על הקבוצה - שלמה אבי יונה

עלים כא` תשרי תש"ב 1942
 
מימי בראשית
בפעם הראשונה הגעתי לנקודתנו בלכתי בדרך שליד השוק ברחובות, המובילה כעת לכפר גבתון. זו הדרך אשר משני עבריה גדלו עצי שיטה, אשר למעלה השתרגו צמרותיהם למעין כיפה ירוקה הנותנת צל נאה, אבל ברב חלקי הדרך מהמושבה עד המקום שהיה מיועד להיות נקודת יישובנו, לא היה נראה לעין אף עץ אחד, כי אם קוצים וברקנים בלי סוף, שהיו מכוסים באבק.
הנקודה עצמה היתה שוממה לגמרי (הספיקו רק לעשות את הרצפה לצריפנו הראשון),

כעבור שבועיים מביקורי זה עברו הראשונים. כל הרווקים (7 במספר) דרו בחדר אחד.
אני זוכר עדיין את סדר המיטות: בשורה אחת שלוש מיטות וממול שוב שלוש מיטות ואחת בפתח החדר. כל בוקר כשצריך היה לצאת מהחדר, היו מוכרחים להוציא את המיטה שבפתח.
את המים לשתייה קיבלנו בחסד מבארו של השכן וכך יכולנו בגנבה גם להתקלח אצלו.
זוג פרדות היה האינוונטאר היחידי החי. כעבור כמה זמן קנינו את הפרה הראשונה, אשר שלמה מיר הביא אותה מיפו בהליכה ברגל.
השמירה היתה קפדנית מאוד, לא רק מהצורך לשמור על הרכוש, אלא מחשש התנפלות הבדואים שחנו על ידנו במספר רב. שמרו אלה אשר לא הלכו לעבודת חוץ ויצא פעם שחבר אחד שמר במשך כמה חודשים רצופים.
ההכנסה החודשית מעבודת חוץ היתה 30 ל"י לחודש בשביל 20 נפש. חיינו בצמצום רב ולא פעם שתינו תה בלי סוכר. כבר אז השתדלנו מאוד, שלא להיכנס לחובות.
פעם הובלתי מהשוק סחורה הביתה בשני סלים אשר קשרתי ברצועה על גבו של החמור, למעלה על הסחורות שמתי את הביצים. כאשר עליתי גם אני עליו, התחיל הוא לרקוד את ריקוד הסביבון שלו במהירות מבהילה וסופו של הריקוד היה, שהביצים התחילו לעוף אחת אחרי השנייה (הערביות בשוק אספו אותן).
אחרי שנים איבד עצמו לדעת החמור הזה - תלה עצמו בשרשרת.
למרות הסבל בשל הסידורים הפרימיטיביים מאוד וחוסר כל נוחיות, לא נפלה רוחנו.
כל עץ אשר נטענו וכל בניין אשר הקימונו הוסיף תוכן לחיינו, חלוציות אמיתית פעמה אז בקרבנו.