זיכרונות - יהודה אנוש

טרם הצטרפותי לקבוצה ניסיתי את כוחותיי הפיסיים בחוץ, עבדתי כעוזר סבלים סלוניקיים בנמל יפו.

 

דירתי הראשונה בהיותי רווק היתה אוהל ישן ורעוע, מודה אני שלא הצטערתי כשבאחד הלילות הראשונים העיפה אותו סערה ויחד עם החבר רייפן, עברנו לבניין קרוב למסגריה, שכולו פתח וחור מלפנים ומאחור. אחרי שהורדתי ממשקלי 20 ק"ג, גרמה לי כל עבודה סיפוק נפשי ופיסי, נהנינו אז מכל הנעשה במשק, זוכר אני למשל את השמחה ואת קורת הרוח הכמעט חגיגית, כאשר אריה לנדאו נכנס בגאווה לחצר המשק והוביל פר מקושט.

אם נסתכל לאחור תקופה לא ארוכה במיוחד, ובכל זאת איזה שינויים עצומים.

להתראות בשנת ה-75