היו בקבוצה חברים בעלי מקצועות מיוחדים, כאלה עבדו במזכירות, אבל באותם ימים הפקידים, היו קצת בשוליים. עובדי החקלאות הפלחים, הבננצ'יקים, הפרדסנים ואנשי הבנין נחשבו ל"פרודוקטיביים" וזכו לכבוד והוקרה.
למשק חקלאי היו נחוצים גם בעלי מקצועות טכניים וכאלה היו שלמה מיר ומשה ראובפוגל (אוריאל) המסגרים, שעבדו במתכת, אני עוד זוכר את הגעת הרתכת הראשונה למסגריה. מכשיר שנקרא ברבים ה"שוויס אפַּרַט", מכשיר פרימיטיבי זה עבד על גז אצטילן שנוצר על ידי מים שהרטיבו את מחצב הקרביד.
לקרביד זה היה עוד שימוש, אנחנו הילדים "פילחנו" כמה גושים ובעזרת מים ואש הטסנו קופסאות לשמיים.
אחי משה וחזי רובינפלד (רבד) מצאו מיכל קרביד ריק, הם הסתקרנו לראות מה יעשה גפרור דולק, המיכל נדלק ואחי נכווה בפניו.
לכבוד רב זכו המוסכניקים, שממלכתם שכנה ליד הבאר הישנה, הדמויות הבולטות במקצוע זה היו דווקו הוכנר ,יוסף איינציגר ואברהם קמל.
הלם רב היה בקיבוץ כששני הראשונים, עם המשפחה, עזבו ועברו לנהל את המוסך של כפר יהושוע.
בעלי מקצוע נוספים היו הנגר ראובן גולדהירש בעזרת עוזרו הנאמו רפאל שעשו הרבה עבודות עץ ותיקוני רהיטים,
הסנדלריה, ממלכתו של דניאל גרינשפן (גורן) שתפרו נעליים וסנדלים חדשים ותקנו את כל הדרוש תיקון.
צוות הבניין באותן שנים, בראשותו של אבי אברהם, כלל גם את אלי רייפן ויוסף שיפלדרין (שיפל), הצוות בנה את כל בתי הקבוצה. אני עוד זוכר את בנין ה"בית החדש", בתי הקומותיים וכמובן בית התרבות ובריכת השחייה.
אני לא זוכר כמעט את אבי כשהוא לא בבגדי עבודה מכוסים בטיט וסיד וסיגריה נצחית בזוית פיו.
הבניה, באותן שנים, הייתה מאד פרימיטיבית ופיזית, לפני בנית בית חפרו בור סיד, מלאו אותו סיד חי ובעזרת מים, חום וביעבוע, הפך הסיד לחומר בניין. אחר כך ניגשו ליצוק את הבלוקים, בעזרת תבנית ותערובת טיט יצקו בלוקים, שורות שורות והניחו אותם לייבוש בשמש. את הבטון ליציקה ערבבו ביד בתוך פיילת פח גדולה, את הברזל ליציקות הכינו וכופפו על שולחנות טפסנים. את הבטון ליציקה שינעו בעזרת מריצות או בעזרת עגלות ברזל גדולות שכונו "יפונקות".
האירוע הגדול של היציקה היה יציקת הגג שלפי התאוריות של אז היה חייב להתבצע ב"מכה" אחת ביום ואם צריך גם בלילה, רק את הבלטות והרעפים לכיסוי הגגות הביא אבי מרחובות מיצרן בשם חביבי.
אני זוכר את ההתרגשות כשהביא אבי את ה"טפלה" מכונת ערבול קטנה לערבוב בטון, זה היה בשביל אבי, כמו שאמר אחר כך האסטרונאוט ניל ארמסטרונג כשדרך על הירח "צעד קטן לאדם וצעד גדול לאנושות". שיהיה!
בעיסקי בניה חשוב להזכיר את האדריכל שילר שתכנן וליווה את הבניה בקבוצה, במשך שנים רבות, הוא ביקש להקבר בקבוצה ואכן כך היה.
כשהיה צורך בבעלי מקצוע או ספקים מחוץ לקבוצה פנו לאנשים מבחוץ בדרך כלל מהמושבה רחובות, כאשר המספואיניק (עובד המספוא) יעקב צוקרברג היה נדרש לאיזה כלי או אביזר הוא היה אומר "אני יורד למושבה אל סקר", למושבה רחובות. משום מה תמיד היו "יורדים" גם כשהדרך היתה בעליה!
החנות ברחובות "אליעזר סקר ובניו, רחובות חיפה וטבריה" היתה ממלכת כלים ופרזול שהום סנטר קטנה עליה.
כשהייינו זקוקים לעבודות נפחות כבדות נסענו לאשבל בעקרון, עבודות מתכת עדינות ביצעו אצל ליפקין ברחובות.
הליצנים בקבוצה קבעו שצריך לשלוח כל חתן לטיפול אצל ליפקין, שיעבור השחזה רצינית.
