גרעין של מכבי הצעיר שהתארגן ב - 1943 ומנה כ- 20 חברים מכל הארץ.
היה זה הגרעין הראשון שאורגן והוכר בצורה רשמית על ידי הנהלת הסוכנות והמרכז החקלאי. הגרעין קיבל הכשרה חקלאית בשילר ומטרת ההכשרה הייתה לשרת את הישוב במסגרת שנת שירות לאומי ולהכשיר את אנשי הגרעין להתיישבות קיבוצית.
15 מבני הגרעין הזה הגיעו לגרעין ב` של מכבי הצעיר, גרעין שהתארגן ב - 1944 והיה הראשון שהתגייס לפלמ"ח בעקבות הסכם ההכשרות המגויסות שנחתם ב - 1944.
שילר נבחרה לקלוט את גרעין א`, בגלל קיומו של מפעל גבעון. חברי הגרעין היו אמורים לשמש כוח אדם לאבטחת המפעל.
| עמנואל ויינשטיין דוד כץ הינה להין מרדכי לוי ישראל מאיר | משה סידי סבינה קלצקי שבתאי רבינוביץ רפאל רוזנבליט |
חברי ההכשרה כותבים שנת הכשרה - ניסיון של סיכום שנת הכשרתנו בקבוצת שילר.
חד מן חבריא - עלים 17.9.1944
עברה שנה מיום בו ניצבנו בשערי קבוצת שילר, כניסתנו לקבוצה לא הייתה סתם לשם עבודה, היא סימלה עבורנו התחלה לחיים חדשים. לא תמיד בוחר לעצמו אדם את צורת חייו למפרע. על פי רוב נוטה הוא למסלול אשר נקבע לו על ידי הגורל ותנאי החיים בהם הוא נמצא. בפרט קשה לו לאדם לקבוע לעצמו למפרע אותה צורת חיים המתחייבת להרבה והדורשת ממנו הרבה. צורה שבה צריך האדם להיות מוכן לויתורים מצד הפרט לטובת הכלל, שבה הוא מרגיש באופן המוחשי ביותר מה פירושה של ההקרבה למען רעיון, למען העם.
לעינינו לא ניצבו הקשיים, הם היו רק כאבני ציון בצדדי הדרך הארוכה והמפותלת, שבה התחלנו להעפיל לקראת המטרה שהצבנו לעצמנו. מתי מעט באנו, מנין חברים, תוך צפייה יוקדת להגדלת המספר בילינו את החודשים הראשונים. מספרנו גדל אט אט, כל הצטרפות של חבר נוסף גרמה לשמחה, משפחתנו הקטנה גדלה, רעיוננו החל מכה שורשים, כי נוצר חוט המשך בינינו לבין התנועה שמאחורינו.
קידמו את פנינו חמסינים וקשיי שיכון. אך אנו שמנו לעצמנו כמטרה ראשונה את העבודה, לימוד העבודה, ההסתגלות אליה מתוך הכרח כי העבודה היא חיינו. לא מתוך כפיה או הכרח הגענו לרעיון הזה, אלא מתוך אמונה כי העבודה תאפשר לנו בנין חיים בריאים ומאושרים.
היה קשה. החורף אפפנו בבוץ וגשמים, מנורות הנפט הזעירות, שדלקו בחדרי הצריפים המסודקים כבו לכל רוח נושבת. לא שמנו לב לכל זה, בכל אלה היה כדי להוסיף תבלין לחייינו היפים. החברים הסתגלו לעבודה, התקשרו לענפים, למשק. התיידדו עם חברי הקבוצה והתחלנו להרגיש את עצמנו כחלק בתוכה, כשותפים לעבודה וליצירה.
אם עכשיו בתום השנה, החברים למודי ניסיון, מהם מתמחים במקצועות חיוניים, הרי נוכל להגיד שהצלחנו. הצלחנו משום שרצינו להצליח ומשום שהקבוצה אפשרה לנו את ההצלחה בשטח זה.
העבודה הייתה אמנם כל חיינו, אולם ניצלנו גם את השעה הפנויה לאחר העבודה. במסגרת חיינו הפנימיים הצבנו לעצמנו שתי מטרות:
א. ההתגבשות החברותית ויצירת המנגנון הארגוני פנימי;
ב. ההשתלמות העיונית.
באנו מקצווי ארץ שונים. מעטים היו אשר הכירו איש את רעהו. היינו נוער תוסס ועליז, אשר עליזותו מתבטאת לעתים גם במריבות. עברו עלינו משברים ולעתים גם קשיים, אך הבינונו שטבעי הוא, שכל דבר יצירה נוצר תוך חבלי לידה. היינו חסרי ניסיון בחיים אלה, אך ההכרה שאנו מוכרחים להבקיע לעצמנו את הדרך ולהתגבר על כל המכשולים, היא שנתנה לנו את הכוח להסיר אט אט את התופעות האנטי חברותיות ולהגיע כיום הזה למצב של גרעין מגובש.
היסוד לכל פעולתנו הפנימית והחיצונית כאחד היה המנגנון האירגוני העצמי. התלבטנו הרבה בשאלה, אם לתת כבר מעכשיו דמות כזו כמו שאנו מתארים לעצמנו בעתיד. אחת ידענו שאנו שואפים תמיד קדימה, לנשגב ושלם. באם נכריח את עצמנו להיכנס למסגרת נעלה יותר, הרי נצליח יותר מאשר באם ניצור לחברה מסגרת מתאימה לדמותה הקיימת. למדנו את דרכי הפעולה של הגופים הקבוצתיים הקיימים בארץ ועצבנו לעצמנו את המסגרת האירגונית ולפיה ניהלנו את עבודתנו מהימים הראשונים.
כאמור הייתה החברה מגוונת, לא רק מבחינת אופי החברים אלא גם מבחינת הרמה התרבותית ומטרתנו הייתה להגיע בשטח זה לרמה אחת. עד כמה שאפשר. לתכלית זאת פעלנו בשטחים שונים, נעזרנו גם על ידי התנועה להגיע לידי קולקטיביות רעיונית. בשיחות ובירורים רבים גיבשנו את הכרתנו הלאומית - הציונית. בררנו את דרכנו בעתיד. השתדלנו ללמוד, בעיקר את הבלתי ידוע לנו עד כה, על ידי קריאה, לימוד, פגישות עם אנשים וגופים מהחוץ ועל ידי שיחות רבות עם חברי הקבוצה וכו`. גם בשטח זה נתמכנו על ידי הקבוצה וגולת הכותרת בפרק זה היה הסמינר החקלאי שהקבוצה אפשרה לנו לקיימו. ידענו שאין מספיקה ידיעת העבודה המעשית, איננו לומדים לעבוד לשם עבודה סתם. לכן השתדלנו לרכוש ידיעות עיוניות על כל עבודה יום יומית. הסמינר הזה הקנה לנו מושג יסודי ואיתן על החקלאות.
ידענו גם להתבצר קצת ולגוון את חיינו התרבותיים. נעשה ניסיון לערוך פעולות משותפות עם הקבוצה, פעולות מוצלחות וחבל רק שהיו כה מעטות. בהתחלה אמנם חששנו: קבוצה הנמצאת זה 17 שנה במקום ומי יודע אם תיקלט נימתנו בלבם, מי יודע אם דברינו יעוררו הד? אך כאשר ישבנו מסובים לשולחן אחד, נמחו כל ההבדלים, התלכדנו יחד בשירה, השתתפנו יחד בהאזנה להרצאה או שיחה, נצמדנו צעירים וזקנים בריקוד הורה מסחררת עד חצות. אף על פי כן ולמרות הכל נוכל להבין אחד את השני יותר מהר מאשר נוער אחר, כי אנו הולכים לאותו הכיוון, למרות הניגודים והבדלי הדעות אנו חותרים לאותה המטרה.
ערכנו טיולים בסביבה, השתדלנו להכירה באופן יסודי, ערכנו מסיבות ופעולות פנימיות רבות, שנתנו את הגוון והצביון לחיינו.
והפרק האחרון והחשוב ביותר: עבודתנו בתנועה. מצב ספציפי היה אצלנו. לא כל חברינו יצאו לדרך זו מתוך חינוך מוקדם. הכל יצאו מתוך הכרה ושאר רוח. תפקידנו הראשון היה להחדיר בתוך התנועה את הלך הרוח הזה. ידענו מה הם תפקידיו של הנוער בשעה זו וראינו בחרדה את הנוער מתבטל בחוצות העיר. פעלנו בשקט ובהתמדה. ארגנו מפעלים ארציים. חברים נסעו תכופות לשיחות ולפגישות בסניפים השונים בארץ. ופעולתנו נשאה פרי, ואם אנו עומדים בפרוס השנה כשמחזור חדש בן שלוש עשרות חברים מאחורינו, הרי נוכל לומר כי הצלחנו. היו אלה רק 30 מבין מאות אולם תקוותינו היא שרעיון זה יכה שורשים בקרב הנוער ומספר היוצאים להגשמה חלוצית יגדל מדי שנה בשנה.
ניסינו במילים אלו לסכם מה שניתן לסיכום. רבות יש עוד להגיד, רבות עוד יאמר בעל פה, אחת נדע ונחיש, השנה הזאת לא תשכח מאתנו. כאן בקבוצת שילר קמנו על רגלינו, כאן עוצבה דמותנו, מכאן נשלחה קריאתנו ההיסטורית לתנועה. בתולדותיו של רעיון ההגשמה בתנועתנו בתולדותיה של פרשת הבניין והיצירה של הנוער הארץ ישראלי תתפוס הקבוצה את הדף הראשון והחשוב.
חברת הנוער הארץ ישראלי - מכבי הצעיר והבונים
