פורסם בעלים 1980
ביום ד`, 18 ביוני חגגנו ברוב עם יחד עם יהודה אנוש את יום הולדתו ה- 90. שולחנות עמוסים כל טוב נערכו על הדשא שליד ביתו וכולנו שמחנו יחד אתו על שהגיע לגיל מופלג זה כשרוחו איתנה. הוא מטפל יפה בעצמו ואינו נופל לטורח על איש. אנו מביאים כאן רשימה ישנה ברוח מבודחת אשר נכתבה ע"י מנדל לפני שנים רבות, אך הדמויות ניתנות לזיהוי.
מעשה בשני דוקטורים, אחד החבר א. ב. [אבי יונה], שכבר היה אז בגיל הזקנה ומשום כך עבד במשרד ששימש בין היתר כמשרד דואר, והשני, היה גם הוא אדם מבוגר, גם הוא דוקטור ושמו מתחיל ב: י. מ. [יהודה מאנש], הוא היה אז תייר בארץ ומועמד לחברות בקבוצה ועבד בזיבול בפרדס.
וכיצד היו מזבלין? בקיץ היו באים הבדואים מערבות הנגב, בגמלים ובחמורים עמוסים שקים גדולים ובהם הסחורה היקרה - זבל צאן וגמלים. ליד הפרדס חפרו בורות גדולים ומלאו אותם. בבוא עונת הזיבול, יצאה קבוצת חברים וכליהם - ערימת שקים ושני סלים. שני חברים מילאו שני סלים לתוך כל שק ואז היו הולכים מעץ לעץ ומשורה לשורה ושופכים סל או שני סלים לעץ. כך היו הולכים ימים רבים, עד גמר כל החלקה, וכך מחלקה לחלקה, ימים ושבועות, אצלנו ובעבודות חוץ.
יום אחד הגיע בדואר מעטפה גדולה עבור ד"ר י.מ. שנשלחה באחריות ודחוף. משום דחיפות הדבר, וגם מהחשש להפסד ולביטול מעבודה, הלך והביא החבר א. ב. את דבר הדואר אל מקום העבודה, ליד בור הזבל של הפרדס, חלקה א`.
קרא י.מ. את דבר הדואר, חזר וקרא בעיון וניגש לחתימה.
החבר א.ב. הביא עמו עט ולוח קרטון, הפנה לי.מ. את גבו כדי שישמש לו מעין שולחן, זה חתם, לחצו ידים ונפרדו.
השניים אשר על הבור היו עדים למעמד זה והיו סקרנים לדעת מה זה היה.
שאלו את החבר י.מ. לפשר הדבר והוא סיפר להם בפשטות:
אנוכי כאן ומשפחתי עדיין שם, בגולה. גם משרד העורך דין שלי עודנו פועל שם. השארתי שם ממלא מקום, אבל כשעושים שם חוזה, לפי החוק אני חייב לחתום, וכאן ועכשיו ראיתם חתימה שכזאת. אמר והלך.
הסיפור הזה של החבר י.מ. היה קצר ופשוט, אבל בעיני שני הסלנים אשר על הבור, נראה הדבר בכל זאת חריג משהו, יוצא מן הכלל ומעורר מחשבות. נדמה היה להם שראו תמונה אשר מי יודע אם אי פעם בהיסטוריה התרחשה חתימת חוזה כזה, בטeס מיוחד שכזה, במקום כזה, בנוף הזה. הם אמרו לעצמם - צאו וראו מה כוחה של ציונות...
כשהגיע שוב החבר י.מ. לקחת זבל, קיבל יחס מיוחד היות ובבור היו גם פינות רטובות ממי הבריכה שהיתה עוברת כל שני וחמישי. כאות הוקרה מלאנו לו מן הפינה היבשה, זבל קל יותר ונוח יותר לסחיבה על הגב.
קצת פרוטקציה, סליחה...
