"ריח הזבל ניחוח חציר"
במשך כל השנים התברר לחברי המשק אשר עוסקים בחקלאות שדישון/זיבול בזבל אורגני חשוב מאד להתפתחות הגידולים ומעלה בצורה משמעותית את יבולי השדה.
בשנים הראשונות לקום הקבוצה קנו זבל צאן מהערבים באזור הקרוב והרחיקו אפילו עד ירושלים, וכן זבל גמלים. זבל צאן הצריך עבודה נוספת של "ריסוק הזבל" במכונה מיוחדת כדי שיהיה זמין לגידולים.
עם התחלת גידול פרות ועופות במשק, החלו גם לעסוק בנושא הזבל, כאשר את הזבל מוציאים החוצה, ועורמים לערמות ואח"כ מחלקים אותו לענפים.
בשנת 1941 כותב מנדל ברגיל ב"עלים":
"בישיבה של מרכזי ענפים בהשתתפות חברים מהמזכירות, הובררה שאלת חלוקת הזבל לענפים השונים לפי הצורך. התברר שגן ירק צריך מיידית וכן המטע החדש של הבננות. שני ענפים אלו יגשו מיידית לזיבול."
בשנים אלו נקרא הענף "מזבלה" , והזבל התחלק לשלושה חלקים (כמו בצבא): זבל פרות, זבל סוסים, זבל עופות.
היו גם ניסיונות לטפל בשתן של הבהמות, היתה עגלת מיכל והשתן פוזר באספסת של יעקב צוקרברג. אבל דבר זה לא צלח לאורך זמן, כיוון שלא היתה אפשרות להוביל את השתן מהרפת אל השדות.
התברר לחברי המשק שזבל בהמות אפשר גם לייצר, ובנוסף לזה צריך גם לטפל בו. בעקבות זה החלו לפזר קש בכמויות גדולות בחצרות הרפתות, דבר שהעלה את כמות הזבל וחומרים אחרים בצורה משמעותית. הם גם למדו שכדאי לפזר ע"ג הזבל דשן כימי (פוספט) זרחני אשר יעלה את איכות הזבל, ושאת הזבל חייבים לסדר בערמות ולא לזרוק סתם החוצה שיתייבש בשמש. השתמשו בהרבה חומרים שהוסיפו לערימות כמו גפת מהיקב, ביצים סרוחות מתנובה, תפוחי אדמה רקובים ועוד.
את ענף הזבל בשנות החמישים ריכז אמי גטריידה, וכמו בכל ענף, אם יש כוח אדם ואם קיים חבר אשר מרכז את הנושא וזו עבודתו - רואים כעבור זמן לא רב תוצאות יפות.
בשנת 1958 כותב אמי גטריידה ב"עלים":
"צעדנו צעד גדול קדימה ואנו יכולים להתפאר בכך שכל כמות הזבל הנחוצה לנו מיוצרת בבית. עלינו לשאוף להגביר עוד את יותר את ייצור הזבל, בכדי שנוכל להגדיל את מנות הזבל האורגני למטעים ולשלחין: ונוכל לזבל בזבל אורגני גם את מעט הפלחה שנשאר לנו ולהגיע ליבולים יותר גדולים."
מעמיסים זבל לבננות - מאחור: הלולים
ואכן בשנים אלו הגיע ייצור הזבל במשק לממדים כאלה שהספיק לכל ענפי המשק ועדיין נשאר עודף זבל.
בשנת 1959 מקבלת קבוצת שילר פרס ממשרד החקלאות על ייצור כמות זבל גדולה לראש בקר, ייצור זבל בכמות ובאיכות מעולה. באותן שנים היו ערמות הזבל הגדולות פזורות סביב הרפת ובשטחים החקלאיים, שיירות של משאיות "ההייבר" היו מובילות את הזבל לשדות. בשנים הראשונות מילאו את הזבל בשקים ופיזרוהו בידיים. לאחר מכן עברו לשיטות מכניות יותר, כאשר הוציאו את הזבל בעזרת שופל ופיזרו אותו בעזרת "מפזרת זבל" מכנית.
מספר אמי גטריידה: " את כמויות הזבל הגדולות קיבלנו ע"י ריפוד יתר בחצרות הרפת. לצורך זה היינו זקוקים להרבה קש שאותו הביאו מהנגב. אדי שהיה מרכז המשק נאלץ כל ערב לעזור לי בסידור הערמות הגדולות. המשאיות היו מגיעות בערב ואנו פרקנו אותן וסידרנו את הערמות: אדי על המשאית ואני על הערמה. כך בילינו את הלילות, מכיון שהמשאיות היו צריכות לצאת בבוקר לנגב.
את הערמות הגדולות סידרנו בצורת בתים עם גג משופע, כדי למנוע כניסת מי גשם. שנה אחת סידרנו את הערמות ליד הרפת במקום בו עכשיו הלול. שנה אחרת בשטח שבו נבנה אחר כך המפעל שילטקס.
חשוב לזכור שהרבה מההישג נזקף לזכותו של פואד, פועל צעיר שעבד איתי. פואד היה ממוצא עיראקי, ממעברת קובבה. תוך כדי עבודתו אצלנו חלה בלוקמיה ולאחר זמן קצר נפטר.
כמו כן צריך לזכור את הסוסה "מרים" שעם עגלה היתה מובילה את כל החומרים."
בשנות השישים פיזר אצלנו את הזבל הקבלן מאיר כץ - כצל'ה, אביו של שר החקלאות שגם עזר לאביו בזמן חופשותיו מהצבא.
עם שינוי שיטת הריפוד ברפתות והתחלת השימוש במאווררים פחתה כמות הזבל והענף הריחני גווע לאיטו באמצע שנות השבעים.
מכתב שהתקבל מארגון העובדים בזבל אורגני - 1959
לכבוד מזכירות קבוצת שילר - יוסף למינצר
ח.נ
הננו להביא לכם את ברכותינו עם קבלת פרס לעידוד ייצור זבלים אורגניים של המשרד לחקלאות.
בקורת רוח עקבנו אחרי ההתקדמות בענף זה אצלכם במשך השנים האחרונות.
ההישגים שלכם ביצור המוגבר ובהשבחת החומר הם ודאי השגים חקלאיים ראויים לכל שבח.
קורת רוח היתה לנו אף מכך שהישג זה שלכם היה הודות לפעולתו המוכשרת והיפה מאד של אחד מבני הדור השני לחקלאינו.
מכתב נוסף - 1959
מדינת ישראל
לכבוד: מזכירות המשק - קבוצת שילר
ח.נ.
הנדון: פרס
הננו שמחים להמציא לכם המחאה בסך 200 ל"י עבור פרס אשר ניתן לכם לפי המלצת הועדה שנקבעה לשיפוט בנידון ובהתאם למכתב הערכה שקיבלתם ממזכירות ארגון העובדים בזבל האורגני.
בכבוד רב גוטפלד
מספרים ש...
פלי ברוך, אמי גטריידה ופואד נסעו לקבל את הפרס לזבל האורגני. באו, ישבו ושמעו.
ההרצאה נמשכה ונמשכה, האנשים יצאו ויצאו. כשסגר היו"ר את הכנס ראה לפתע שלוש סנוניות אחרונות שנשארו לשבת.
תמה על מה ולמה נשארו אלה בדד.
הסתבר שהיו אלו פלי, אמי ופואד שחיכו לקחת את הפרס.
היו"ר לא התבלבל והודיע שאת הפרסים חילקו כבר בבוקר, והם יוכלו לקבלו בדואר...
