גרעין המייסדים של קבוצת-שילר, התארגן והתגבש בפולין, בעיר לבוב.
בשנים 25 - 1924 היתה כבר אנטישמיות והיו הגבלות, אשר דחפו אותם לעשות מעשה, אבל בעיקר הנחתה אותם תחושת שליחות ודוגמה אישית: הרצון לנטוש את הגולה, את החנוונות, את המקצועות החופשיים, לעלות לא"י ולבצע במו ידיהם את המהפכה - יהודי כעובד האדמה.
בכל הקונגרסים, הועידות, השיחות של חיי החולין, כולם דיברו על עבודת כפיים, אבל את ההחלטה, את המעשה - עלייה לארץ ישראל בעיצומו של משבר העלייה הרביעית, מעטים עשו.
בשנים 26 - 1925, רבים נטשו את א"י וחזרו הביתה לפולין, מביאים את דיבת הארץ רעה. באווירה כל כך לא תומכת, היו אותם 11 מייסדים חריגים בנוף וברחוב של העיירה, כמו גם בעיר הולדתם - לבוב.
שמות חברי הקבוצה
יעקב ידידיה פרוינד פניה פורמן קררי שמואל שיינר | אברהם קירכנר - הכשרה בקרית ענבים שרה קירכנר - הכשרה בקרית ענבים אברהם זוסמן דבורה זוסמן יששכר שפיגל יונה שפיגל |
היתה זו קבוצת אקדמאים חלוצים במשמעות המלאה של המושג - חלוציות.
עליהם הושר שיר האדווקטים בחג היובל:
יש מורים פה, אדווקטים, גם דוקטורים אם רוצים, אך אנחנו רק שאפנו - להיות לחלוצים... הם צלחו את משבר העלייה הרביעית, ולא היו רבים כמותם.
מלכתחילה, היתה הקבוצה מיועדת להצטרף לקיבוץ קריית ענבים, ואכן קליטתם הראשונה היתה בסלעי ירושלים.
המיזוג לא עלה יפה, ובדיונים הרבים שהתנהלו בשנה זו, התגבשה בקרב הקבוצה החלטה שהם יוצאים לעצמאות, משמע מקימים נקודה חדשה.
חבלי קליטה ראשונים אחרי קריית ענבים היו במושבה רחובות, באוהלים.
בסוכות, חג שמחת תורה 1927, התנהלה השיירה בדרך העפר המובילה לנקודה החדשה להתיישבות קבע בקבוצת שילר.
לנקודת הקבע לא הגיעו אותם 11 - הגרעין המקורי מקריית ענבים, כ-4 נטשו בתחילה, אבל חלוצים אחרים הצטרפו במרוצת השנים.
מהגרעין המייסד המשיכו את המפעל כל חייהם: שפרינצה ודויד לכטר-לאור, מרדכי רובינפלד רבד.