עלים 1981
לפני כשבועיים היה לי הכבוד והעונג להשתתף עם ליאת ובני כיתתה בחגיגת בר המצווה שלהם. החגיגה התקיימה בבית כנסת קונסרבטיבי בירושלים. הרב הצעיר, חבר קיבוץ גזר, אשר הכין את הילדים, היה נרגש ונלהב לא פחות מאיתנו, ההורים והילדים.
בית הכנסת הדומה בסגנונו לזה שבעיר הולדתי ויניפג, החזיר אותי אל שנות העשרה שלי, בהן נהגנו ללכת כל יום שישי לפנות ערב לבית הכנסת. אבי ז"ל היה שר במקהלה והתכנסות החברים והקרובים מילאה את כולם חגיגיות ושמחה.
נזכרתי כמובן, גם בחגיגית הבת מצווה שלי עצמי, כן, אפילו אחרי 25 שנה אני יכולה לזכור כל רגע מאירוע בלתי שגרתי זה. אפילו אז, לפני חצי יובל שנים, היה באקט זה משום הענקת מעמד של שוויון בין המינים , ונא לזכור, הפמיניזם עדין לא היה כל כך באופנה באותם ימים.
אני נמצאת כבר 15 שנה בקבוצה, אך אף פעם לא הרגשתי בנוח בלכתי לבית הכנסת, על כן גם לא נמשכתי אליו. הוא הזכיר לי, בגלל ההפרדה בין נשים וגברים, את בתי הכנסת האורתודוקסים בעירי, ואם אז לא השתייכתי לבית כנסת כזה, הרי שעכשיו, בהיותי חברת קבוצה שמתיימרת לקיים שיוויון בין המינים, ודאי שהדבר אינו נראה לי.
והנה השנה, סוף כל סוף, אני מקווה שבִּיתי תזכה להתנסות באותה חוויה מרטיטה ובשמחה שזכיתי לה אני בהיותי בגילה. כי השנה יעלו לתורה בנות ובני מצווה יחד, בשבת שלפני חגיגת הבר מצווה בקבוצה, ואני מקווה שתהיה זאת התחלה של מסורת אצלנו.
אין לי ספק שחוויה זו תישאר חרותה בליבותיהם הצעירים של הילדים ותפתח פרק חדש של חיים עשירים יותר מבחינה רוחנית לקבוצה בכלל.
מזל טוב לכולנו.
