קבוצת שילר שכנה על צומת דרכים בין הכפרים הערביים בסביבה,
היתה דרך מזרנוגה למראר ויבנה ודרך נוספת מזרנוגה לעקיר, ברור לגמרי שאלה היו דרכים עתיקות, לפחות מהתקופה הביזנטית, במשך השנים, לאחר הגשמים נמצאו פה ושם מטבעות עתיקות על דרכים אלה.
כאשר נבנו בתים בזרנוגה נתגלו שרידים ביזנטיים, ברור שהאיזור שלנו היה מיושב מקדמת דנא.
בכל צעידה לבית הספר בגבעת ברנר, היינו פוגשים פלחים על חמור או סוס, למדנו לברך לשלום מרחבה ונענינו מרחבה תין.
בילדותי יצא לי פעם אחת לבקר בשוק השבת בזרנוגה, בשבילי זו היתה חוויה: דוכנים, חנויות, גורן והמוני ערבים, חגיגה אחת גדולה.
היו מספר ערבים שהיה להם קשר יותר הדוק עם הקבוצה, המשפחה מ"הבית הלבן" בו שכנה המכוורת, שכן אחד חסן ואחד אחמד שהיה קונה מאיצ'לה דקס את יבול תפוחי האדמה שגידל.
היו גם גנבים שבאישון לילה באו לגנוב רכוש "יקר ערך", בגדים מחוטי הכביסה ואת השקים שהניחו החברים ליד מפתן הבית.
מקרה כזה אני זוכר, אחד הגנבים גנב ליד ביתנו, באה הבולשת הבריטית לחקור, מצאו טביעת רגל יחפה, יצקו אותה בגבס וכיסו בבוקסה, הצצנו לראות רגל רגל, אולי מס' 50.
מפעם לפעם הגיעו שיירות גמלים ובדואים מהנגב, הם הביאו למכירה, על הגמלים, זבל יבש ששימש לזיבול הבננות, אדי גטריידה היה מודד. המחיר 2 גרוש לפח ואנחנו הילדים זכינו ל"סיבוב" קצר על הגמלים.
היו גם מקרים יותר חמורים, בדרך לגבעת ברנר היו גבעות כורכר, בגבעות אלה פעלו מחצבות, הכורים היו ערבים מכפרי הסביבה והכורכר שונע בעגלות רתומות לפרדות לבניה ברחובות. כל היום נעו העגלות לרחובות וחזרה ואנחנו הילדים בדרך לבית הספר הרווחנו "טרמפ" על הייצול באחורי העגלה.
במחצבות האלה קרו מדי פעם תאונות עבודה, מפולת כורכר, חוצבים נפצעו ונהרגו.
לקבוצת שילר היו מספר מורות שלימדו בגבעת ברנר, זכורות לי שפרינצה לכטר ופנינה טננבאום שהיתה המורה שלי.
מדי פעם היו אותם חוצבים צעירים מטרידים את המורות שצעדו לבד.
במקרה אחד, כנראה חמור במיוחד הגיעה משלחת מעקיר לעשות "סולחה " עם סוור טננבאום, בנוסף על הברכות והדיבורים, עברו כנראה, כמה פונטים מיד ליד. גם אילן השתתף באירוע ושללו 20 גרוש.
עם הון עצום זה הוא רכש יונים ונכנס כשותף לשובך המשותף שלי וזאבי גרינשפן (גורן).
