נוער ג` - 1939

מדריכים: עד יוני 1940 הדריך את הקבוצה אריה כלב. אחריו הדריך א.ר. מאיר עד אפריל 1941. החליף אותו שלום וינשטיין, שהדריך את הקבוצה עד סיום הכשרתם בקבוצת שילר באפריל 1942. לימד אותם גם אלחנן יצחקי שהיה המדריך של חברת נוער ד`.
המצב החברתי
נוער ג` בעבודה
נוער ג` בלימודים

שוב עולים

אחרי עשרים שנה...
 
המצב החברתי
דין וחשבון על חברת נוער ג` בקבוצת שילר.   ספטמבר - דצמבר 1939
שבעה נערים, שלוש נערות. בעצם אי אפשר במספר זה לדבר על חברה. הם בכלל אינם מנוסים בחיי חברה. מורגש חוסר בהכשרה. הם מתלבטים קשה מאד בחיים החדשים, כל אחד מהווה פרובלימה לחוד, כל אחד בולט עם יתרונותיו וחסרונותיו. בייחוד מפריע בחיי החברה הזאת מספר קטן של בחורות.
הערבים: פעם בשבוע מתנהלת שיחה על שאלות אקטואליות. ערב אחד מוקדש לענייני הארץ והתנועה. דין וחשבון מן העיתונות. בערב אחד לומדים שירים. בליל שישי מסדרים קבלת שבת ומשתתפים במסיבות הקבוצה.
 
דין וחשבון על חברת נוער ג`.  חודשים ינואר - יולי 1940
שלושה עשר נערים ושש נערות.
לפי אופן הצטרפותה של החברה מבחינת ההבדל בזמן הגיעם ארצה וגם לפי ההבדלים בגיל אפשר להבין מה גדולים הם הקשיים בליכודה ובהתגבשותה. בכל זאת אפשר לציין, כי בזמן האחרון ניכר שינוי לטובה, אחר שהנערים והנערות הספיקו להכיר אחד את השני והתחילו לרקום ראשית הווי חברותי בעבודה, בסדורים, בלמודים ובחוויות משותפים. אבל צריך להודות שעדיין לא הגיעה השעה שנוכל להגיד דבר ברור על גורל עתידם בתור חברה. הרבה מאוד קשיים עדיין בעינם עומדים.
הערבים: הערבים משמשים ללימודים או לשיחות באופן כזה:
א. פעמיים בשבוע קריאה משותפת.
ב. פעם בשבוע  שעור בציונות לכל החברה.
ג. פעם בשבוע שיחת החברה.
ד. פעם בשבוע שיחה בשאלות אקטואליות של הישוב או שעור של ענף משקי. (באחרונה התחילו לקבל שעורים ממרכז גן הירק שלנו, וכך בהדרגה יקבלו שעורים מיתר המרכזים בענפי המשק השונים).
בכל ליל שבת בלי יוצא מהכלל מתקיימת קבלת שבת, ומלבד זה משתתפים כולם במסיבת השבת של הקבוצה.
 
דין וחשבון על חברת נוער ג`. לחודשים אוגוסט 1940 - מרץ 1941
אם בדין וחשבון הקודם עוד לא יכולנו להגיד דבר ברור על גורל עתידם בתור חברה והיו לנו תקוות רבות למרות כל הקשיים, הרי היום המצב הוא כזה: אחד התגייס לצבא, מתוך עשרים הנשארים התגבש רק בזמן האחרון גרעין של שבעה אנשים אשר אולי יגדל עד עשרה אנשים, היתר (בין אלה כמעט כל הבחורות) ילך באופן נפרד. שאלת הבחורות במחזור זה הייתה קשה במיוחד מכל מיני סיבות (הבדל בגיל, חוסר הכשרה, הבדל בהשכלה).
 
דין וחשבון על חברת נוער ג`. חודש ספטמבר 1941 - שלום וינשטיין
שיחות ויתר פעולות חברתיות היו עד עכשיו מעטות. בדרך כלל שיחה לשבוע. התקיימה מסיבה זעירה לרגל יום השנתיים שהייתה מוצלחת מאוד (ב-9.9 לפני שנתיים באו הראשונים). מטרתי היחידה הייתה להרגיל אותם שוב לפעולות החברה. על כן הצלחתי להביא החלטה בחברה להוסיף פעולה שניה בערב שבת. נושאי השיחות הם עיוניים אינם חברותיים: ספרות עולמית.
החברה אינה מאורגנת. גרעין אינו קיים. יש הצעות ליצור מן החברות גניגר, רמת דוד וקבוצת שילר פלוגת הכשרה. היו שיחות על כך לפני בואי ובימים הראשונים להיותי כאן, אבל הפסקתי בדיון, כי התהוות גרעין במצב הנוכחי איננה רצויה. בכלל קיימת אדישות כלפי התהוות החברה. משום כך טיפלתי יותר באופן אינדיבידואלי בכל אחד ואחד. התברר, כי היחסים בין החברים אינם תקינים ביותר. יש בחברה גושים גושים קטנים, שאין יחס ביניהם. הרגש החברותי אינו קיים כלל, ואין עניינים משותפים לכולם. בכדי לשפר את העניין, הצענו - אלחנן יצחקי ואני - לחברה משפט ספרותי על האינקביזיטור הגדול. החברים מצאו עניין בכך ואני תקווה, כי הפעולה הזאת תקשור את חלקי החברה במידת מה.
היחס אלי הוא מכל הבחינות טוב. אמנם יש שמצטערים על המסכן הרוצה לעזור לחברה כזאת, אבל יש שמוכנים לעזור לי. כלומר מצאתי רצון טוב ושמחה, כי בא אדם שאפשר להתייעץ איתו. כמובן שעוד לא מצאתי את הדרך לכל אחד, אבל שבעתי רצון מן ההתפתחות עד עכשיו.
 
דין וחשבון לחברת נוער ג` קבוצת שילר, 27.03.1942 - סיכום
חבר העובדים: במשך כל תקופת ההכשרה חלו שינויים תמידיים בחבר העובדים. מלבד החלפות רבות בהוראה, הדריכו שלושה מדריכים.  עד יוני 40` אריה כלב. חבר בנתיב שעלה עם הנוער ארצה. מאוגוסט 40` עד אפריל 41` אהרון ראובן מאיר, חבר הקבוצה. הכותב, שלום וינשטיין, קיבל את ההוראה וההדרכה באוגוסט 41` ויעבוד עד הסיום ב- 20 באפריל. (מועד הסיום הרשמי חל ב- 20 בינואר, אבל הקבוצה מחזירה שלושה חודשים שהנוער היה בגיוס עבודה). פרטים על המדריך: בן 26, נשוי, אין ילדים. השכלה: בוגר גימנסיון הומניסטי בגרמניה. בוגר בית המדרש למורים העברי, בית הכרם. מספר שיעוריו לשבוע: בהתחלת התקופה, שעליה מדובר בדוח 21, בסוף ינואר 18. שלוש שיחות במשך כל התקופה. לא השתתף בסמינר מדריכים. מלבד זה מלמד אלחנן יצחקי, מדריך נוער ד`, שני שיעורים בשבוע. בן 23, נשוי. עובד בלול. בוגר עליית הנוער בבן שמן. רכש השכלה מקצועית בגידול עופות וטבע באוניברסיטה בדנמרק. כל שבועיים מתכנסת ועדת הנוער. הרכבה: חבר המזכירות אבי יונה, מאיר לוי, הילדה רייפן מחסנאית ובעלת הבית לנוער ושני המדריכים. הועדה דנה בכל שאלות התוכן ומקבלת דוח מן המדריכים על העבודה החינוכית. המדריכים מוסרים כל שלושה חודשים גם דוח לקבוצה (על פי רוב בעלי הקבוצה).
סקירה על העזיבות ועל הכשרת כל הנערים ועתידם: (החברים שעזבו לפני בואו של המדריך נזכרים בקיצור ועליהם כבר מסרו קודם).
מיכל שוורץ - עזבה באוגוסט 40`. נשלחה על ידי הלשכה לכפר סירקין ונמצאת כעת ברמתיים בעבודה חקלאית אצל איכר.
שלמה מילר - התגייס בפברואר 41` לחיל הנהגים. קבל הכשרה בבננות. עומד בקשר עם החברה.
רבקה אהרמן - עזבה באביב 41` לעזרת הורים בחיפה. עובדת כתופרת ומתפרנסת טוב. קבלה הכשרה במחסן.
מרים פוגל - עזבה באביב 41` והלכה למעלה החמישה מקום שם נמצא אחיה. לא הסתדרה גם שם ועובדת כעת כטבחית במסעדה גדולה בחיפה. קבלה הכשרה במטבח.
מרדכי שטינר - התגייס גם כן לחיל הרגלים (פלוגה 12). קבל הכשרה ברפת.
חנה פרנקל - עזבה את החברה בינואר והתחתנה עם מועמד הקבוצה. קבלה הכשרה בטיפול בתינוקות ובמרפאה. הייתה תלמידה בחוג ב`. התקשתה מאוד בלימוד. לעבודה הסתגלה טוב מאוד.
רינה גרימוט - הוצאה על ידי המדריך מהחברה, כי לא התקשרה לגמרי לחברה והפריעה על ידי קשריה לעיר להתפתחות החברה. תלמידה בחוג ג`. אינה קוראת עברית ואינה אוהבת לדבר עברית. עובדת כתופרת בתל אביב. הסתגלה יפה לעבודה כאן וקבלה הכשרה טובה במאפיה.
יהודית רוזנבלט - עזבה עם ר. גרימוט יחד ועברה להוריה בתל אביב. לא קבלה הכשרה מושלמת באף מקצוע, כי לא הסתגלה לגמרי לעבודה. עובדת עכשיו כתופרת. תלמידת חוג ג`. שומעת עברית בקושי.
דוד אנגל - עזב במרץ ועבר להכשרה אצל נתן המשי בנהלל. התקשה בסדור במקום, כי הוא טבעוני. קבל הכשרה בפרדס. תלמיד חוג א`. שומע, כותב וקורא עברית בשטף.
ישע ברגר - עזב במרץ ועבר באופן זמני לאביו ועובד איתו אי שם כחשמלאי. חבר הגרעין וחושב להצטרף אליו בעוד חצי שנה. תלמיד חוג א`. התקדם יפה בלימודים. קבל הכשרה בלול. התקשה בעבודה.
רות רוטר - קבלה הכשרה בגן ירקות ובמטבח. חלתה הרבה. תעבור לירושלים בכדי ללמוד טיפול בתינוקות. לא התקשרה לחברה. תלמידת חוג א`.
אלי בוכולד - קיבל הכשרה במספוא ובעגלונות. פועל טוב, אבל לא ירצה להמשיך בחקלאות. יעבור לבן שמן למסגרייה. תלמיד חוג א`. תלמיד טוב.
רפאל ציפצר - תלמיד בינוני של חוג א`. חבר הגרעין. רוצה להצטרף אליו אחרי הכשרה בחשמלאות. קיבל הכשרה בעצי פרי .
משה קלוץ - תלמיד חוג א`. חבר הגרעין. קבל הכשרה בגן ירקות והשתתף בקורס לגננים בתחנת הניסיונות. פועל חרוץ, אבל חלש בגופו בגלל שבר בזרועו הימנית בחול. יודע את ענפו היטב.
בנימין שטראוס - חבר הגרעין. תלמיד בחוג א`. הצטיין בלימודים. קיבל הכשרה בגן ירקות. פועל טוב.
מנחם הירשברג - חבר הגרעין. תלמיד חוג ב`. התקדם יפה בלימודים. קבל הכשרה בבננות.
שועל שכטר - חבר הגרעין. תלמיד טוב בחוג א`. קבל הכשרה בטרקטור. עבר גם קורס. פועל טוב.
שמואל הוכבאום - חבר הגרעין. קבל הכשרה ברפת ובמספוא. פועל טוב. תלמיד חלש בחוג ב`.
אברהם גרזון - חבר הגרעין.
נעמי גרטל - חברת הגרעין. עלתה מחוג ג` לב`. תלמידה מתקדמת. קבלה הכשרה במטבח ובמחסן. פועלת טובה.
שולמית זינגר - חברת הגרעין. עלתה מחוג ב` לא`. תלמידה מתקדמת. קבלה הכשרה במטבח ובמחסן. פועלת טובה.
(בהכשרות נזכרות רק הענפים, שהנערים עבדו בהם זמן ממושך והשתלמו בהם).
מסרתי את הפרטים האלה, בכדי להסביר ביתר דיוק את הסקירה כללית.
כשקבלתי את ההדרכה, הייתה החברה לגמרי בלתי מלוכדת. היו בה שני חלקים: הותיקים, עולי סלובקיה ועולי גרמניה ואוסטריה שבאו אחריהם. אמנם הקשרים החברתיים נותקו בין כולם, אבל דבר זה התבטא בהתנהגותם השונה. עולי סלובקיה, בני טובים שכמעט לא הרגישו את לחץ הפרעות. הרעיון החלוצי היה יותר משחק בעיניהם וכל הזמן נטו יותר להגשים תכניות פרטיות... ישבו הרבה על הלימודים (כל אחד לעצמו), למדו מלבד המקצועות העבריים אנגלית, מתמטיקה ופיסיקה. הגוש השני שראה את מאורעות נובמבר 38` ועברו עליו המון גלגולים בא עם הכשרה קודמת בעבודה גופנית. הם היו מרי נפש. לאחד מת האב במחנה הסגר בגרמניה, לשני מתה האם בעתלית, השלישי ברח בימי המלחמה מגרמניה לשולוין ומשם לרוסיה וחזר שוב לגרמניה וכו` וכו`. במשך הזמן החליפו הגושים את הסגולות השליליות ומרירות הנפש והשאיפה האינדיבידואליסטית נעשתה לתופעה כללית. כאן השפיע הרבה המצב הבלתי משביע רצון בהדרכה. ומאידך גיסא המצב בחברה הקשה על המדריכים, ששניהם התמסרו בכל לבם לעבודה זו. החברה ראתה במדריך אהרון את האפשרות היחידה להצלחה ותמכה בו מן הרגע הראשון. תפקידי היה לפרק את כל שרידי העבר ולבנות הכל מחדש. מן הגרעין הנוסד לפני שנה נשארו עוד שלושה חברים אבל גם הוא בוטל מרצוני אחרי החודש הראשון. לא היה לחברה שום ארגון (מזכירות וכו`) גם לא קיים מושג על חברה ותוכנה. התחלתי בטיפול אינדיבידואלי בכדי לתקן את המצב הנפשי של כל אחד ואחד. כי ראיתי כאחת מסיבות הכישלון את הקומפלקס הפרטי של הזולת. הם בכלל לא ידעו, איך להתנהג כלפי חבר וקלקלו כך גם את היחסים לקבוצה. מועד הסיום שהתקרב כיוון בעצמו את הנערים להתפתחות קולקטיבית יותר. על ידי שיחות משותפות בחוגים קטנים התחילו להכיר את הבעיות של הזולת והתנהגו כלפיו ביתר הבנה. הם יצאו בקבוצות קטנות לטיולים בעמק ובגליל, ומחזה ההתיישבות החלוצית השפיע עליהם הרבה. מלבד זה הכירו יותר את החקלאות (כי כאן היו קשורים יותר מדי לפרדס). לפני יסוד הגרעין היה עוד צורך להרחיק אותם האנשים, שלא היה להם קשר לחלוציות בכלל והם הפריעו על ידי קשרים אישיים לכמה חברים לגיבוש החברה. על כן ניגשנו ליצירת הגרעין לפני חודש. על פי מספר חבריו אינו מהווה גרעין עצמאי, אלא תפקידו להעביר את הנערים למקום החדש שם יסתדרו כחברים. על כן בחרנו בקבוצה צעירה, מצובה. הקשרים לאותה קבוצה הם כבר טובים. היא משתדלת מאוד לסדר את החברים ואנו עומדים בקשר תמידי איתה (ביקורים הדדיים ומכתבים). שני חברים העומדים להצטרף לאחר זמן מה לא התגברו לגמרי על שאיפותיהם האינדיבידואליות ורוצים ללמוד מקצוע (על כל צרה שלא תבוא). יתר שמונת החברים יעברו יחד.
השוואה עם החברות הקודמות: נוער ב` יצרה גרעין שהכיל את כל החברה, נוער א` בשישים אחוזים למאה. אין לי אפשרות להשוואה כי לא הכרתי את החברות.
ביקורת על התפתחות החברה: אין ביכולתי להוסיף ביקורת מיוחדת. כי אינני יכול להגיד איך הייתי נוהג אילו התחלתי כעת בהדרכת חברת נוער, כי כלל לא התחלתי אלא סיימתי אותה, ושגיאות שאחרים עשו, אין מתפקידי לציין במסגרת זו. ורק דבר אחד ברצוני להגיד: אין מתחילים בחינוך הנוער, אלא אחרי קביעת המחנך. השגיאות שעשו בזה הרגע הראשון גרמו לכך שהושקע בנוער זה יותר מרץ, הוצאות כספיות וכו` מאשר בשתי חברות שהדרכתן מסודרת מן הרגע הראשון. ולא די למצוא מישהו, כי אחריו קשה למדריך בינוני שהיה מצליח בכל חברה אחרת לתקן את המצב.
 
נוער ג` בעבודה
דין וחשבון על חברת נוער ג` בקבוצת שילר,  ספטמבר - דצמבר 1939
 לא מזמן עבדו כולם על פי רוב בגן ירקות, עכשיו מתחילים להיכנס למקצועות. אחד בעגלונות, אחד ברפת, אחד בנגרות, אחד בעטיפה, אחד בלול, אחד במחסן, אחד בגננות, שלושה בגן ירקות. בשטח זה צריך לציין שאמנם עוד לא הסתגלו לעבודה פיזית, אבל יש להם רצון ואנחנו מקוים שבמשך הזמן יכנסו יותר ויותר לעבודות.
 
דין וחשבון על חברת נוער ג` לחודשים ינואר - יולי 1940
הרוב הגדול עובד עבודה קבועה מתוך מגמה של למוד מקצעות: 2 ברפת, 1 בלול, 1 בעגלונות, 1 בכרם ועצי פרי, 1 בבננות, 4 בגן ירק, 3 בפרדס. 2 במטבח (בישול), 1 במחסן בגדים, 1 בטפול חולים (חובשת). בקרוב יחולו חילופים במקצועות ויוסיפו שניים, אחד במשק והוא הירק והפלחה ואחד במשק הבית והוא האפייה.
 
דין וחשבון על חברת נוער ג` לחודשים אוגוסט 1940 - מרץ 1941
רוב החברים נכנסו למקומות עבודה קבועים: 1 ברפת, 1 בלול, 1 בעגלונות, 1 במספוא, 2 בגן ירק, 2 במטבח, 1 במחסן בגדים, 1 בפרדס, 1 בבננות, 1 במאפייה, 1 בטרקטור, 1 בעצי פרי, 1 בסידורים ו- 4 בעבודות שונות.
 
דין וחשבון לחברת נוער ג` קבוצת שילר, 27.03.1942 - סיכום
החברים שבאו מן ההכשרות הסתגלו בלי קושי לעבודה החקלאית. גם יתר החברים מלבד שניים הסתדרו. בימי ההתפתחות האינדיבידואלית רצו בייחוד להשתלם בענפים שהם גם מקצועות, כלומר שאפו ללמוד בענפים שיוכלו להתפרנס מהם באופן עצמאי. על כן נטו לעבוד בענפים המכניסים יום עבודה גבוה ולא עבדו ברצון בפרדס (הענף העיקרי של הקבוצה). גם כאן שאפו לידיעות על הענפים... לפעמים התעצלו לעבוד במשק לא להם, אבל תופעות אלו נדירות. להפך מרצונם הם התגייסו לפני שנה לעבודה בפרדס בשעה שמצב העבודה היה חמור במשק. שני החברים שלא הסתגלו בעבודה נחשבו בעיניהם כעצלנים ובטלנים, למרות שאחד מהם היה חזק בלימודים והשתדל לעבוד. כמה מהם, בייחוד אלו שנכנסו מהר לענפים, הם פועלים מצוינים.
 
נוער ג` בלימודים
דין וחשבון על חברת נוער ג` בקבוצת שילר   ספטמבר - דצמבר 1939
מלבד עברית לומדים גם תנך, ידיעות הארץ והסטוריה.
 
דין וחשבון על חברת נוער ג` לחודשים ינואר - יולי 1940
עברית - הם התחילו ללמוד מן הרגע הראשון ברצינות ובשקידה, כמעט שלא ידעו כלום בשפה עברית ועכשיו התחילו כבר לקרוא ספרים ולדבר; בכלל עושים חיל בשפה עד להפליא. הם בעלי השכלה (באופן ממוצע עשר שנות לימוד) ובעלי יכולת. משתדלים, מתעניינים, קולטים. למרות המספר הקטן הוכרחנו לחלק אותם לשלושה קורסים. כתה א` - שבעה תלמידים. כתה ב` - שני תלמידים. כתה ג` - תלמיד אחד.
בנוסף לעברית לומדים הסטוריה.
התעמלות: יום יום מתעמלים שעה אחת על מגרש ספורטיבי מיוחד אשר סדרו בעצמם על יד הבית.
 
דין וחשבון על חברת נוער ג` לחודשים אוגוסט 1940 - מרץ 1941
 בתחילת התקופה הזאת (כאשר הגיעו אלינו שתי הנערות האחרונות מעתלית) הוכרחנו לקיים חמישה חוגים. כעבור חודשיים הצלחנו לרכז את הלמודים בשלוש כתות. כתה א` - עשרה חברים, כתה ב` - שמונה חברים, כתה ג` - שלושה חברים.
ללימודים נוספו גם לימודי ציונות ולימודי טבע.
במשך התקופה הזאת בקרו כולם בהצגת הבימה מיכל בת שאול. רבים מהם מתעניינים במוסיקה ומבקרים בקונצרטים. נער אחד מחונן כשרון לציור מקבל שעורים בגבעת ברנר אצל הצייר פרנקל.
                                                
שיך אברק - בנימין שטראוס בנאי עלים 11.07.1941
 דף מיומן הטיול שלנו - למלאת שלוש שנים לנפילתו של א. זייד
09.05.1941 התיישבנו בחצרו של שיך אברק. לפנינו מזדקר ביתו של אלכסנדר זייד. כעין מבצר הוא נראה לנו עם אשנביו הצרים על מעקה הגג, כעל טירה מימי הביניים ועם קירותיו העבים כחצי מטר. פנינו הנה משדמות העמק.
הדרך מהכביש - עליה מתמדת בשביל שמשני עבריו אלונים ענקיים המצילים עליו. ברושים אחדים מתמרים מתוך הדשא המוריק עדיין בעצם ימי שרב אלה; שיחי הרותם המלבבים בצבעם הירוק כהה מלווים אותנו בכל הדרך. מעל הגבעה נראות לנו שדות העמק על יישוביו המפוזרים ומאידך הרי הכרמל ביפים הרך. סביבה המלהיבה את כל רואיה - כאן אפוא שכן אותו איש פלאי, אותו שומר ישראל מראשוני הראשונים, אלכסנדר זייד, שבכוחו הנפשי האדיר לכד את חבורות השומרים, ואשר במותו ועוד יותר בכל רגעי חייו קדש את שם עמו, כמתי מספר מבניו. והנה לפנינו מתרומם פסל דמותו - כנו אבנים בלתי מהוקצעות כבנין טיטנים והוא עצמו על סוסתו כגיבור מימי קדם, רובהו על ברכיו כאבר חי מגופו, מביט הוא למרחקים, מאהיל בידו על עיניו: כאילו מתעלם מכל קטנות החיים ורואה בכל מעשה רק את הערך ההיסטורי, את הנצחי שבמעה הרגע----
מסביבנו הכול מראה עוד על עקבות פעולותיו במקום הזה - עד לחפירות הרבות שנעשו במקום הזה (מקום בית שערים העתיקה) שראשית תגליותיהן מצא הוא. המשק המפותח המתנהל עתה עי פלוגת הנוער העובד ואשתו הנאמנה צפורה זייד  שהלכה אתו בכל דרכו הקשה עד יומו האחרון.
בלב מלא הרהורים ורגשי התפעלות אנו נפרדים מהמקום הזה. יום זה לא היה מהמצוינים בטיולנו, אך היה הוא אחד מאלה, שגרמו לחויות עמוקות מאד בלבנו ואשר קשרו אותנו קשר חדש לחזון המציאות של ארץ ישראל החלוצית.
 
נוער ג` כותב
בחברת נוער ג` עלים דצמבר 1939
מתוך שיחה בחברת נוער ג`
למרות זה שהננו כבר כאן בקבוצת שילר כארבעה חודשים אין לנו עדיין מה להגיד על עצמנו. כל מה שנוגע לחיים החברותיים שלנו, הינם במצב של התהוות ואינם ברורים עדיין לעצמנו. כל מה שראינו במשך 4 חודשים זה חדש וכפי הנראה צריך לעבור זמן מה עד שנוכל לתפוס תפיסה עצמית את מהות הדבר שבתוכו אנו חיים ומתכוננים לחיות.
עודנו צעירים ולא הספקנו עדיין לרכוש לעצמנו מבט עצמי על הארץ בה אנו נמצאים ועל הנעשה בה. על דבר אחד יש להצטער: שאין לנו ולא תהיה לנו הזדמנות, לראות בזמן הקרוב את הסביבה הקרובה ואת הארץ. אין כאן משום תלונה על מישהו, כי אנו בני דעת במידה כזאת שנדע להכיר את אפשרויות הקבוצה והאנשים המטפלים בנו, בכל זאת מרגישים אנו חיסרון גדול בדבר, לחיות בארץ ולדבר ממנה מבלי להכירה במציאות על כל היקף חייה.
אלה הן הערותינו. בפעם הבאה נמשיך להשתתף בעלונה של הקבוצה ואז נכתוב גם יותר מכל זה שהספקנו להשיג עד עכשיו.
 
מ.י - עלים 05.02.1941
עבר זמן מה מיום עלייתנו על הגבעה. העלייה עצמה כמעט שנשכחה כליל, אבל הישגיה לא נשתכחו ולא ישתכחו כל כך מהר.
רבה הייתה התכונה לקראת עליה זו. ראינו בה לא רק חילוף מקום דירה, אלא גם רצינו להגיע על ידי כך לעליה נפשית וחברותית. אולם נחרת בזיכרוננו עצם יום העלייה על הגבעה: כבר בבוקר השכם החלה העבודה. היה צורך להעביר את כל החפצים מלמטה למעלה ולסדרם שם. רבה הייתה העבודה, אולם החברים שמחו בעמלם. לא הרגישו עייפות ומבלי שמי שהוא ירכז את העבודה בא כל דבר על מקומו. על הדרך מלמטה למעלה וחזרה נראתה באותו יום כשורת נמלים הרצות בלי הרף.
בערב התכנסנו למועדון המקושט והמואר באור של מנורות נפט - למסיבה קטנה, מסיבתנו הראשונה במקום מגורנו החדש.  ורוח של חגיגיות מיוחדת השתררה עלינו בקום חבר אחד מתוכנו ואמר: היום מתחילה בשבילנו תקופה חדשה; תקופה של שתי עליות. נשבח את כל העבר קשה ונפנה את פנינו לקראת העתיד ומקווה, שהשנה השניה תהיה יותר טובה ויותר מוצלחת.
יש אומרים שמאז לא נשתנה הרבה אצלנו, אבל מי שמכיר ויודע את הדברים בחברתנו באופן יסודי, יודע גם שדברים רבים נשתנו לטובה תכלית שינוי.
מאז העתקנו את מקום מגורינו אל הגבעה נתרופפו במקצת הקשרים בינינו ובין הקבוצה. אין זה בא מתוך רצון להסתגרות יתרה, כי אם בגלל גורמים חיצוניים בלבד. בימי גשם קשה קצת הדרך אל הקבוצה וכל אחד יושב לו בפינתו ועוסק בקריאה. ובימי שמש, כאשר היא שופעת עלינו את חומה, אנו מוצאים לעצמנו עבודות שונות על הגבעה, נוסף על הלמודים, כגון: גן, דשא, עצים ובכלל עבודות במשק הקטן שלנו. בימים כאלה כולנו שמחים וצוהלים. אולם בחורף אינם מרובים הימים האלה. בציפייה רוטטת אנו מייחלים לבוא האביב, בייחוד לערבי אביב היפים והנעימים כל כך, שיש בהם כדי לתת הרבה לנוער, אשר אוהב בדרך כלל חיים בצוותא. ואזי יתוקנו גם הקשרים עם הקבוצה.
 
לכבוד קבוצת שילר - שלמה, עלים 20.09.1942
שלום רב לכם חברים.
את חבילתכם קיבלתי בשמחה רבה. מתנתכם זו גרמה לי הנאה גדולה: לקבל מהארץ חבילה. אני מודה לכם מאוד ומאחל לכם ולי שבשנה הבאה לא תצטרכו לשלוח חבילות ואנו לא נצטרך לקבלן אלא נהיה כבר כולנו בני חורין.
כאן אין שום חדשות: עובדים כרגיל. רק החיים נעשו יותר קשים. זה כבר שנה במדבר, כל הזמן בתפקיד בלי מנוחה ואנו כבר יגעים מהעבודה שעשינו עד כה. הימים חולפים מבלי שהאדם יודע איזה יום יום הוא היום בשבוע, אבל ביום השישי כל אחד נזכר מפני שבערב מתקיימת מסיבת קבלת שבת. המסיבות מצליחות מאוד למרות התנאים הקשים בהם אנו נמצאים.
על עצמי אין לי יותר מה לכתוב, אני בריא ושלם. כעת אני נותן שיעורים במכונת ירייה, אבל עוד מעט ואני אחזור לעבודתי הקודמת בנהגות.
כעת אסיים את מכתבי הקצר ומאחל לכם שנה טובה. מי ייתן שבשנה הבאה נוכל לחגוג את החג יחד בניצחון.
דרישת שלום לכל החברים המגויסים
בברכת שלום שלמה
 
אחרי עשרים שנה
בשבת, השלושה ביוני 1961 התכנס נוער ג` בקיבוץ.
דברים שנכתבו בעלים - 23.06.1961:
מזיכרונותיה של מורה - פנינה טננבאום
ביוזמת נעמי קרמיש ובהסכמת הקבוצה התקיים אצלנו באחת השבתות כנס חברת נוער ג`. מחברה בת עשרים איש, הופיעו שנים עשר. שניים נפלו במלחמת השחרור, יהיה זכרם ברוך; שלושה ירדו מהארץ ואחדים לא יכלו מסיבות שונות להגיע. נעמי קבלה אותם במועדון, ליד שולחנות ערוכים ויחזקאל ברך מטעם הקבוצה. בצהריים, בחדר האוכל, הייתה שמחה ורעש גדול ולחיצות ידיים עם בוסים של אז. אחרי כן ישבנו ליד שולחן עגול וכל אחד מהם סיפר את קורותיו מן הרגע שעזב את הקבוצה. כמניין חברי הקבוצה הותיקים ישבו איתנו. הייתי נרגשת עד דמעות בשומעי באיזה גילוי לב ספרו על הצלחות וכישלונות, על נישואין לא מוצלחים ועל גירושין, על חיי משפחה מאושרים, על אימוץ ילדים וכו` וכו`. הבנים כולם היו בבריגדה, השתתפו במלחמת השחרור ושרתו בתפקידי בטחון שונים.
כיום, אחד מהם הוא מהנדס העובד בצינור הנפט לאילת, אחד מורה תיכוני למקצועות ריאליים, אחד עובד בביטוח, אחד במס הכנסה. חמישה נשארו בקבוצות (מצובה, מנרה וקבוצת שילר). הבנות השתלמו במקצועות שונים: בישול, חובשות, הוראה ואומנות. כולם בעלי משפחה ואפילו הרווק האחרון הודיע שהוא עומד להתחתן...
זיכרונות? כן, אני זוכרת...
הם באו לפני פרוץ המלחמה, ישר מספסל הלימודים. הם היו יפים, בריאים, צוהלים ובעלי ידיעות. היה צריך להרביץ בהם רק את השפה העברית ולקרב אותם ליהדות (הסטוריה, תנך, ספרות).
הבית שלהם עוד לא היה גמור ואני לא היססתי להציע להם לכמה לילות את בית האריזה הישן, ומצע קש על הרצפה. רגע לפני צאתי משם, קפץ נחש שחור ענקי מתוך הקש, ואני נבהלתי, כי טרם למדתי טבע בסמינר ולא ידעתי שהוא איננו מסוכן.
לחברה לא הייתה מטפלת, רק מורה ומדריך והחדרים היו די מלוכלכים (בעיקר חדרי הבנים), באמצע ישבו הבנים בתוך כילות ועם פרוסת לחם בריבה ביד וקראו ספרים. הספורט עוד טרם כבש את העולם, הבית של הנוער הזה היה ללא נוחיות וללא חשמל והלמודים התקיימו בסוכה מוקפת רשתות. הייתה זאת בשבילם מנת חלוציות אחרי הבית המסודר בחול.
בסוף ציינו כולם שהשנתיים ההן בקבוצת שילר נתנו להם יסוד ברור לדרך החיים. עם חשכה נפרדנו מהם מתוך התרגשות רבה, הם, ואולי  גם אנחנו לא נשכח את היום הזה...
 
נעמי קרמיש
גם אני רוצה להודות לקבוצה של שאפשרה לי לארגן את המפגש שעלה כה יפה והידק את קשרינו מחדש. ועצה לי לשרידי חברות הנוער למיניהם בקבוצה: אם רצונכם להרגיש לפחות ליום אחד צעירים בכמה שנים - ארגנו כנס של חברת הנוער שלכם ותחושו בזה!
 
עשרים ושתיים שנה לנוער ג` - בנימין בנאי (שטראוס), קבוץ מנרה
עם כינוס החברה
עברו קרוב לשתי עשרות שנים מאז נפרדנו בשער הקבוצה עם גמר תקופת חברת הנוער והתפזרנו על פני הארץ ועל פני חזיתות אפריקה ואירופה. הימים היו ימי מלחמת עולם ודבר זה עוד הגביר את הנטייה הצנטריפוגלית שהייתה אופיינית לחברתנו מאז היווסדה. כך קרה, שמתוך חברה שמנתה בימים היפים אף פעם לא למעלה מעשרים חברים, יצא גרעין של אחד עשר חברים בלבד. אף עם ההצטרפות למצובה לא נפסק תהליך ההתפרדות והיום נשארו מאותו גרעין שני חברים בלבד. צרפו לזה שני חברים נוספים בתנועה הקבוצים וחבר אחד במושב שיתופי - ותגיעו למאזן הקיבוצי של נוער ג` שהוא לדאבוני לא מעודד ביותר. אך אין עוד למחוק את השפעתן של אותן השנתיים בקבוצת שילר.
באנו אל הקבוצה כילדים חסרי ניסיון חיים אשר אווירתה של אירופה בשנים 39`-40` הטביעה בהם חותם עמוק ויצאוה כאנשים בעלי השקפת עולם היודעים  פחות או יותר את אשר לפניהם. מורינו ומדריכנו, ובראשם א.ר. מאיר זל, ידעו לטעת בנו יחס לעבודה יצרנית, לארץ, לשפה העברית ותרבותה וזה יהיה מורגש בכל מקום בו יעמידו אותנו החיים. הכנס הזה של החברה נקרא לרגל בקורה בארץ של מרים שהשתקעה כבר לפני אחת עשרה שנים בארהב (שם נמצאים עכשיו גם משה ודוד) אך יש להדגיש שזו הייתה רק נקודת המוצא בה נאחזנו בהתלהבות רבה ואכן, באו החברים בהמוניהם.
הפגישה עצמה הייתה חוויה עמוקה לכל אחד מאתנו ובלי ספק גם לאותם חברי הקבוצה אשר השתתפו בה. מפליאה עצם העובדה שאחרי זמן כה רב הצלחנו לכנס כשני שלישים של החברים מאז, בייחוד אם ניקח בחשבון ששכלנו שניים מחברינו - יום טוב לוינגר ומנחם הירשברג זל במלחמת השחרור, וכן - ייבדלו אלפי הבדלות - לא נוקינו גם ממכת הירידה, בה אבדנו שלושה חברים.
גורם עיקרי להצלחת הכנס היה עריכתו בקבוצת שילר אשר קיבלה אותנו בזרועות פתוחות ובסבר פנים כה לבבי, שמיד חשנו בה שוב בבית ועשרים השנה שחלפו - היו כלא היו (אף כי בכולנו כרסמה שן הזמן - בעיקר על הראש...). השעות אשר בילינו יחד חלפו מהר - בבדיחות הדעת בהעלותנו זיכרונות מן הימים ההם וביתר רצינות - עת כל אחד העלה בקווים קצרים את שעבר עליו במשך עשרים השנים הללו. סיפורי החיים הובילו את שומעיהם על פני ארבע יבשות בעתות מלחמה ושלום ונצטיירו לפנינו צירי אנוש ברב גוניות מפליאה. ובכל זאת הרגשנו כולנו שהעבר המשותף, ככל שהיה קצר באופן יחסי, עדיין מאחד את כולנו בהרגשת ליכוד חברתי אשר כמוה אולי לא חשנו אפילו אז בהיותנו יחד וכל אחד נשא עיניו לאיזה עתיד מזהיר משלו.
אין ספק שפגישה זו עוררה בכל אחד מאתנו וגם בחברי הקבוצה ידידינו, הרהורים שונים ובין השאר רצון לא לתת לקשרים שנקשרו שוב אחרי זמן כה רב, להינתק מחדש.