עלים 1981
כאשר בנו את בית החרושת (השם שילטקס עוד לא נקבע אז), פנו אלי שאכנס שם לעבודה.
מפני שזו לי פעם ראשונה לעבוד במפעל תעשייתי, ראיתי בזה ניסיון בלבד. עד אז עבדתי כמטפלת בחברת הנוער שהיתה אז, ובהתחלת עבודתי בשילטקס חילקתי את יומי, חצי לנוער וחצי למפעל.
את העבודה התחלנו שלא באשמתנו, ברגל שמאל, אבל לשמחתנו זה לא היה סימן לשנים הבאות.
כאשר הכניסו את המשלוח הראשון של המכונות לתוך הבניין, שקעו ונשברו הרבה בלטות והיה צורך לאחר מכן להחליף אותן, ועוד פנצ`רים פה ושם.
יחד עם המכונות שקנינו, נשלח אלינו מהנדס כדי להרכיב אותן כאן, אבל לאחר זמן קצר התברר שהן לא פועלות בסדר.
כאשר התקשרנו עם יצרן המכונות בחו"ל, הוא הופיע כאן מיד וראה לתדהמתו שבשעת ההרכבה נעשתה שגיאה. מיד הוא הזמין שני אנשים ממפעלו והשלושה התחילו לתקן את כל המכונות. התיקון הזה לקח להם שבועיים, למרות שעבדו מ- 5 בבוקר עד מאוחר בערב.
בימים ההם לא היתה כמובן שום תוצרת, ולכן גם לא עבודה בשבילי, כך יכולתי להתפנות לטיפול באנשים אלה: סידרתי להם את החדרים שבהם גרו אצלנו, דאגתי להם להרבה בקבוקי בירה וארוחות טובות בעשר בבוקר ובארבע אחר הצהרים.
אני זוכרת שהביטו עלי בחשדנות בכל פעם שבאתי לבקש באקונומיה עוד בירה, כי קודם לא נחשבתי בקבוצה לאלכוהוליסטית...
עם גמר התיקונים יכולנו להתחיל בעבודה עצמה. ייצרנו סרטי גומי ושרוכי נעליים. עבודתי היתה לסדר את המחסן של התוצרת ולהתחיל בעריכת קרטותיקה (כרטסת) והכנת החבילות למשלוחים.
סוף סוף נעשה כל הענין יותר מעניין. במשך הזמן קיבלתי ניסיון וביטחון בעבודה ולמדתי הרבה. שלא לפי טעמי נאלצנו מהר מאד לקחת שתי פועלות שכירות, כי כוחותינו אז לא הספיקו לכל הצרכים.
צורת העבודה היתה עדין די פרימיטיבית. העובדות, כאשר גלגלו את הסרטים, היו צריכות לספור בכל פעם את מס` הסיבובים הדרושים ודבר זה היה גם באריזת שרוכי הנעליים. כך ישבו העובדות ומלמלו בשפתותיהן כאילו היו מתפללות בחשאי. יום אחד, אחרי זמן קצר, מצאנו מן שעון אשר עושה את הספירה הזו באופן ידני ועל ידי זה השתנה כמובן קצב העבודה מאד לטובה.
מובן שבהתחלה היה קשה לפרסם את המפעל ולמצוא קונים לסחורה שלנו. קנינו אוטו קטן ואדי גטרידה נסע כל יום עם דוגמאות כדי להציע לפני הקליינטים את המוצרים. זה היה הזמן הכי קשה של המפעל. כאשר התחילו להגיע ההזמנות הראשונות, היתה השמחה גדולה. אני זוכרת את ההזמנה הראשונה של לקוח בחיפה - התרגשתי מאד בשעת האריזה ובדקתי שוב ושוב אם הכל נכון ובסדר. לשמחתנו המשיך הלקוח הזה את הקשר אתנו עוד שנים רבות.
יום אחד הגיעה בטלפון הזמנה גדולה יחסית ולמרות שהסחורה לא היתה מוכנה, הובטח לקונה שהוא יקבל הכל למחרת היום, מה שנראה לי אז כבלתי אפשרי. מיד הוכנו המכונות בהתאם להזמנה הזו והחלטנו לקום מוקדם, ב- 4 בבוקר, כדי להספיק להכין הכל, וכך אמנם עשינו. אני בטוחה שבדרך זו של אחריות ודייקנות רכשנו לנו שם טוב בשוק, וחוג הקונים התרחב מהר מאד.
עם הזמן התחלנו לעבוד יותר חברים בייצור וחברות באריזה ומשלוח, וגם נאלצנו לקבל פועלים שכירים. כל עובדי הייצור עבדו בשלוש משמרות כדי להספיק את כל ההזמנות וגם נגשנו להרחבת המפעל. מובן שנוצר קושי של עבודה תקינה בשעת הבניה. הפתרון נמצא ע"י העברת כל מחסן הסחורה המוגמרת לבניינים שעל הגבעה. ההובלה הפנימית הקשורה בזה, מן המפעל לגבעה, יצרה קשיים רבים וגם נעזרנו על ידי טלפון פנים לשם קשר מתמיד בעניין העברת ההזמנות.
באותם ימים, זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, התבלט מאד הכוח הארגוני של אריה מאיר ז"ל ומרצו הרב. לאחר חודשים אחדים, עם גמר ההרחבה, הזמנו מהנדס ייעול, כדי לייעץ לנו בסידור המכונות היעיל והנוח ביותר. עזר לנו גם שכבר היו לנו כלים מודרניים יותר להובלה פנימית: עגלות, מיכלים, שולחנות וכו`.
בפעם הראשונה היה אז מחסן אריזה מרווח ומסודר, לנוחות העבודה. האוטו הקטן הראשון נהפך לאגדה. קנינו כלי הובלה גדולים ומשוכללים יותר וכך אנו מסוגלים לעמוד פחות או יותר בדרישות השוק.
כיום המפעל גדול, מספק עבודה לחברים רבים, צעירים וקשישים. אך טוב להיזכר בהתפתחותו של המפעל בשלבים השונים ובכל מה שעברנו עד היום הזה.
