שם נעורים: פרשטנדיג
תאריך לידה: 08.12.1955
ארץ לידה: ישראל
קבוצה: בנים שעזבו
בשילר משנת: 1955
עד שנת: 1982
בתם הקטנה של פלה וישראל פרשטנדיג
נולדתי בשילר וחייתי בקבוצה עד 1982.
התחתנתי עם רענן, אז עברנו לי בתי הבכורה מנישואין ראשונים ואני לגור בגבע. לא הפסקתי להתגעגע לבית...
כיתה ד' - 1966 | לאה, חיה ונעמי הקטנה - שלוש אחיות | |
אבני דרך:
אני זוכרת ילדות מאושרת של הרבה משחקים בחוץ, על הדשא של חדר האוכל הישן ובקיץ בבריכה. היינו כיתה של 10 ילדים והיה ממש כייף.
צביקה פוגל, ניר מאיר, איל זיגלמן, אורי אילן, יעקב בן אברהם סמדר קרשפין, רבקה חורן, מיכל מיר, דורית בלומנשטוק, נעמי פרשטנדיג המורה - אהובה לאור, 1963 | סמדר קרשפין, נעמי פרשטנדיג, דורית בלומנשטוק, אורי אילן, ניר מאיר, מיכל מיר, רבקה חורן. שיר המחזורים 1976 - חג מחזור |
היום אני (2008):
גרה ברמת צבי אחרי שגרנו בגבע שלוש שנים, באילות ארבע וחצי שנים וביוון שנתיים וחצי.
יש לי 5 ילדים: לי, רן, דנה, רוני והקטן ביניהם יפתח .
עבדתי שנים בבית תינוקות אבל עכשו אני בבית במשרה מלאה.
לרענן בעלי יש מפעל המייצר מזון לדגים ברמת צבי ובנוסף במילואות בצפון.
נעמי פרשטנדיג-ברזק, איריס רובינזון, מיכל קמל-קורן, מוטי מוקסיי, דניאלה קדמי, אילנה גרינשטיין - טיול 1976 | מיכל הלינג-קמל, נעמי פרשטנדיג מתחתנת, רמי קמל |
נכתב לחגיגת יום הולדת 60 לנעמי - כתב מוטי קרמיש
נעמלה יקירתי
אני מן הסתם שייך ל-20 השנים הראשונות של חייך מעת שנפגשנו בפעוטון של קבוצת שילר אחרי טירונות קצרה בבית התינוקות של אישה גטריידה.
נעמי, לכל אלו שלא ממש מכירים, נולדה כבת שלישית ואחרונה לבנות היפות של משפחת פרשטנדיג.
ההורים פלה וישראל הגיעו לקיבוץ אחרי המלחמה ההיא , נושאי צלקות קשות, עליהן לא העזו כמעט לדבר בינם לבין עצמם ובודאי שלא עם כל הסובבים.
זוג מהיפים שבחברי הקיבוץ, מסבירי פנים ונעימי לכת.
ישראל שהיה דור שלישי למשפחת אופים בפולין, השתלב והוביל את המאפיה הנפלאה שבקיבוץ, במבנה הקטן מלבנים אדומות שהיה צמוד למטבח. כילדים היינו באים לא פעם לחזות בפלא אפיית הלחם ונהנינו הנאה מרובה מטעמו. ביום שישי היה ריח עוגות השמרים שאפה ישראל לכל הקיבוץ, עוטף הכל בריח משכר מתקתק שבישר את בא השבת.
פלה היתה יפיפיה מהזן הכהה של הפולנים, עם חיוך מקסים וגומות חן שובות כל לב. פלה ניחנה בידיים ירוקות וגינה מקסימה פרחה תמיד סביב ביתם הקטן.
קבוצת שילר של שנות ה-50 וה-60 היתה מקום קטן וצנוע, חיי היום יום התנהלו בדוחק. התפריט היה מצומצם, ממתקים ושוקולד נראו רק לעיתים נדירות. בימי שישי זכינו לפעמים, בעונת הקיץ, בארטיק תפל של פלדמן בסיום ארוחת הצהריים - אבל אנחנו גדלנו בעולם נפלא - מוקפים בטבע וריח הפרדסים, מוגנים בחברת הילדים. הקיבוץ כולו הווה בימת משחקים לכולנו. משחקים שלא פעם נמשכו מעבר לשעות החשיכה: כדרים באים, שני דגלים, קלאס, הקפות, מחניים, מחבואים, דודס ועוד ועוד עד אין קץ.
גודלנו כנסיכי הארץ הזו, מלאים בגאווה ואושר.
כשהגענו לגן יונה כבר היינו חבורה די מגובשת, הצטרפו אלינו בני משפחת פוגל שהגיעו מפולניה.
בשנים שבילינו יחד בגן נוצרה חברת הילדים שלנו ונוצרו הקשרים שנמשכים עד היום, אף שאחרי הצבא חלקנו לא חזרנו עוד לקיבוץ וכל אחד פנה לדרכו.
בסוף הגן התפצלו דרכינו, אני הוקפצתי לכיתה ב' כדי למלא את החוסר, יחד עם שלמה, מלכה, נוקי וספי הגדולים ואת נשארת עם הקבוצה המגובשת שבה כבר היו לא מעט בני קיבוץ שגם הוריהם היו בני משק.
את הקבוצה שלכם קבלה לידיה האוהבות אמא שלי נעמי ומאז הפכתם למגינת ליבי "לילדים שלי". מאותו רגע ועד לצבא, הוקפתם בדאגה בלתי פוסקת לכל צרכיכם, אוכל הכי משובח שניתן היה להשיג במטבח של שושנה, ניקיון וחינוך לניקיון, ארגון כל הפרטים הקטנים שהם חלק מחייו של בן קיבוץ.
יש עוד בלי סוף זכרונות ותמונות שעולות בי משנים אלו, אבל הייתי רוצה לקפוץ לגיל ההתבגרות.
בשנים אלו הפכה נעמי מילדה יפה וביישנית למושא חלומותיהם של כל הבנים. העיניים הירוקות הגדולות, השיער הגולש, החיוך המקסים ועוד ועוד.
לצערי הראשון שקטף את ליבך לא הייתי אני (למרות כל מאמצי...) נאלצתי להסתפק בחיבוק חטוף בזמן מסיבות הריקודים למינהן ובחיבה ההדדית הגדולה שהתפתחה בינינו עם השנים. כשהיינו כבר בתיכון, ניסינו בכל זאת להתחיל חברות ודי מהר הבנו שחבל לקלקל...
נעמלה יפתי!
הארכתי במילים ובנוסטלגיה כדי לספר גם לדור שלא ידע - קצת על קסם ילדותינו.
היום את מצטרפת אלי וחוצה את ה-60.
רוצה לשלוח לך חיבוק גדול ואוהב ממעריץ ותיק ולאחל לך שנים רבות של בריאות, אושר ועושר, הנאה ואהבה בתוך המשפחה המקסימה שגידלת.
יש המון יופי בשנים האלו של השליש האחרון, בהן סופסופ ניתן להרים קצת את הרגליים על השולחן ולהנות מפירות עמל חיינו.
מי כמוך יודעת שהצער אף הוא חלק מהחיים, ואם נדע לחבק גם אותו, נוכל להנות מכל השאר.
באהבה גדולה
מוטי - דצמבר 2015
