודרת, אוירה נעימה ויצירתית.
אמנם, לא תמיד העובדים במקום אוהבים אחד את השני, אבל יש ארוחת עשר משותפת, מדברים, מספרים חוויות. צופיה מעדכנת במה שנעשה בחצר הקיבוץ ובהווי הכללי.
חשוב לחברים לצאת מהבית או מבית הסיעוד, לשכוח את המכאובים לעסוק בעבודה נוחה ולהיות בעניינים.
בין היתר, זה מחזיר לחברים את הביטחון, יש לאן ללכת וסיבה טוב לקום בבוקר.
צופיה: "אני בהחלט מבינה את החששות הרבים המלווים את החבר לפני החלטתו להשתלב בעבודה במקום. בתודעה של רוב החברים הבית מקושר כמקום שאינו יוצר דברים בעלי ערך.
הדבר מוטעה מיסודו. ההתייחסות שלי למקום היא כאל מפעל יצרני קטן. אנחנו עובדים על מגוון מוצרים בעיקר לגיל הרך: שקי שינה לתינוקות, שמיכות, פריטים סרוגים, רקומים, מוצרי תפירה ואריגה, שטיחים, תיקים, סינרים וכו`. הכל מסביב צבעוני, רענן ומשמח.
למפגש עם החברים הבאים לקנות את המוצרים יש ערך רב, גם החבר המוגבל יוצר חפצים נדרשים."
2003, עובדים בבית המלאכה : יוכקה דקס, קלרה קמרון, שושנה ויינגרטן, אסתר מוטל, פלה פרשטנדיג ועד לאחרונה עבד גם אברהם חורן.
במבנה יש 7 פינות עבודה בו זמנית, המקום פתוח בשעות הבוקר 08.30 - 11.30 במשך 5 ימים בשבוע.
חבר שאינו יכול להגיע, מטלפן להודיע על כך.
בואו לבקר ולהתרשם מבית המלאכה - המקום אכן מרשים.
אגב, את המוצרים הצבעוניים והיפים ניתן היה לראות ולרכוש במקום.
אברהם חורן - 2002 | | חמסה רקומה - מלכה הוכברג |
