העמדה בגן היובל נחפרה ונבנתה על ידי החברים בשנת 1936, להגנה על המשק, היא צפתה על הדרך לברנר ועל פרדס לבינסון.
[עמדה חפורה נוספת היתה על הכביש המוביל לרפת אז, כיום מאחורי הבית של קראוס,
עמדה נוספת נחפרה ליד ביתם של נח ונטע,
עמדה רביעית נחפרה בצד המזרחי של מגרש הכדורגל עליה היה אחראי ראובן גולדהירש והיא צפתה על זרנוגה.
על באר א` הצמודה לרפת נבנתה עמדה שצפתה על זרנוגה ושמרה על הבאר.
העמדה בחצר/גן היובל היתה חפורה ומכוסה בגג פח ושקים.
זו היתה עמדה דֶפִילַאדית - מקבילה לדרך ואוכלסה על ידי חברי המקום, חלקם היו מוסמכים לשאת נשק ביניהם: מנדל אפלבאום-ברגיל, יוסק אינציגר, שייק שפירא, דובקו הוכנר, אברהם קמל, אברהם שטייניג ויחזקאל אילן, בעמדה היה תת מקלע מסוג טומיגאן.
בשבת השחורה, ב 27.09.1946 הוצב על הכביש מחסום של הצבא הבריטי, שכבש באותה עת את גבעת ברנר לחיפוש מצבורי נשק. הנס דנקוורט המוכתר של שילר דאג תמיד לסגור את השער, לתת לחיילים כוס משקה חריף ולא לאפשר כניסתם לקבוצה.
מספרים שדב אונגר הוביל את החיילים מסביב למשק עד למכוורת שם התנפלו עליהם דבורים, האנגלים זרקו את נשקם ונסו מהמקום.
יום אחד התקיים תרגיל התקפה של ההגנה מרחובות על קבוצת שילר - אחד התוקפים היה דוביד שרעבי.
עם בנית גן היובל בשנת 1977, ניסו לשמר את העמדה שמשכה במשך שנים מבקרים וגרתה את דמיון הילדים ששילבו אותה במשחקיהם.
העמדה כוסתה סופית באמצע שנות השמונים כיון שהיוותה סכנה למבקרים.
