בקבוצה חילונית כפי שהייתה קבוצת שילר של אז, היה נחוץ מישהו שיתווך ביננו ובין העולם של מעלה, האיש היה שלמה מיר, הוא דאג לחתונה, בר מצווה כאשר נחגג וקבורה לא עלינו.
זכורים לי כמה אירועים בהם סייעתי לשלמה במלאכתו, אותה עשה באהבה ומסירות.
באותן שנים, לא כמו היום, חייל בחופשה "רגילה" העמיד עצמו לרשות סידור העבודה. באחת החופשות הטילו עלי לנסוע עם זוג הסוסים להביא את כדי החלב לתנובה ברחובות. אני מטבעי זהיר ולא נכנס להרפתקאות מיותרות ולכן ביקשתי תחליף, הטילו עלי להעביר את כביסת התינוקות ה"מבושמת" למכבסה עם כרכרת הפרדה וכך היה. זוג הסוסים בהנהגתו של העגלון נאג'י השתולל ברחובות ורוב החלב נשפך, מסקנה "לנגזם לנגזם אבר זיכר" כלומר לאט לאט ובזהירות.
בחופשה אחרת ציוותו אותי לשלמה מיר, מה עלי לעשות שאלתי, "נפטרה סבתא ואתה תחפור את הקבר". בחפירת עמדות ותעלות הגנה היה לי ניסיון מהצבא, הסכמתי. באתי עם שלמה ל"לימונים" הוא בית הקברות המיתולוגי של הקבוצה, שלמה תקע 4 מוטות לסימון ואמר לי "תחפור קבר יפה", איך אדע אם הקבר מספיק עמוק, "תשכב בתוכו ותסתכל למעלה וכך תראה אם הכל תקין" וכך היה, חפרתי בור יפה, נשכבתי בתוכו וראיתי את השמיים התכולים, מאז כל פעם שאני מבקר בבית הקברות, אני פוקד את הקבר בו שכבתי וממנו יצאתי בשלום.
אירוע אחר בו שימשתי "יד ימינו" של שלמה, היה אירוע החתונה של יוחנן זיכל ולוסי.
לוסי היתה מאד נחמדה אבל גרושה. נסעתי עם שלמה לרבנות ברחובות להיות ה"עד".
שלמה הביא עימו את תעודת הגירושין של לוסי, הדיינים פשפשו בה ופסקו שיש להביא אישור של רב מרוקאי מרמלה, אחד ממשפחת אבוחצירה. אם אין ברירה שיהיה אמר שלמה, ואז שואל הדיין "זיכל, זיכל אולי הוא בכלל כהן?",
עונה לו שלמה "בהחלט לא, אני מתפלל עם אבא שלו והוא לא כהן".
באותה עת נדמה לי שעוד לא היה בית כנסת בקבוצה.
הכל הסתדר לטובה יוחנן ולוסי נישאו, מזל טוב!
