החיים בקרית ענבים - גיא מיר

 
שני חלקי גרעין הקבוצה שעלו ארצה מנו יחד 14 חברים. על פי הצעת יהודה לביאטוב הם באו ישר לקרית ענבים. לביאטוב, בתור חבר קרית ענבים, חשב כי גרעין העולים ישמש מילואים רצויים לקבוצתו, אבל לא היה לו ייפוי כוח לכך מקרית ענבים. מצד אחד דיבר עם חברי הגרעין שחלמו על הקמת קבוצה עצמאית, על הקמת קבוצה ליד קרית ענבים. מצד שני, כתב לקרית ענבים בזהירות על מחשבתו לקשור את החבורה הזאת עם קבוצת קרית ענבים, מבלי לומר מה יהיה טיב הקשר, או לתת להם מקום בשכנותינו. יחד עם זאת מוסיף (כדי לרמוז שיש לקבל החלטה חיובית בקרוב, באשר ישנן אפשרויות אחרות? כדי למצוא לעצמו אליבי בגלל הקשיים שעלולים לצוץ בעתיד? את התשובות לשאלות האלה לקח עמו לביאטוב לקבר).
ישנם בקבוצה חברים אשר אינם מסתפקים בקיים וכי הוא מציע להם לחשוב על הרעיון.
יותר מאוחר ב- 04.09.1925 רשומים בשמו דברים יותר ברורים יהודה כותב מוינה, מקום הקונגרס - על הקבוצה אשר אירגן, בעוד חודשים הוא יבוא לארץ עמם לקרית ענבים, למרות זאת ששקולניק ואחרים מציעים לו להביא את הקבוצה לארץ ולחלק אותה בין שתי הדגניות, יהודה אינו רוצה לשמוע על כך, כל הצעדים שלהם בארץ יהיו מכוונים לקרית ענבים.
למרות ההצעה המפורשת מתמהמהת קרית ענבים בקבלת החלטה. מתנהל בה ויכוח די קשה בנדון: לדוגמא מובא להלן קטע נוסף מהיומן (מתאריך 27.06.1925):
מכל האמור לעיל (על המצב הכלכלי הקשה וחוסר עבודה לכל חברי קרית ענבים - הערת גורי מיר) צריך להיות ברור היחס להצעת יהודה. אין אני חושב שאנו סגרנו את הקבוצה לתוספת כוח, בוודאי נכניס בעלי מקצוע, או בכלל אנשים אשר יתאימו לחברתנו ולתפקידי המשק. אבל נשלח מקרית ענבים תעודת אזרחות לאנשים אשר עוד לא ראו את הארץ, שעוד לא הסתגלו לעבודה, שאין להם מושג מה זו קבוצה ולא יודעים מה היא קרית ענבים. אנשים אלו קשורים במקומותיהם, בטוחים בפרנסתם, אין אנו רוצים לקבל עלינו אחריות עבורם.
אני מאמין שהם אנשים טובים מאד ונוכל אולי  למצוא איתם קשר ידוע אבל על זאת נדבר לאחר שיבואו לארץ, יתאקלמו ויבינו את מצב העניינים כאן.
מצב זה של חוסר בהירות טמן בחובו גרעין של אי הבנה לעתיד. לעומת זאת, קבלת הצעת לביאטוב לבוא לקרית ענבים פתרה למיסדי קבוצת שילר כמה וכמה בעיות:
ראשית אין זה כלל פשוט וקל לבוא לארץ חדשה מבלי שתהיה כתובת בטוחה, אליה אפשר לפנות ועליה אפשר לסמוך תוך וודאות שתענה בשעת הצורך. לבוא לארץ, מבלי לדעת למי ולאן לפנות כיצד להסתדר בימים הראשונים, זה קשה לכל אחד על אחת כמה וכמה לאנשים מבוגרים יחסית הרגילים לאי תלות באחרים, לכן הצעת לביאטוב היתה בשבילם ראשית כל פתרון לאי הודאות של הימים הראשונים, מקום עבודה בטוחה ומשענת לכל מקרה שיבוא.
שנית, כאמור, לביאטוב סיפר להם הרבה על קרית ענבים, על החיים בה, השיגיה ותרומתה לבנין הארץ ולכיבוש ההר. לכן נראתה להם קרית ענבים כמקום מתאים להכשרה לחיי עבודה, מקום להסתגלות לעבודה פיסית בתנאי אקלים בארץ ישראל, להתמחות בענפי חקלאות שהיתה זרה עד עתה לרובם, מקום בו אפשר ללמוד על פי ניסיונם של אחרים, כיצד בונים קבוצה, כיצד פותרים בעיות המתעוררות בחיי יום יום, בקיצור זה נראה להם מקום קליטה והכשרה אידיאלי.
ועוד יתרון שהיה לקרית ענבים: ההליכה לשם לפי הבנתם, לא חייבה אותם להחליט מיד לגבי דרכם בעתיד. הם יבואו ארצה, ישבו בקרית ענבים או על ידה, שנה שנתיים, יכירו את המציאות, את תנאי החיים ואז יחליטו - האם להתמיד ברעיונם להקים קבוצה עצמאית משלהם, או אולי, בכורח המציאות, להצטרף לקרית ענבים.
בבואם לקרית ענבים השתלבו חברי הקבוצה יפה בעבודה הפיסית, קלטו בזמן קצר את ערכי הקבוצה והכניסו גוון תרבותי חדש למקום. חברי הקבוצה עבדו ברפת, שהיה הענף המרכזי, בייעור בשביל הקקל ובהכנת חלקות קטנטנות על הטרסות לכרם. הם סיקלו את האבנים בחלקות שהיו קטנות מדי בשביל להכניס אליהן מחרשות, ובאבנים שסיקלו בנו טרסות. עבודה זו הכניסה את חברי הקבוצה לעבודה פיסית, אך לא לעבודה  בחקלאות ולהתמחות מקצועית שכה שאפו אליה.
בינתיים בקרית ענבים נמשכו הויכוחים על כדאיות קבלת הקבוצה להשתלבות מלאה בקרית ענבים. היו שראו בקבוצה אפשרות של תנופה, של פיתוח המקום וגידול הקבוצה המקורית, והיו חברים  שראו בקבוצה מקור נוסף של קשיים בהווה ובעתיד. אלו טענו שקבוצת אינטליגנטים היא בעלת כוח התנגדות והתמדה מועט, ולא תחזיק מעמד בעבודה ובקשיי החיים בקרית ענבים. הקבוצה חיה בקרית ענבים בכמעין גוף נפרד, עם אספות וחיי תרבות משלה. הקבוצה שילמה על כל מה שקיבלה בקרית ענבים בכסף ובעבודה. היא שילמה על אוכל, מגורים, פחת המבנים והמתקנים ועוד. במשך כל תקופת הימצאה של הקבוצה בקרית ענבים התעמקו בתורת הקבוצה. חזרו וקראו את כל מה שכתבו על הקבוצה א. ד. גורדון, שלמה שילר וראשוני הדגניות.
לאחר יום עבודה קשה ומפרך, ישבו וקראו בצוותא עד מאוחר בלילה את הספר חצי יובל שנים של קרינצה, שמסופר  בו על קומונה שאורגנה על ידי חבורה אינטליגנטים רוסים. התווכחו ודנו במשך כל תקופת הימצאה של הקבוצה בקרית ענבים, על עתידם בקבוצה. האם להישאר בקרית ענבים או לעזבה. תוך כדי הדיונים התעוררו חילוקי הדעות הראשונים.
באסיפת חברים ב- 23.09.1926 הציע א. קירכנר לנהל הוצאות והכנסות של כל חבר וחבר לחוד, ובסוף השנה לחלק את הרווח על כל איש וכך יהיה במקרה של גרעון. לפי דעתו דבר זה יועיל להרים הפרודוקטיביות של כל חבר וחבר. באסיפה זו ההצעה התקבלה, אולם, לאחר ערעור נוסף, דיונים וויכוחים אין סופיים - בוטלה ההחלטה, כנוגדת את עקרונות השיתוף והשיוויון.
וויכוחים כאלה היו כדרכם של הימים ההם - קשים, וגרמו להצטברות משקע של מרירות ותסכול. בסופו של דבר זו היתה אחת הסיבות לעזיבתו של קירכנר, אחד האנשים המוכשרים (ותוכיח זאת הצלחתו כראש מועצת כפר סבא) והמרכזיים ביותר בקבוצה. עזיבתו השפיעה קשה על הנותרים. בקבוצה היו גם דיונים לגבי גודל הקבוצה במקרה ויעזבו את קרית ענבים ויקימו קבוצה עצמאית. היו חברים שראו ב- 20 חברים את הגודל המכסימלי, כי מעבר לו לא תוכל להיווצר בקבוצה חברה אינטימית וייווצר ריחוק בין האנשים. לעומתו היו חברים שטענו שקבוצה של עשרים חברים לא תוכל להיות גורם כלכלי שיתקיים בכוחות עצמו.
חברי קרית ענבים היו חברים בארגון הקבוצות בשם חבר הקבוצות. בתנאים ששררו אז בארץ קשה היה לקבוצה בודדת להתקיים בלי תמיכה ועזרה מטעם גוף מרכזי, בעל השפעה, לכן הקבוצות והקיבוצים שהוקמו אז בארץ התארגנו, בהתאם לעברם ולדרכם הארגוניים בגופים כמו הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר, הקיבוץ המאוחד (של הקיבוץ הגדל והגדול) וחבר הקבוצות של הקבוצות הקטנות והבודדות בארץ.
במסגרת הבירורים של חברי קבוצת שילר, הוסכם כי באם וכאשר יקימו קבוצה עצמאית, יצטרפו גם הם לחבר הקבוצות, כי לבד לא יוכלו להסתדר מבחינה כלכלית.
אחרי כשנה וחצי של חיים בקרית ענבים, החלו חברי קבוצת שילר לדבר על רצונם להקים קבוצה משל עצמם. לבסוף נפלה ההכרעה: עוזבים. הסיבות להחלטה זו היו:
1.       קשה היה לחברי קבוצת שילר לשכוח חלום שטיפחו במשך שנות דיונים בגולה - על קבוצה עצמאית משלהם, יצירת כפיהם, ובנויה לפי השקפותיהם ואופיים.
2.       חברי קבוצת שילר עלו ארצה בגיל מבוגר והיו רגילים לקבוע את סדרי חייהם באופן עצמאי לפי הרגליהם והשקפותיהם. בקושי רב הסתגלו למחשבה שיצטרכו לעצב את חייהם לפי הסכמה כללית של אותם חברים שהכירו בתנועה בחול, ואף התרגלו עם הזמן לפעול לפי הוראות חבריהם שפעלו במרכזי  התנועות והארגונים (התאחדות, תרבות, ארגון בתי ספר עבריים), אבל קשה היה להם להשלים עם  עובדת היותם מיעוט בקרית ענבים, ולפעול על פי התכתיבים (החלטות אסיפה) של הותיקים.
3.       היו הבדלי גיל ומנטליות בין יוצאי רוסיה (קרית ענבים) וגליציה (קבוצת שילר).
4.       הויכוחים בקרית ענבים בנושא כיצד להתיחס לבעית קבוצת שילר. ביומן קרית ענבים (ספר החיים) מסופר על דיונים בנושא זה באסיפות בקרית ענבים שגלשו למריבות ואף לפגיעות אישיות, בין חברי קרית ענבים בינם לבין עצמם ובינם לבין חברי קבוצת שילר, בעיקר עם א. קירכנר. (עובדה זו זירזה בסופו של דבר את עזיבתו את הקבוצה).
5.       לזה יש להוסיף: חברי קבוצת שילר לא קיבלו למעשה בקרית ענבים הכשרה חקלאית מקצועית אליה שאפו, ואף לא היו צפויים שינויים בעתיד, מטעמים אובייקטיביים, חוסר גיוון משקי. העבודות האפשריות היו של הכשרת קרקע, סיקול אבנים ובנית טרסות. רק חבר אחד עבד ברפת, הוטרינר של החבורה (אליעזר פורמן). היתר עבדו בעבודות שחורות (וצריך לזכור כי גם חברות דרשו לעבוד בחקלאות).
6.       המצב הכלכלי של קרית ענבים גם הוא קשה. חברי קבוצת שילר חיפשו עבודה בסביבה ולא מצאו. בירושלים, בה שרר חוסר עבודה קשה - גם כן קשה היה להשיג עבודה.
7.       לקקל לא היתה רזרבה של קרקע בסביבה זו, שאפשר היה לקוות כי תשמש בעתיד בסיס להתיישבות הקבוצה.
8.       גם ההצעה של קרית ענבים, כך הסבירו עקיבא אטינגר ויוסף וייץ, מראשי הקקל, לבא כוח הקבוצה, הדר א. זוסמן להפריש חלק מקרקעותיהם להתיישבות קבוצת שילר, לא באה בחשבון: את הקרקעות המוצעות עי קרית ענבים יש לראות כזמניות, באשר תוך שנה שנתיים יהיה צורך להחזירן.
כל זה הביא את החברים לכלל החלטה - לעזוב את האזור, לחפש אדמות להתיישבות באזור השפלה. כאן היה אפשר - כפי שנאמר להם - להקים משק אינטנסיבי, שייקיים בכבוד את הקבוצה.