הבריכה - בריכת השחיה שנמצאת במרכז הקיבוץ נבנתה בשנת 1948, נחנכה בשבת - חג השבועות. הגבעה היתה צחיחה וקוצנית ובה חור משושה שהחברים קראו לו מקווה מים. מעלות הבריכה נבנו באותה התקופה, על ידי עובד שכיר.
את החפירה הגדולה ביצע אבא של טוביה ברנשטיין עם סְקְרַיְפֵּר מתהפך - מכשיר שהרשים מאד את בני הנוער בקבוצה. הבור היה בעומק של 4.10 מטרים, הרצפה היתה מאספלט והקירות מפלטות מוזיאקה שנלקחו מהמחנות הבריטים וחוברו לדופן הבטון.
גם המדרכה מסביב לבריכה רוצפה באותן פלטות מוזאיקה.
שאיבת המים היתה בגרביטאציה וכך גם המילוי, מוטל רוזנפלד היה אחראי על מילוי הבריכה עם צינורות לכיבוי אש. כיון שהצנרת עוד לא היתה מוכנה לא היתה אפשרות לרוקן את הבריכה במשך כמה חודשים.
ביום הפתיחה נהרו כולם בתחתוני עבודה ושאר מלבושים אל הבריכה, מאייר עמד על אחת המקפצות,
נשא את נאום הפתיחה וזינק בתחתוניו אל המים. והשמחה היתה גדולה.
בקיץ זה, אירע אסון בבריכה. יהודה פרג`י בן נוער ז` לקה בדום לב וטבע במימיה.
יהי זכרו ברוך.
במלחמת השחרור ריפדו את הבריכה בשקי חול ויצרו בה עמדה. שם הציבו את המקלע הפולני האנטי אוירי - M . K . R בו היו יורים על הספיטים המצרים. שלמה הויפלר ואריה מאיר היו המקלענים שהחליפו את ראובן גולדהירש ואברהם קמל.
שנים רבות שימשה הבריכה גם להשקית השדות בבית, האבוקדו ופרדס 40, בעזרת הבוסטר המפורסם.
זכורים היטב ימי שישי בהם היו מרוקנים את הבריכה לצורך נקיון וקרצוף - זאת היתה עבודת פרך.
ביום חמישי היה כייף לשחק קדרים באים, המים היו ירוקים מירוקת ולא ראו כלום.
בשבת היו המים צלולים אבל קפואים.
בשנת 1952 נחוג על שפת הבריכה חג ה - 25, חג מרשים מאין כמותו שכלל מופע מחול ומוסיקה,
פירמידות צונחות למים ודגלים לרוב. לאירוע הגדול והמרגש הוזמנו גדולי הישוב ורבים מתושבי הסביבה.
בשנת 1953הוחלט לבנות גדר סביב לבריכה בגובה של 1 מטר.
אחר כך הוסיפו מגלשה, קרוסלה ומקפצה עם לוח קפיצי מיוחד, והמוני בית הקבוצה פוצחים בביצוע סלטות וזינוקים מרשימים למים. מקפצה זו לא היתה עוברת שום סטנדרט בטיחותי של היום - אבל פעם, הזמנים היו שונים.
מתחילת שנות החמישים התקימו בבריכה תחרויות שחיה איזוריות וארציות בארגונו של אריה מאיר, כל ילדי המשק למדו שחיה בכמה סגנונות, רבים קטפו גביעים ומדליות. אנחנו היינו בפועל דרום יהודה, אך הבריכה שאורכה 25 מטר לא נחשבה בריכה תיקנית.
ב- 1979 מפסיקה בריכת השחייה לשמש כמאגר מים, לאחר שמותקנת בה מערכת כלורניזציה.
ב - 1981 החל שיפוץ הבריכה. השיפוץ כלל: הקטנת עומק הבריכה, ציפוי הקירות והרצפה בחרסינה,
הרכבת מעקה חדש, הכנסת מערכת ניקוי הכוללת 10 שואבי מים סקימרים מסביב לבריכה,
עומקה כעת 2.20 מטרים. יחד עם השיפוץ, נבנתה בריכה לילדים בגודל 5 X 10 מטר. עם גמר השיפוץ רוצף כל שטח הבריכה בבטון צבעוני מיוחד.
הבריכה המשופצת נפתחה בסוף יולי 1981, אמנון שטוסר חתך את הסרט.
בשנת 1987 במלאת 60 שנה לקבוצה התכנסנו כולנו על מעלות הבריכה לצילום משפחתי - משפחת קבוצת שילר.
התמונה תלויה בכניסה לאולם המופעים.
באמצע שנות התשעים נפתחה הבריכה למינויים מהעיר והסביבה והיא מופעלת בין מאי לסוף חגי תשרי על ידי מציל מהמשק או מציל שכיר.
בבריכה גם מתקימות חתונות פנימיות וערבי תרבות קיציים לשמחת כולנו. שכיית חמדה.
על פתיחת הבריכה על הבריכה המשופצת על פתיחת הבריכה - עלים 1958 הויכוח לא נפסק, הוא התנהל בחריפות במקלחת הציבורית, בבתי הילדים בשעת ההשכבה, ועל מרפסת חדר האוכל לאחר ארוחת הערב. עמדה אז לדיון שאלת הטקס לפתיחת מקווה המים בקבוצה. רבים היו המצדדים בפתיחתו ביום חול, אלא שמספר לא מבוטל של חברים רצו לשוות לטקס חגיגיות וטענו ליום השבת. בערבים היו נראים החברים כשפניהם מועדות לגבעה צחיחה וקוצנית אשר באמצעיתה בור משושה ומוארך למקווה מים. היום המיוחל הגיע, גברו אוהבי הטקס ובראשם מאייר ושלמה ידידינו וקבעו את חג השבועות כמתאים ביותר לפתיחת המקווה.
הבוקר היה חמים ויבש. הילדים התרוצצו בחצר משעה מוקדמת, מוטל שהשגיח על מילויה של הבריכה בצינורות כבוי האש חשש וחרד, שמא לא יהיה סיפק בידי המים למלא את הבריכה. ארוחת הבוקר נאכלה בחיפזון, ההורים מיהרו לקחת את ילדיהם מבתי הילדים וקדחת התרגשות אחזה בכולם. בגדי ים מודרניים לא היו - חלק באו בתחתוני עבודה וחלק בכל מיני שאר ירקות ומלבושים.
שאלות רבות נסרו בחלל הבריכה: מי הוא זה שיזכה לפתוח? ומי הוא שיהיה השחיין הראשון? ועוד כהנה וכהנה... מרבית החברים כבר הגיעו והנה עולה על אחת המקפצות יהודי מעורטל ראש, עטוי תחתונים שחורים בלבד ומסביבו נערות ונערים יחדיו מגולים וללא מחיצות... ובקול גדול נושא הוא תפילה מסורתית: שהחיינו... ומזנק באון והתלהבות לתוך המים...
והיום לאחר 10 שנים תראה את אותו יהודי מדי שבת חבוש כיפה ותחת בית שחיו סידור וטלית ופניו מועדות לבית התפילה... אכן חליפות העיתים...
על הבריכה המשופצת עכשיו תענוג לעבוד - עם לורנס, לאחר ניסיון בן עשרה ימים
רשמה: אריאנה עלים, 07.08.1981
אם כולנו כל כך שמחים עם הבריכה היפה (ממש כמו בסרטים!), אז מה יגיד לורנס, שמבלה בה כמעט את מחצית חייו?
ובכן, לורנס באמת קורן מאושר. הוא רוחץ את הבייבי החדש, מנקה אותו, לא נותן לנהוג בו שלא כהלכה ומזמין את כולם לבוא, לראות ולשחק. הוא גם מבטיח לכל מי שרוצה בכך, ללמד אותו לשחות ואומר שכל אחד יכול אם יש רצון.
ובכן: פתחנו את הבריכה ביום שישי 24 ביולי. הסברתי לאנשים כמה כללים הנהוגים בבריכה, בעצם תזכורת, אבל צריך להזכיר את הדברים כל שנה מחדש, כי בריכה זה לא צחוק ויש בה, מלבד תענוג, גם סיכון. שמוליק ברך את כל אלה שהכינו לנו את היופי הזה ואמנון שניצח על המלאכה והביא אותה לסיום המוצלח והמהיר יחסית התכבד בגזירת הסרט.
אחר כך התחילו הילדים, ששכבו בצורת דומינו על שפת הבריכה, לקפוץ לתוכה בשמחה גדולה. ואז... הבחנו בתקלה הראשונה: הצבע הלבן שבו צבוע המעקה חלק מאוד, כי זהו צבע מיוחד. בינתיים צריך להיזהר ובעתיד צריך לחשוב על תחליף. הדבר כבר נמצא בטיפול.
מה השתנה בבריכה? - הדבר היחיד שנשאר כפי שהוא הוא השטח שלה. העומק המקסימלי, שהיה קודם 3.80 מ` הוא עכשיו 2.20 מ` והגובה הנמוך ביותר הוא 1.40 מ`. למעלה, לאורך הקיר יש 11 שואבי לכלוך ששואבים את החול ושאר לכלוכים לתוך רשת שאני מנקה כל בוקר. הבריכה עובדת בשיטת הפילטריזציה, כלומר, אין מרוקנים את המים אלא מסננים אותם כל יום. יש גם שואב מלמטה ושואב יד שבעזרתו אני צריך להוציא את החול שמצטבר על הקרקעית, אך מסתבר שהוא חלש ומטפלים בהחלפת המשאבה - המים עכשיו שקופים ונקיים כל כך שבאמת לא נעים לראות חול על הקרקעית.
בבריכה הקטנה יש פנצ`ר - כל החרסינה ירדה מהרצפה וצריך לתקן את זה - גם לעניין הזה יש כתובת וזה יסתדר, אבל עד אז, לצערי, לא נוכל לפתוח אותה. מסביב יש דשא חדש - שטיחי דשא שנקנו בגבעת ברנר ונקלטים יפה. צוות הנוי שמטפל בפינה זאת במסירות רבה, מקווה שבקרוב יהיה אפשר להניח את הכיסאות על הדשא החדש. מתחת לעץ הגדול יש דשא שתול. כבר הגיעו 15 כסאות נוח צבעוניים שמוסיפים צבע ובקרוב נפזר גם את השימשיות. פחי האשפה הדקורטיביים כבר נמצאים בשטח ומחכים שישתמשו בהם. בכניסה לבריכה יש מקלחות עם רצפת מוזאיקה חדשה ויפה. גם בית שימוש יש בצד המערבי של הבריכה.
התחלתי בשיעורי שחיה לילדים מגיל שנה וחצי ומעלה, 3 פעמים בשבוע. גם כל מבוגר שרוצה ללמוד מוזמן לגשת אליי ואשמח ללמד אותו. בתוך הבריכה, לכל אורכה, יש מדרגה כדי שכל אלה שאינם בטוחים בשחייה וגם האחרים יוכלו לנוח באמצע. הייתי רוצה לארגן חוגים לנשים, גברים וילדים אך כרגע לא נראה לי שיש די זמן לכך. הילדים קצת עצלים, או אולי עסוקים מדי, כך שהם לא מתאמנים ולא משתתפים בתחרויות שחיה. על שעות הפתיחה והוראות כלליות אפשר לקרוא בהודעה שהוציאה המזכירות ובימים הקרובים יוצבו גם שלטים.
ומה עוד לא עשינו? הגדר לא הושלמה עדיין ולא תוקנה בכמה מקומות. השנה התגלתה בעיה של כאב אוזניים, אצל ילדים בעיקר, אך גם אצל מבוגרים. אין זאת אשמת הבריכה, כנראה, אך ממליצים למי שרגיש, לטפטף טיפות שמנוניות לתוך האוזניים לפני הכניסה למים. זה מגן. אחרי הרחצה יש לנגב היטב את האוזניים. אני יודע מה זה כשילדים סובלים בלילה מהאוזניים...
מה שאני מבקש מאוד להזכיר זה שהחברים יבואו לבריכה עם אורחיהם ויגידו לי `הנה, זה האורח שלי`, זה ימנע אי נעימויות כי יש לי הוראה מפורשת שלא לתת לזרים להיכנס לבריכה.
חוץ מזה - תענוג עכשיו לעבוד ותענוג לראות כל מה שנעשה בבריכה. לגבי תנאי העבודה שלי זהו שיפור עצום ואני מאוד נהנה. כן, נזכרתי. אני מאוד מבקש לא להביא כלבים וחתולים לשטח הבריכה. זה לא אסתטי ולא כל אחד אוהב בעלי חיים. במקום ציבורי צריך לדאוג שיהיה טוב לכולם. גם מי שרוצה לאכול מתבקש לעשות זאת למעלה, על המדרגות. זה כולל גם עישון ויש מאפרות.
זהו זה. אני מקווה שהחברים והילדים נהנים לפחות כמוני. רחצה נעימה.
