גן ירק בשנות הארבעים - אפרים קמרון

כבר בשנים הראשונות של מלחמת העולם השניה, הורגש מחסור בתוצרת חקלאית, בפרט בירקות טריים.
זאת בעקבות גידול מספר החיילים הבריטים בארץ וגיוס אזרחי פלסטינה א"י לצבא, בתוכם - מספר חקלאים לא קטן, חברי קיבוצים ומושבים.
המחירים עלו, ובקבוצה החלו דיונים על חידוש גן הירק בממדים מסחריים. עד אז היה קיים גן בית קטן בניהולה של יטקה שי  אשר סיפק את צרכי המטבח.
הורכב צוות של  4  חברים : מרים מיר, חנה אינציגר, יואל פלש, והחתום לעיל. 

פתחנו בשני מסלולים:  גידול ירקות לצרכי האוכלוסייה בארץ בקנה מידה גדול, וכן נעשה הסדר עם הצבא בריטי לאספקת תפוחי אדמה בכמויות גדולות לצבא במזרח התיכון. לשם כך הוקצבו לנו שטחים נרחבים המשתרעים מפרדס  40 עד לגבעה שליד בית קברות. עם הזמן, גם נקנו קרקעות קק"ל במורד בית הקברות והשטח עליו נבנה כעבור שנים שיכון ותיקים א`.
העבודה בגן  נעשתה בצורה פרימיטיבית - בידיים ובטוריה. החריש, עם זוג סוסים. לא היה זכר למיכון הפשוט ביותר.
כך זרענו בידיים, דונמים של גזר, תירס וכו`.
במקרה, מצאתי  במחסן מכונת זריעת ירקות מוזנחת. התעניינתי מדוע לא משתמשים בה. התשובה היתה כי החבר שעבד בעבר בגן הירק, עליו השלום, רכש אותה מיד שניה, ניסה להשתמש בה, זרע שטח מסוים והתברר כי לא היתה כל נביטה.
האם עלי להניח כי מכרו לנו מכונה מקולקלת? לא מתקבל על הדעת. פרוספקט עם הוראות הפעלה לא היה. לא נשאר לי אלא להתבונן כיצד בנויה המכונה ולהמשיך בניסוי. תוך התבוננות, אכן מצאתי חוט בולט, ובסופו מן טבעת. הכנסתי אצבע בטבעת, משכתי בה את החוט וכך המשכתי לטייל, וראה זה פלא: נפתח פתח בתחתית והזרעים החלו לצאת.
נשארה עוד בעיה אחת: קביעת הרווחים בין הזרעים, כדי למנוע עבודת דילול מיותרת.
שוב חזרתי אל המכונה, והנה מצאתי על גבי אותו חוט מעין מחוג שעון שכיוון לעבר לוח מספרים. שיערתי שהנה כאן פתרון הבעיה. המספרים מציינים את גודל פתח יציאת הזרעים וכך קובעים את המרווחים.
עדין לא העזתי לצאת עם זה לשדה. חיכיתי לבואו של המדריך שלנו, האגרונום אטינגר, מטעם שרות ההדרכה. הוא הכניס אותנו בכל סודות הפלנט, ואז היינו מוכנים להפעלה בשדה.