תפוז

קבוצות של נוער יהודי מדרום אמריקה, שבאו לארץ במסגרת תוכנית של ההסתדרות הציונית העולמית. הנערים התחלקו בין קיבוצים שונים, כשבכל קיבוץ שהו כעשרים נערים ונערות לתקופה של כשבעה עד עשרה שבועות.
קבוצת שילר קבלה קבוצות כאלה ב- 1979, 1980, 1981 ו - 1983.
הנערים עבדו בקיבוץ ויצאו לסמינרים וטיולים בכל רחבי הארץ.
 
תפוז 1979
תפוז 1980

תפוז 1979
לחברי קבוצת שילר - ממחלקת הנוער והחלוץ, היחידה לאמריקה הלטינית
חברים יקרים:
חניכי תפוז רואים בכם אתגר. הצעירים היהודיים מאמריקה הלטינית שיבואו לקיבוצכם בזמן הקרוב, מגיעים אלינו ממציאות המעמידה את זהותם היהודית במבחנים קשים מאוד. מחד- התבוללות גוברת. מאידך -  לחצים קשים מהחברה הסובבת (כולל לחצים אנטישמיים). מי שעוקב אחרי המתרחש ביבשת הלטינו אמריקאית בשנים האחרונות - והדים מן המציאות שם מסתננים מידי פעם בכלי התקשורת בארץ, יבין היטב את המשמעות של ביקור בארץ לנוער יהודי כזה; הוא בא לחפש תשובות חדשות לתהיותיו כיהודי וכאדם, ותקופת שהותו בקרבנו עשויה להיות גורלית להמשך דרכו (יעידו על כך יותר  מ- 900 בוגרי התוכנית שעלו לארץ במשך 6 שנות קיומו של המפעל!)
קיבוצכם על ערכיו ואנשיו - יהווה בית לצעירים אלה בתקופה של חודשיים (והם נוטים לראות בקיבוצכם בית ישראלי ממש); הם בני נוער ערים מאוד לכל חוויה שתזדמן להם, רגישים לכל גירוי (פתוחים מאוד להצעות שנדע כישראלים להציע להם), הם רואים בכם חברי הקיבוץ, אתגר של ממש.
הסיכוי הגדול הוא בפתיחות של הקיבוץ כולו - על חבריו ובניו, בפני נערים אלו. חברים שיפתחו את ליבם, יקרינו מאמונתם ומערכיהם, בעבודה בבית, במפגש הבלתי פורמלי, יהיו חלק ממפעל של ממש.
ניצני השלום פותחים לפנינו, יחד עם הסיכויים המלהיבים, גם את האתגר העצום להדליק את הנוער היהודי מן התפוצות, לקשור את גורלו בגורלנו. שמחים אנו על שתהיו אתם, חברי התנועה הקיבוצית, השותפים המרכזיים במעשה זה.
ראו בצעירי תפוז סיכוי.
בברכת חברים
 
דוד אדרי - עלים 23.12.1978
ביום ג` 2.1 תגיע אלינו קב` תפוז, כ 20 בני נוער בגילים 17 - 20. המכתב המפורסם בזאת מפרט בצורה משכנעת את חשיבות המפעל, ואיני רוצה לחזור על הדברים.
אבל יש לי בקשה לחברי הקבוצה לעשות כל מאמץ אפשרי, על מנת להנעים שהותם פה. קיימות מגבלות אובייקטיביות: חוסר שפה משותפת, חוסר ניסיון בעבודה, מנטליות שונה, צריך הרבה סבלנות כדי להתגבר על הקשיים, וללכת לקראתם.
אני מבקש להיענות בעין יפה לפניות להצמיד אותם למשפחות. ולאלה שיפגשו איתם בעבודה - הרבה אורך רוח.
הקבוצה תשהה איתנו 10 - 8 שבועות, בפרק זמן זה תצא לירושלים לכנסים וסמינר רעיוני.
אני מקווה שבמאמץ משותף נוכל להנעים שהותם פה, שקב` שילר תיזכר כאחת החוויות המרשימות בחייהם, ואני משוכנע שכולנו נצא נשכרים.
 
לחברי קב` שילר שלום! - קבוצת עתיד
עלים 19.01.1979
נראה כאילו אין זו מציאות, אבל אנחנו פה ומרגישים את עצמנו חלק מהקיבוץ.
מבצע תפוז קיים כבר כארבע שנים בארצות דרום אמריקה, ומטרתו לארגן קבוצות נוער שיבואו לראות את ישראל, תוך עבודה בקיבוץ. הסוכנות עורכת פעולת הסברה נרחבת למטרה זו, אבל את האינפורמציה העיקרית שאבנו מחברנו שחזרו מישראל.
אנחנו בני 17, כולנו מבואנוס איירס, לומדים בתיכון עיוני, כמה מאתנו, בתיכון טכני.
למבצע תפוז נרשמנו באופן פרטי, לפני כן לא הכרנו אחד את השני. הסוכנות היהודית עורכת בדיקות רפואיות ופסיכו טכניות למועמדים. לפני הנסיעה נפגשנו לעיתים קרובות להכרות משותפת, לגיבוש, לשיחות והרצאות. היה ברור לכולנו שהשהות בקיבוץ כרוכה במאמץ פיזי.
חיכינו בקוצר רוח לנסיעה, עד שלבסוף הגיע היום המקווה. הגענו לקבוצת שילר, מופתעים מהמקום החדש, מהמנטליות השונה ובכלל מהשינוי הגדול.
תודה עבור קבלת הפנים הנפלאה, תודה לחברת הילדים שכל כך טרחה למעננו, תודה לכל המשפחות המאמצות אשר מעניקות לנו בית חם ונעים, ובכלל לכל החברים איתם אנו נפגשים בעבודה, בחדר אוכל וכו` על הסבלנות והאדיבות.
אנחנו עובדים בפרדס, בבננות, ברפת, בביחר, במטעים ובאבוקדו, ומשתדלים לעבוד טוב.
הפגישה עם חברי הקיבוץ מעשירה את עולמנו, ואת תפיסת החיים שלנו בחוויה עמוקה שאתם שותפים לה. השהות בקיבוץ תעזור לנו להחליט על דרכנו בעתיד, ואנו חושבים שעשיתם הרבה כדי שזיכרון נעים יהיה שמור איתנו, מישראל.
תודה, קבוצת עתיד
 
אלי ויוסי לבון  עלים 09.02.1979
קב` תפוז נעדרה מהמשק ל - 6 ימים לפני כשבועיים. שלושה ימים הם שהו בקיבוץ תל יצחק במסגרת סמינר שהנושא המרכזי בו, השואה. הרצאות אחרות היו על הנושא הפלשתיני. שאר הימים הם בילו בירושלים, נפגשו עם סטודנטים ומרצים באוניברסיטה, סיור מודרך מעל חומות העיר העתיקה ובתוכה. הסמינר כולו מאורגן לארבע קבוצות תפוז ממשקים שונים על ידי הסוכנות היהודית. הקבוצה תשהה איתנו עד 3.3 ובתכנית עוד שני טיולים, אחד צפונה מטעם הקבוצה, שני דרומה מטעם הסוכנות.
 
מתיבת המכתבים
מבין שפע המכתבים הנרגשים שהגיעו מקב` תפוז מארגנטינה מצוטטים בזאת שני קטעים בלבד. כל המכתבים רוויי געגועים לקבוצת שילר ולישראל. הביקור בארץ הזיז משהו גם לאדישים ביותר. הם ממשיכים להיפגש בארגנטינה, וכמה אף מתכוונים לחזור לשהות ארוכה יותר.
קטע ראשון נבחר ממכתבו של אוסקר משום שערב בואו הצהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלו ולישראל מאומה, מטרת בואו היא בילוי בלבד:
... מראה מרהיב הוא שמי ארגנטינה הזרועים כוכבים בלילה, אך שמי ישראל מרשימים פי כמה, כי בתוך לבי נמצאים שני כוכבים האחד לשילר ושני למדינת ישראל. לעולם הם לא יאבדו לי...
 
מתוך מכתבה של סינטיה - עלים 01.05.1979
... אני חושבת ששבעים הימים בהם הייתי בקבוצת שילר עשו לחינוך היהודי שלי מה ששנים רבות בארגנטינה לא הצליחו... התרשמתי עמוקות מהסולידריות הישראלית מהאנשים החביבים איתם נפגשנו ומהייחוד של הארץ.
הרגשתי שלא הקשר הדתי הוא הקובע, אלא רצונכם שתהיה לכם ארץ חזקה בה יוכל כל אחד להרגיש בנוח כיהודי... אנחנו בקבוצה הרגשנו שבכל מקום אליו הגענו, אנשים היו פתוחים לקראתנו, והיה להם רצון כנה לקלוט אותנו ולהעניק לנו הרגשת בית.
קבוצת שילר הייתה עבורנו ישראל, ולעזוב את שילר, היה זה כאילו לעזוב את ישראל...
עד כה חדשות מישראל לא דיברו אלי. היום כשאני רואה טלוויזיה ושומעת מה קורה בירושלים, בגולן, בסיני, זה מדבר אלי כאילו אני חלק מההתרחשויות.
... בבית, ברחוב, בפגישות, תמיד אנחנו מדברים בנוסטלגיה על הימים היפים בשילר. עוד נשוב...
תודות מכל הלב, מכולנו לכולם.
 
תפוז 1980
התפוזים הגיעו - גבי מוטל עלים 1980
קבוצות תפוז הן קבוצות של נערות ונערים מדרום אמריקה המגיעות ארצה כל חורף מידי כמה שנים כדי לבלות בעבודה ובפעילות חברתית בקיבוצים. זהו מבצע מיוחד של הסוכנות שמטרתו לקרב נערים יהודים, בדרך כלל תלמידי הכיתות הגבוהות של בתי הספר התיכוניים, להווי הארץ, לעבודה ולחיים יהודיים באופן כללי. השם תפוז בא להם משום שהם מגיעים ארצה בחורף (קיץ ביבשת ההיא) על מנת לעזור בקטיף ההדרים. תקופת שהות זאת מנוצלת כמובן גם להסברה לקראת עליית הצעירים האפשרית, בעתיד.
אנחנו קיבלנו השנה קבוצה קטנה של יוצאי צ`ילה, למעשה חלק מקבוצה הנמצאת במעלה החמישה, אך הקיבוץ לא היה יכול לקלוט את הקבוצה כולה. בניגוד לשנה שעברה, אלה צעירים מבוגרים יותר : בני 18- 25, סטודנטים ברובם ונראה לי כי יש ענין מיוחד להתקרב אליהם ולקרבם אלינו.
בגלל היותה קטנה, קשה לקבוצה לקיים פעילות של ממש וגם אצלנו אין קבוצת גיל מתאימה למפגשים משותפים עימם. כמובן שכולם אומצו בידי משפחות שעשו זאת ברצון רב וחברים אחדים אף קיימו עימם שיחות על הקבוצה ועל הארץ. הם סודרו לעבודה בענפים - מרוצים מהם ואף הם מרוצים. אנו מארגנים למענם טיולים (במימונה של הסוכנות) ומקווים שהם חשים אצלנו בטוב ובכך נתרום, אולי, לרצונם לבוא לעלות בבוא העת.
 
תפוז 1981
 
באהבה מהתפוזים - עלים, 24.04.1981
והרי מכתב של התפוזים שבילו אצלנו את החורף שלנו, שהוא הקיץ שלהם. המכתב נכתב עברית והא מובא כאן כמעט כלשונו, עם תיקונים של מה בכך.
 
28.03.1981
בואנוס איירס - ארגנטינה
לחברים היקרים שלנו, שלום רב!
מה שלומכם? האם אתם זוכרים את הארגנטינאים? - בטח שכן!!! נכון? אנחנו בסדר. טוב, לא כל כך ואחת הסיבות היא שהתחילו הלימודים... איך שאנחנו שונאים ללמוד!!! אבל הסיבה הכי חשובה היא שאנחנו נורא מתגעגעים אליכם, ואנחנו מדברים ברצינות. מתגעגעים לפרדס, לבננות, לבית הקירור וכו`. אנו מתגעגעים גם לחדר האוכל, לקבלת השבת, לחדרים שלנו - בעצם להכל, לארץ ולשילר.
זה מאוד קשה לנו לחזור לרגילות שפה.
נספר משהו עלינו: אני (קלאודיה) אסע לארץ בסוף השנה לשישה חודשים (אבל אני גם חושבת לעשות עליה) בארגון ושמו אתגר. ואני (פבלו), צריך לגמור שנתיים לימוד, שנה של צבא ובעוד שלוש שנים אסע לארץ כמתנדב לשנה שלמה (גם אני חושב להישאר שמה לתמיד).
כל רגע היינו רוצים להיות עוד פעם אתכם, בארץ, אז אנחנו סובלים הרבה כי עכשיו עוד אי אפשר להגשים את זה וכל רגע הוא בשבילנו המון זמן.
אנחנו יודעים שיהיה לכם קשה לכתוב כולכם ביחד, כמו שאנחנו עושים את זה עכשיו, אבל אם בכל זאת תכתבו זה יהיה נפלא בשבילנו (כמובן שכל אחד את מכתבו).
טוב, אנו מקווים להיות בחזרה הביתה מהר מאוד.
שולחים לכם נשיקה גדולה וחמה ישר מהתנור.
באהבה רבה
פבלו וקלאודיה (הארגנטינים)