חינוך והשכלה בקבוצה, פחות או יותר!
הקבוצה שלנו, בזמני, לא הקדישה יותר מדי תשומת לב ללימודים, למרות שמייסדיה היו אנשים מלומדים, חלקם בעלי השכלה גבוהה שלא הסתירו את העובדה הזו.
בשנות ה40 הזכורות לי, למדנו עממי ותיכון בבית הספר בגבעת ברנר,
בתי הספר של אותם ימים היו צנועים בדרישות ובהישגים, בבית הספר לא היו ספריה ומעבדה, המורים היו קיבוצניקים מגבעת ברנר, קבוצת שילר ומקומות אחרים. אנחנו ה"שילרים" התאמצנו והצלחנו להצטיין בלימודים, כך זה תמיד עם המיעוט.
לאחר ה"פילוג" ב1952, עקב מתיחות פוליטית, פרשה קבוצת שילר והקימה בית ספר בקבוצה, למיטב שיפוטי, ההצלחה הייתה צנועה.
גם בגבעת ברנר וגם בקבוצה, לא הוענקו תעודות לתלמידים ובוודאי לא בחינות בגרות, כך גדלנו ולאותם עיתים זה נראה מספק.
לימודים מחוץ לקבוצה
דווקא בשנים הראשונות לקיום הקבוצה היה בקבוצה בית ספר יסודי שלמדו בו תלמידים מכל הסביבה, כולל מרחובות, אין לי הרבה מידע על האקספרימנט הזה.
הבנים הבוגרים של הקבוצה, למדו במקומות שונים: דב לכטר ויהודית דנקוורט, למדו בגניגר, עזרא מאיר למד במקווה ישראל וצביק'ה קוסוי (כסה) למד בכדורי, לא זכורים ולא ידועים לי חריגים אתרים.
בתחילת שנות ה50 השתנתה מעט התודעה ובודדים דרשו מסגרות אחרות, דודי מנדל ברגיל נאבק והצליח לדחוף את בנו חיים לבית הספר המקצועי מקס פיין, אבל הוא היה חריג. לימודים אלה אפשרו לחיים לנהל קריירה מקצועית בחו"ל באיראן וכמנהל המוסך של חברת הנפט באבו רודס
אני עוד זוכר כילד אסיפה סוערת בחדר האוכל ושפרינצה לכטר תובעת בדמעות לאפשר לבתה רינה ללמוד לימודים גבוהים. אני לא יודע מה הייתה ההחלטה אך כעבור הרבה שנים שמעתי הרצאה מלומדת בנושאי משפחה וחברה מאחת דר' רינה שחר, הלוא היא רינה לכטר.
ללימודים אוניברסיטאיים נשלחו רק הבנים שיועדו להיות מורים בהם יהודה רבד וגורי מיר.
אני אזכיר כאן אנקדוטה אחת שאני בוש בה עד היום,
ב1960 השתחררתי מהצבא ונכנסתי במרץ לפעילות מגוונת בקבוצה, הייתי מדריך של חברת הילדים, מדריך מסייע למנחם קליינמן בחברת הנוער, פעיל בוועדת תרבות וגם לוועדת חינוך שיבצו אותי עקב "בקיאותי" בפדגוגיה.
בפעילותי המבורכת הבאתי, למיטב זכרוני, שתי החלטות נכונות, האחת קיבוע זכות של כל בוגר שירת צבאי, לחדר משלו והשנייה, עיתון לכל משפחה, עד אז קיבל כל בית גליון " דבר" אחד, אבי יונה קיבל את הכותר, אלי רייפן את הכלכלה, שיפל את התרבות ואברהם שטיניג את הספורט, במשך היום התחלפו וכולם היו מרוצים.
ההחלטה הייתה עיתון דבר לכל משפחה מעריב או ידיעות או הארץ "לא בבית ספרנו".
יום אחד הובאה לוועדה בקשה של שני בנים רענן גולן ואחיה דקס, הם סיימו י"ב במקובצת בבית ברל וביקשו סיוע להשלים תעודת בגרות. הועדה וה"טמבל" כותב שורות אלה דחו את הבקשה.
מה שמחתי לפני כמה שנים, ניסיתי לקבל מידע בנושא צפרות. הפנו אותי לאחד הבקיאים ושמו יובל דקס שוחחנו על הציפורים והסתבר שהוא בנו של אחיה הנכד של יוכקה ואיצ'לה דקס.
שאלתי אותו לשלום אביו והסתבר ש"המסורב" שלי להשלמת בגרות, יצא לפנסיה כפרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים.
אין מה לומר "החינוך של הקבוצה הניב פירות".
כעבור שנתיים ביקשתי אני סיוע בלימודים אקסטרניים לבגרות בקשתי אכן אושרה ולמדתי זמן מה בבית ספר אקסטרני ברחובות ששמו מ.מ.מ. הליצנים אמרו שאלה ראשי תיבות של" מרכז מוחות מטומטמים".
האוירה והתפישה בקבוצה השתנתה ואני שכבר פרשתי מה"קולחוז" ועברתי למחוזות הבורגנות, שמעתי בשמחה שהרבה בנים ובנות למדו מקצועות שונים ומגוונים.
אנקדוטה – הקבוצה רצתה לסייע לסטודנטים ורכשה עבורם "טרנטה" מיוחדת, רכב שלושה גלגלים מסוג מסרשמידט, כדי שיגיעו בקלות ללימודים, רכב כזה הוא היום מבוקש מאד אצל אספנים ומחירו גבוה.
אני מתעניין ושמח לשמוע שבני ובנות הקבוצה סיימו בהצלחה לימודים במקצועות מגוונים, יש מורים, מנהלי בתי ספר, רופאים ואנשים שעוסקים בהיי טק.
רק אני שנחשבתי ל"אינטילגנט", נשארתי "חף מכל השכלה ודל בתעודות".
אנקדוטות –
בשנות ה60 ניסיתי להתקבל לאיזה קורס או משרה
דרשו תעודה ולי אין!
פניתי לאפרים קמרון שהיה מנהל בית הספר והוא "אלתר לי תעודה" כתובה במכונת כתיבה על נייר המכתבים של בית הספר וכך נודע לי שבהיסטוריה היה לי טוב מאד ובמתמטיקה כמעט טוב.
הצלחתי להתגלגל בהצלחה בלי שום תעודות, מלבד קורסים מקצועיים שעברתי.
בשנות ה2000 כתבתי כמה מאמרים בנושאים שונים, שחלקם פורסמו. כתבתי הרבה בנושא נומיסמטיקה, תורת המטבעות שהייתי מכור לה.
כתבתי מאמר שסיכם מחקר צנוע שערכתי על אסימון יהודי מתקופת השואה, יצא טוב ומעניין.
פנה אלי העורך של שנתון מדעי ושמו ISRAEL NUMISMATIC JORNAL שביקש לפרסם את המאמר, כמובן הסכמתי, הוא מבקש פירוט של השכלתי ותוארי ורשימת הפרסומים המדעיים שלי, מה יכולתי לתת לו את הנייר הצנוע ששלח לי אפרים קמרון, את האישור על קורס מדריכים שסיימתי בבית ברל, תעודה של מורה דרך, פניתי לבני גונן שיאלתר וישלח לו משהוא.
מתקשר אלי העורך דר' נכבד מלא חשיבות ואומר "מה זה צריך להיות מה זה השכלה ים תיכונית" התחמקתי איך שהוא, המאמר פורסם ואני מניח ש"השכלה ים תיכונית" היא תואר המוכר היום גם על ידי "אונסקו".
