שנת לידה: 10.10.1943
מקום לידה: גטו ורשה
קבוצה: ילדי לנה - 1949
הצעיר מבין ילדיה של לנה קיכלר, שאספה יותר ממאה ילדים ניצולי שואה בתום המלחמה, היתה להם לאֵם חלופית, טיפלה בהם, שיקמה אותם ועלתה איתם לישראל בשנת 1949.
על כמה מסיפוריהם של ילדיה כתבה לנה בספרה "מאה ילדים שלי".
גדל בקבוצה, משפחה מאמצת: שפרינצה ודוד לכטר.
אחים: דב לאור, רינה לכטר- שחר, עודי לאור.
1957 | על שפת הבריכה בשילר, עם אהובה לאור | |
מתוך "סדנת צילום בגיל" - סדנה בה השתתפו ניצולי שואה שלמדו את יסודות הצילום וגילו את סוד ההתבוננות.
כל אחד מהצלמים נענה לאתגר ויצא לצלם זיכרון, סיפור או חוויה מהחיים.
מי אני?
מצאו אותי תחת גוויה.
עובד הכפיה בגטו ורשה שתפקידו לפנות את המתים הרים את אמי וזרק אותה לעגלת העץ.
תחתיה שכבתי, תינוק בן יומו, לבנבן ותכול עיניים.
הועברתי למנזר בעיר הקרובה זקופנה, תינוק לא נימול, ללא שם.
בשנת 1943 הטבילו אותי לנצרות באולם תפילה עירום ובקצהו צלב גדול.
שלש שנים במנזר עד שהגיעה לנה ואספה אותי.
בבית הילדים בזקופנה הצטרפתי לחבורת ילדים. 100 ילדים. כולם ילדיה של לנה קיכלר.
יש כאן חדר אוכל, יש חימום וגם שמיכות.
אני הכי קטן.
כולם קוראים לי ויטול פריד.
סתם שם שקיבלתי.
גונבים את הגבול לפריס, מחביאים אותי בתרמיל של אדית, אחת הנערות,
אני מרטיב בתרמיל, לא יכול להתאפק.
שוטר בתחנת הרכבת מזהיר את אדית: "שימי לב, בקבוק המים שלך נשפך בתוך התרמיל..."
מגיעים לבל-וי שליד פריס. בית אחוזה יפה. גרים בו שלוש שנים עד שמקבלים אשרה לעלות לארץ.
כשהגענו לארץ הייתי כבר בן שש.
משפחת לאור מאמצת אותי.
כאן בשילר קוראים לי יוסי. יוסי לאור.
