שטח החניה הגדול מהמזכירות, לסטודיו של צופיה, לאסם ולמדשאות גן היובל.
מרכז החיים וההתרחשות של השנים הראשונות - לילדים ולמבוגרים.
בקצה הדרומי נבנתה הרפת, האורווה, מחסן הזבלים והמסגריה, (בהמשך סככת הטרקטורים).
ממערב עמדה סככת התערובת, ואחריה מבני הלולים וסככת הכביסה ששימשה לחניית הטרקטורים.
מצפון : המכבסה והגינה - גינת הספסלים.
ממזרח: שער הכניסה וחורשת האקליפטוסים.
פעם כשלא היו כלי רכב היה השטח פנוי והיווה את חצר המשחקים של ילדי הקבוצה.
ולמי היה זמן להשגיח על הילדים? בחצר בין עצי התות והשקמה היו משחקים הקפות ו- 7 אבנים, בחצר היו בונים מבצרים מפסולת כותנה, יוצקים עופרת ומכינים חרבות, מתחבאים בלולים ובמחסנים, ומסתובבים לכולם בין הרגליים.
בסוף שנות החמישים עם מעבר הילדים לבתי ילדים מרוחקים ולגבעה ועם בנית האסם, נכבש השטח - החצר הפכה למרכז פריקה וטעינה. משאיות עמוסות זרעים משטחי הנגב, טרקטורים ועגלות אל האסם וממנו, אבק ורעש...
בשנת 1977 - שנת היובל נסלל השטח ועוצב סופית כמגרש חניה לכל דבר - ורק גן המשחקים ומתקני היובל החזירו את שמחת הנעורים ללחייה של החצר, כבימים ימימה.
שנים רבות אחר כך עוד היינו קוראים על לוח המודעות: המשאית להצגה בתל אביב תצא בשמונה מהחצר, או נפגשים לפעולה בשבע בחצר או חלוקת פרי בחצר.
אבל היום כבר כולם התרגלו וכולנו יודעים שההסעות יוצאות מגן היובל
והזכרונות - בחצר.
