אמנות בקבוצה
פעם פעם בשנות ה-40 וה-50 היתה הקבוצה דלה באמני מכחול וצבע, היום לפי מיטב ידיעתי, המצב השתפר בהרבה ובכל התחומים ציור, פיסול, קרמיקה וצילום.
הציור הדומיננטי ביותר בחיינו היה שלמה שילר היושב על כסא, מעל חדר האוכל ומשקיף שהכל יתנהל כפי שצריך, גם פסל אחד היה במקום ציבורי בקבוצה, מי עוד זוכר שבית התרבות נבנה לזכרו של ביננשטוק ופיסלו השחור של אותו ביננשטוק, פיאר את חזית חדר הקריאה.
האמנים בקבוצה היו בודדים, האיש שעסק בציור היה יהודה מנטש (אנוש) הוא הרבה לצייר זרי פרחים ועצים אולי כי עיסוקו היה גינון ונוי.
צייר נוסף מבין הנוער פליטי שואה, היה נתן קסטנבאום (ערמון) מוצאו היה מצרפת ובדרך הרצינית והמקצועית בה התייחס לציור שמן, ניכר היה שלמד את הנושא בדרך מסודרת.
כאשר בנו את בית התרבות, הציבו ציור גדול בחדר המוזיקה, זה היה ציור של מספר נשים נושאות כדים, נאמר שהוא היה של צייר מוכר וידוע.
הציור היה בטכניקה של גואש כלומר גיר, מכיוון שהציבו ספסל ליד הציור, הוא הלך ונמחק במשך השנים, מישהוא הטיל על יהודה מנטש לתקן את הציור, התוצאה לא משהוא .
היתה גם שערוריה קטנה הקשורה לאמנות, בשנות ה-50 התארח בקבוצה, צייר פריזאי בשם פרסמן. הוא היה קרוב או מכר של יונה קוסוי (כסה). הצייר פרסמן השתייך לחוג ציירים ידוע בשם "אסכולת פריז". הצייר עבד בקבוצה מספר שבועות, בין השאר צייר מהגבעה את כפר מרמורק וטען שהנוף מזכיר לו את מונמרטר בפריז.
כאשר עזב השאיר מתנה לקבוצה, ציור שמן של דגים על קערה, הציור הזה היה תלוי בחדר האוכל הישן ב"כותל המזרח" ליד ציורו המרשים של שלמה שילר.
לאחר שנים חוג הציירים הזה צבר יוקרה ומחירי הציורים האמירו, יום אחד הופיע צביק'ה כסה ותבע את הציור לעצמו בטענה שהוא היה שייך להוריו, טענתו נדחתה בתוקף, הציור הזה אולי טמון היום באחד ממרתפי הקבוצה.
החינוך לאמנות או ציור, כפי שקראו לזה אז היה חלק מתוכנית הלימודים, האיש שהוביל את הנושא, היה המורה צייר אריה מאירהוף (חצור) מגבעת ברנר הוא היה איש מרשים וקפדני שכולם פחדו ממנו והיתה סיבה, הוא היה אחד מאותם מורים שלא התביישו להחטיף סטירה, אם הגיע או לא.
אריה נבחר לצייר את הצמחיה ובעלי החיים של אגם החולה, כאשר יובש האגם, החוברת הזו נמצאת ברשותי.
כאשר עבר בית הספר לקבוצה, שימשה כמורה לאמנות אשה צעירה ונחמדה ושמה נעמי סמילנסקי. בשלב מאוחר יותר היתה המורה גיסתי יעל שחם.