תאריך לידה: 28.07.1957
ארץ לידה: ישראל
קבוצה: בנים שעזבו
חבר משנת: 1975
עד שנת: 1987
בנם של שרה וגורי, נכד לשלמה ומרים
רונן מיר, עדי מוקסיי, גבי רבד, פרדי, יעקב חורן - חג שבועות | דבורה ורונן מיר - 15.07.1986 |
תואר ראשון באוניברסיטה העברית במתימטיקה ופיסיקה.
מאסטר ודוקטורט בפיסיקה של חלקיקים ממכון וייצמן.
תעודה במוזיאולוגיה - תורת המוזיאונים באוניברסיטת תל אביב.
היום אני (2010):
אני גר כיום בקריית טבעון, מקום שאני מכיר ואוהב הרבה שנים. אני עובד במדעטק, מוזיאון המדע בחיפה. עבודה מרתקת, כל יום כחדש, עם הרבה עניין וגם לחצים לא קטנים. איך הגעתי לכאן? אחרי התיכון הייתי בגרעין עודד בחצור הגלילית. אחר כך למדתי 3 שנים בירושלים, מתמטיקה פיסיקה. זו הייתה תקופה נהדרת, בילויים וחברים. היה לי הרבה זמן לעצמי, חזרתי לנגן בכינור ואני ממשיך עד היום. השנה שלומי בני התחיל ללמוד בבצלאל והוא גר באותם מעונות (גרועים) שאני גרתי בהם בשנה הראשונה.
אחרי ירושלים חזרתי לקבוצת שילר וחקרתי פיסיקה במכון ויצמן. גרתי בקבוצת שילר ביתי וגם שנתיים בהמבורג, גרמניה, שם עבדתי במאיץ חלקיקים. לגור בגרמניה בראשית שנות השמונים היה לא פשוט, כי כל איש מעל גיל 60 בטוח השתתף במלחמה. בתקופה זו גם קבלתי סכרת נעורים, ומאז אני חי חיים הרבה יותר מאוזנים. לקראת סיום הדוקטוראט הכרתי את דבורה אשתי, שהיא במקור ממונטריאול, והתחתנו בשילר בקיץ 1986. דבי מתמחה בהוראה ומחקר בנושאי איכות הסביבה. מישראל עברנו לקליפורניה שם גרנו ארבע שנים. עבדתי במאיץ החלקיקים של סטנפורד. היו אלה שנים מאד פרודוקטיביות כי נולדו לנו שני ילדים - שלומי ואדוה, בהפרש של שנתיים זו מזה.
אחרי קליפורניה חזרנו לתקופת ביניים לשילר, בה גרנו 3 חדשים. מקליפורניה עברנו לצרפת, ע"י ג`נבה, שוויץ. עבדתי במאיץ של סרן, היכן שהיום החברים שלי מחפשים את ההיגס. לגור בג`נבה זה כמו להיות בכלוב של זהב, הרים משגעים, סקי וספורט, ובכלל חיים טובים. אבל אחרי שלש שנים, כששלומי הגיע לגיל כתה א` והוא ואדוה לא ידעו עברית, החלטנו שזה זמן לחזור לישראל. חזרנו לרחובות ובנינו בית במושב יציץ. בתקופה זו עברתי מלחקור פיסיקה להיות איש חינוך העובד במוזיאוני מדע. הייתי בצוות ההקמה של גן המדע במכון ויצמן, ולמדתי המון על גיוס כספים, פיתוח פרויקטים, ופוליטיקה של יחסי עבודה. לא הייתי טוב כל כך בפוליטיקה של מכון ויצמן, כך שאחרי שש שנים עברנו שוב לארה"ב, הפעם לשיקגו. בשבע השנים שגרנו בשיקגו ניהלתי מוזיאון מדע באורורה, והיה לי מה זה כף. אין כמו אמריקה, המקום היחידי בעולם שלא משנה מאיפה אתה בא, משנה רק היכולות שלך.
בתקופה זו אמצנו את ג`וליה ביתנו השנייה, כשהיא הייתה בת 11, והיא ממשיכה ללמד אותנו כל הזמן. עדיין לבנו היה בישראל, כך שנוצרה הזדמנות לחזור לחיפה, עשינו זאת, וזה שלש שנים שאנו שוב בארץ. לחזור לכאן זה שוב להיות עולה חדש. היתה לי הרגשה שמה שעבד בארה"ב יוכל לעבוד גם בארץ, ואכן אני מצליח ליישם פרויקטים יפים במדעטק, כמו תערוכות דינוזאורים, עולמות הגוף ורובוטיקה.
קישורים אישיים:
