יוסף אייזנשטיין ברזילאי

על תקופת חיי בקבוצת שילר אני מספר במקוטע, כי הדברים התרחשו לפני למעלה משבעים שנה והם לא משנה סדורה. אינני מתיימר לכתוב את קורות הקבוצה. לא עמדתי במרכז ההתרחשויות, על כן אני כותב רק על מה ששמעתי, ראיתי ועשיתי.

קבוצת שילר מנתה בראשית דרכה מספר קטן של חברים וביניהם כמה משפחות עם ילדים. עם השנים הצטרפה קבוצה מאורגנת של חלוצים מגרמניה שכללה גם יוצאי ליטא שבאו לגרמניה למטרת הכשרה. רובם היו אנשים משכילים אוהבי מוסיקה קלאסית והליטאים שביניהם היו בעלי השכלה יהודית. כולם דוברי עברית. ביניהם שתי אחיות [חנה פריד וולקשטיין ואחותה.ד.ב] שאחותן השלישית הייתה נשואה למשורר ש.שלום. היא הייתה כנרית מחוננת וסיפרו שאף הופיעה בפני הנציב העליון.

פעם התארחו אצלנו שניהם. בערב ש.שלום קרא משיריו והרצה, רעייתו ניגנה בכינור. הערב היה נעים ומעניין. הצגתי את עצמי בפני ש. שלום כבן לאב חסידי, ששמע סיפורים רבים על סבו הרבי מדרוהוביץ, חיים יחיאל שפירא. אילולא התהפוכות שחלו בעולם אחרי מלחמת העולם הראשונה, יתכן שהוא היה ממשיך במסורת אבותיו והיה לרבי ואילו אני הייתי בא אליו כחסיד, נותן לו פדיון (תשורה בכסף), והוא היה תוחב לידי קמיע ומברך אותי. הסיפור נשא חן בעיניו.

למחרת פנו ל`חברת קדישא` והתברר שאין מי שיחפור קבר. שלחו אותי ועוד חבר, איני זוכר מי בא איתי. לא זכור לי אם מישהו הראה לנו את מקום הקבורה או אולי החלטנו על דעת עצמנו. לא זכור לי אם השתתפתי בלוויה, ולא זכור לי אם היה קשר כלשהו עם משפחתו של ההרוג. כך שקע בתת מודע שלי הסיפור המזעזע הזה.נזכרתי במאורע הטראגי הזה ועדיין לא נתעוררו אצלי ספקות עד שסיפרתי את הסיפור לבני רמי. והוא שאל: מניין לך שכך היה כפי שסופר, אולי איבד את עצמו לדעת? אז התחלתי לצרף פרט לפרט. האיש היה בודד ופוטר מעבודת השמירה. לא מתקבל על הדעת שנביחת הכלבים ממרחק היא שגרמה לו להכות בגדר תוך שהוא מפנה את הקנה אל גופו ופולט ירייה בשוגג. הסיפור החל להראות לי בלתי מתקבל על הדעת. יתכן אם כן שהוא חובר על מנת להימנע מחקירת משטרת המנדט.

לא התעניינתי בעסקנות אלא בעבודה, אף שלעיתים הייתה קשה ובלתי מקצועית. גם מטעמים אידיאולוגים, בהיותי מחסידיו של א.ד.גורדון, שקעתי בחקלאות ובייחוד בגידול עצי הדר. קראתי עיתונות מקצועית ובעיקר את ירחון השדה.

 

קישורים אישיים: