חוגגים עצמאות
מתוך עיתון המועצה האזורית ברנר
קבוצת שילר פתחה את חגיגות שנת החמישים בפריצה מחדש של דרך בורמה. כחמישים כלי רכב בשיירה, מגדול ועד קטן - חיו מחדש את הרגעים ההם.
כאן אין מקום לציניות. אירוע הפריצה מחדש של דרך בורמה, שארגנו חברי קבוצת שילר כשבועיים לפני יום העצמאות, היה מרגש כמעט עד דמעות.
זה התחיל כחצי שנה לפני, כשאלכס (אלי) טמיר, החליט לקחת את העניינים לידיים. הוא צירף אליו את ניר מאיר והעסק התחיל לרוץ. ביום שני התייצבו כל חברי הקיבוץ, כולל מתנדבים, מילדי הפעוטון ועד למבוגרים שבחבורה, ויצאו לכבוש מחדש את ההר.
האירוע התחיל בטקס זכרון מרשים באנדרטה שבמשמר דוד. שם גם דיברו בפעם הראשונה במהלך הערב גברוש רפפופורט ועמוס חורב, מי שגילו במלחמת השחרור את דרך בורמה. בשילר לא חסכו במאמצים וכל חברי הקיבוץ הוסעו החל ממושב בקוע ועד למצפה הראל, בדרך בורמה של אז. היום, יש לשער, כאב לכולם פחות בחלקים הרגישים.
במצפה שלם הרים את הכפפה גברוש ותיאר איך, כמעט בלי שהתכוון, מצא את הדרך ששינתה את מהלך המלחמה בכל הקשור במצור על ירושלים.
המלחמה על ירושלים היתה למעשה על הדרכים, הסביר גברוש. פרצנו נקודות אסטרטגיות כמו לטרון, הקסטל ובאב אל וואד. אבל את לטרון הצליחו הערבים להחזיק כמעט עד לסוף המלחמה. היה עלינו למצוא דרך חלופית. הצלחתי לקחת ג`יפ של האצ"ל והגעתי איתו למחנה ביער חולדה. בלילה הוחלט להעלות את הלוחמים לירושלים ברגל דרך בקוע. כל לוחם קיבל רובה ומאה כדורים וכן פגז מרגמה. אנחנו נסענו בראש השיירה בג`יפ, נהגנו כל הלילה וכשהאיר השחר, ראיתי שאנחנו נמצאים למעשה מול לטרון. חזרתי מיד לחולדה עד שמצאתי את עמוס חורב ואת סטון (דוד מרכוס), הסברתי להן שיש דרך לירושלים. הם לא היססו ונסעו ביחד איתי. למחרת מיהרנו לרמת גן לפגוש את דוד בן גוריון. אחרי שהסברנו לו במה העניין, הוא הצליח לארגן לנו עד הערב 12 ג`יפים, תחמושת ומזון, והשאר היסטוריה...
וכבר נאמר - אף מורה להיסטוריה לא יצליח להעביר לעולם את העובדות ללא הבשר. לראות את העיניים המתעניינות של בני הנוער, שבודאי חלקם לא בדיוק מקשיב לשיעורי ההיסטוריה בבית הספר. לראות את התעניינות המתנדבים ולראות את אלה שהיו שם ונזכרים - זוהי ההיסטוריה במיטבה.
בשתיים לפנות בוקר, אחרי עוד מספר נקודות שיא בציר לטרון ירושלים, שבו כוחותינו למשקם.
בקבוצת שילר לא ישכחו עוד זמן רב את הפריצה המחודשת של דרך בורמה.
