קליטה

מאז ומתמיד קבוצת שילר הוא קיבוץ ובו אוכלוסיה יחסית מצומצמת.
קבוצה - קיבוץ קטן.
לתנועת גורדוניה היתה אידאולוגיה של קבוצה אורגנית קטנה, קבוצה המתרכזת בעיקר בענפי חקלאות, לא כל אחד יכול להסתגל לחיים כל כך אינטימיים. גם דגניה שהוקמה כ- 15 שנים לפני, דגלה באידאולוגית הקבוצה. למעלה מ -10 קבוצות הוקמו עד 1940 (חולדה, מצובה, מעיין צבי ועוד) כולם חניכי גורדוניה.
ראשוני שילר עברו  תקופת הכשרה בקבוצת קריית ענבים. פולמוס חריף התנהל בשנים אלה בין הדוגלים בקיבוץ הגדול והגדל אותו הובילו טבנקין ולביא בוני הקיבוץ המאוחד. עין חרוד, גבעת ברנר, יגור ועוד נוסדו על תפיסת עולם האומרת שכל אחד אם רק יאמר -  רוצה אני, יכול להיות חבר קיבוץ מאחר ובקיבוץ הגדול יש מפעלים, ענפי מלאכה, חקלאות וכל אחד יכול להשתלב במיגוון כל כך רחב של מקומות עבודה.
כבר לראשוני חלוצינו אשר כבשו וסיקלו את הגבעה הצחיחה, היה ברור שהנקודה חייבת לגדול ולקלוט עוד חברים, והכתובת היא תנועת גורדוניה בפולין.
התנועה אמנם נענתה ושלחה חלוצים, אבל לא גרעיני הכשרה גדולים. הם קראו לקבוצות של 5 - 10 גורדונאים שסיימו פרק הכשרה מקוצרת בפולין - מילואים.
 
12 חלוצים עלו  ב- 1927,  ב-1934 כבר הגיע מספרם לכ-40 ביניהם גם מהתנועה החלוצית בגרמניה - "בלאו-וייס" (כחול לבן).
נקלטו גם חלוצים אשר נקלעו לשילר במקרה. באו לבקר חבר מהעיירה, או את קרובי משפחתם, נשארו ונקלטו. נקלטו משמע התערו היטב באחד הענפים ואחר כך התקבלו לחברות.
החל מ- 1938 ערב המלחמה, כשמפעל עליית הנוער תופס תנופה, הקבוצה  קולטת באופן מסודר קבוצות נוער עולה  פליטי השואה והם לומדים-מתחנכים בקבוצה כשנתיים. (יעודם בדרך כלל להקים קיבוץ חדש).
כ- 10 בוגרי עליית הנוער נשארו בקבוצה הודות לנישואים עם חברי ובני הקבוצה.

משבר שהעיב על הישוב התחולל בסוף שנות ה- 50 . קבוצה גדולה של בני שילר, 7 צעירים עם בנות זוגם עזבה את הקיבוץ ויצאה להקים את מושב לכיש. (היה זה בתקופה בה קרא בן גוריון לבני ההתיישבות העובדת להחלץ לעזרת העליות הגדולות) .
עד שנת  1970 אין תהליכי קליטה שיטתיים ויזומים. מאידך, באורח טבעי, יש עזיבה של משפחות ושל בני הדור השני. כ - 320 נפשות מונה הקבוצה בשנים אלה.
 
הקיבוץ נכנס לתהליכי קליטה מסודרים במאמץ למלא את השורות ב- 1970. נערך ונרשם תקנון קליטה מסודר ובו שנה אחת של מועמדות. לפרוייקט הקליטה הזה קראו "מרקם חברתי" שמטרתו היתה להביא אנשים מן העיר . שילר היתה אז בין הקיבוצים הבודדים בהם היתה כבר לינה פרטית בבתי ההורים, והיה זה אחד הגורמים היותר אטרקטיביים אשר הביאו לכאן גם משפחות מקיבוצים אחרים.
מאז, קיים תקנון ויש ועדת קליטה אשר מטפלת במשפחות הפונות, מבקרת בבתיהם, בודקת את ענייני הבריאות, הפנסיה, יכולת השתלבות חברתית וכו`. רוב המשפחות הללו עוברות תהליך מיון ראשוני בועדת קליטה בתקם.
 
אף פעם לא מדובר בקליטה מסיבית בשילר, אלא בטיפטופים. גם כשהיו כאן גרעיני תנועות הנוער, אולפנים או חיילות צה"ל. כל קבוצה כזאת משאירה כאן בין 1 - 4 חברים.
 
אחרי מלחמת ששת הימים 1967, התחילה תנועת המתנדבים הגדולה מחו"ל. היא דעכה באמצע שנות ה- 90 אך מבחינת קליטה, הטביעה את  רישומה בקיבוץ: כ - 15 חברים וחברות, חלקם כבר סבים וסבתות, אחרים זה עתה נישאו, מהווים היום חלק אינטגרלי מהרקמה החברתית של הקבוצה.
על כן כשבודקים את ההרכב הדמוגרפי בשנת 2003, קבוצת הנקלטים, זו כנראה הקבוצה הגדולה ביותר, אחרי השכבה הנרחבת של  בני הקיבוץ ובני זוגם.
 
ב- 1991 נקלט הזוג הצעיר האחרון בשילר. מאז, קולטת הקבוצה את בניה ובנות זוגם בלבד .
מעט בנים עוזבים את הקיבוץ בעשור של שנות  ה- 90 ואילך, הסיבה היא שהתקנונים נדיבים ונוחים מאד, בניגוד לקיבוצים רבים אשר מצבם הכלכלי אינו יכול לאפשר זאת.