על הקיבוצניק כאיש אוכל - אריאנה הרן הכהן

מתוך ספרה: פתחון פה, תבשילים עם נשמה
הוצאת תשל"ח
 
תשאלו מנין לי עזות המצח  לכתוב הרהורים משלי על אוכל? אני שבאתי ארצה כילדה, גדלתי ונשארתי לחיות בקיבוץ, וגיחותיי לארצות נכר לא היו רבות, ולעומת זאת עם מעט כסף בכיס?
ובכן, גם לי קשה להסביר זאת. כנראה שפשוט נולדים עם זה. נחוצים לשם כך קיבה בריאה, תיאבון בריא לא פחות, דימיון, ידידם טובים ששמחים להזמין מישהו בעל תכונות כנ"ל לארוחה טובה בבית או בחוץ, כמה ספרי בישול טובים, שהסיפורים סביב המתכונים שבהם יפים לא פחות מהמתכונים עצמם, אומץ לב - לטעום הכל ולנסות לבשל כל דבר מבלי לחשוש להחליף תבלין שאינו ברשותך באחר שיש לך, והעיקר - ציבור אוהד.