בנית המקלטים בזמן מלחמת העולם השניה

בתחילת המלחמה, בראשית 1948 נחפרו בכל רחבי המשק תעלות הגנה, בהן יוכלו התושבים להסתתר בעת הפגזה או הפצצה,

על הטרסה מעל ביתנו היתה תעלה כזו.

מיד לאחר הכרזת המדינה שהיתה ביום שישי 14.5.48, בשבת בבוקר, החלו ספטפיירים מצריים להפציץ, רחובות הופצצה, פצצות נפלו גם בזרנוגה, ישבנו בתעלות, אני עוד זוכר שאיתי בתעלה ישבה יטקה שי ההריונית עם עובד והמשורר ש' שלום שהיה קרוב משפחה של בן יצחק שכננו לבית.

בנוסף למקלטים ניבנו עמדות הגנה בכל רחבי המשק, עמדה אחת כזו שרדה עשרות שנים מול פרדס לוינסון.

עמדת בטון עדיין שורדת על גג הבאר שליד הרפת.

חשוב לציין שגם בזמן מלחמת העולם ה2 ב1941,כשהפציצו האיטלקים את תל אביב וחיפה. בקבוצה נבנו מקלטים, חומרי בניין לא היו בנמצא, כרתו עצי ברוש שצמחו בשדרות ומן העץ הזה בנו מקלטים פרימיטיביים ואף ישבו בהם בעת ההפצצות.

 

היה ברור שהתעלות לא יספיקו וצריך לבנות מקלטים יותר רציניים, חומרי בניין לא היו ואז קיבל אבי אברהם, שהיה מרכז הבנין במשק מכתב בכתב יד חתום על ידי צבי ברים מרחובות, שהיה אחראי על הרכוש הנטוש בדרום, במכתב נאמר שלאברהם שטיניג מקבוצת שילר מותר לאסוף חומרי בניין בכפרים הכבושים קסטינה ומסמיה.

משאית עם חברים יצאה למשימה, הם עברו בכפרים אספו מה שאספו, קרשים פחים, בלוקים וגם "סייעו" לכמה בתים להתמוטט, כדי ללקט את חומרי הבניין, בערב שבו עם השלל וכולם, ללא יוצא מהכלל היו נגועים בפרעושים לרוב, פשטו כל החברים את הבגדים ליד השער וטבלו אותם בגיגיות נפט.

בפעם השניה כשנסעו לאסוף שלל הבינו שהמשימה קשה, מה יותר קל מלגשת לתחנת ואדי סאראר של הרכבת לירושליים ושם העמיסו משאית שלמה של אדני רכבת, כשהחלו לפרוק את המשא הכבד, התמוטטה כל הערימה וקברה את מוטל רוזנפלד, הוא נפצע קשה והיה מגובס חודשים ארוכים.

קבוצת שילר היתה ידועה בגינותיה המטופחות, בנית אותם מקלטים במלחמת השיחרור חיסלה חלק גדול מהנוי במשק.