עלים 1978
כנס של עובדי התע"ש מתקופת המחתרת ואנשי הסגל הבכיר של התעשייה הצבאית כיום, התקיים בחיפה. חברי הקבוצה שעבדו בזמנו במכון, חזרו מלאי רשמים מיום גדוש, מלא אירועים, וממה שראו עיניהם.
בין יתר דבריו ציין מנכל התע"ש: ... מה שהפתיע אותנו היה מספרם הרב של המפעלים, או כפי שכונו אז מכונים, שפעלו בתקופת המחתרת 1939 ... שני סוגים של ערכים, שני אידיאלים, שני חזונות הניעו את אנשי התע"ש. האחד הכמיהה למדינה יהודית, ושני הכבוד הרב שרכשנו אז לערך העבודה. שני ערכים אלה מוסיפים להנחות את אנשי התע"ש גם כיום. ואם הגענו להישגים מרשימים, הרי כל מה שראיתם נובע מאותם השורשים, שאתם והאחרים שתלתם לפני שנים רבות !
מעקב אחרי אותם שורשים מוביל אותנו למכון גבעון לייצור רימונים שהוקם בקבוצה, ערב קום המדינה. שני אנשים מבחוץ היו קשורים בזמנו למפעל. האחד מנחם קלר, חבר כפר גלעדי. בביקור כאן, בקושי הצליח לאתר את מקום המכון ואת מבנה הסליק. בנה אותו בזמנו אברהם שטייניג. מבנה דמוי מקלט 3 X 4 מר, 10 מטר מערבית לביתו של חנן. לשם הסוואה, בנה מעליו אברהם בית שימוש ציבורי עם אסלה מסתובבת, דרכה הובילו מדרגות למעבה האדמה למקום בו רוכזה התוצרת. מנחם היה סגן מנהל. האחראי אשר נשא בעול הרבה מכונים אחרים היה ישראל יושפה. בין היתר הוא העיר את תשומת לבי לכך שספרו של ישראל וינברג (נמצא בספריה) פרקי תע"ש, בו מסופר גם על המכון במשק, כלל אינו מדויק. סיפורי מעשיות מעיבים על העובדות המדויקות. מפי חברים בקבוצה ומפי י. ישפה, שוחזרה השתלשלות הדברים כדלקמן:
מפעל גבעון לפני הקמת המדינה, בתקופת המאורעות, נרתמו אנשי ההגנה לצורך המיידי של הכנת נשק מגן ליישוב העברי. על י. ישפה ועוד כמה בחורים הוטלה המשימה של הקמת בתי המלאכה במחתרת מחשש עינם של שלטונות המנדט. תחילה באזור ת"א, ולאחר מכן פוזרו המפעלים בקיבוצים ברחבי הארץ, בתוך פרדסים, או במבני משק מוסתרים כגון זה בקבוצת שילר.
במטה ההגנה הוחלט שלא ניתן עוד להמשיך בייצור הרימונים בקיבוץ נען מחמת פרסום יתר, וקבוצת שילר היא המקום המתאים. הדרך לקבוצת שילר משובשת, בוצית, היישוב קטן ובצד. באזור בו נמצאת היום סככת הבננות גודר שטח ונבנה צריף גבוה וגדול. מאחר ועבודת היציקה נעשתה בטמפ` גבוהות, היה צורך להתקין פתחי אוורור.
בחוברת שחולקה למשתתפים, מופיעה מפת התפרסות מפעלי התע"ש, כשלקבוצת שילר מובילים שני חיצים: מפעל יפתח, בשנים 1938-1939, עסק ביציקת לחץ לצורך ייצור מרעומים לפצמ"ר 3 ורימונים פולניים. מפעל גבעון היה בית יציקה לפגזי מרגמה 3 וגופי רימונים ומאוחר יותר גם עסק בפצמ"ר 2. פעל בשנים 1939-1945 . רוב העובדים היו חברי המשק, מהם נמצאים איתנו היום: אדי גטרידה, יוסף שיפלדרין, צבי קרמיש , מוטל רוזנפלד, יצחק דקס, שלמה גולן, אפרים קרומהולץ, מנדל בר-גיל, פיקו ויינגרטן, קורט זיכל ושייק שפירא.
להשלמת הרימון, היה דרוש עוד טיפול מכני אשר נעשה בבית מלאכה בת"א, (מילוי חומר נפץ). פעמיים בשבוע בלבד היו יוצקים את הרימונים - ימים של מהומה גדולה, ובגמר היציקה, טמנו את הרימונים בסליק. הכל נשמר בסוד גמור. לאחר כמה שנים, שוב הועבר המפעל למקום אחר, בטוח יותר.
על קצה המזלג - זהו סיפורו של המכון.
בדבקות ובעמל נמלים שקדו מאות אנשים לייצר את נשק המגן במחתרת, ממנה צמחה והסתעפה לממדי ענק התעשייה הצבאית כיום.
