1953 - 1980 התחנכו בשילר כ- 10 חברות נוער. עם קום המדינה, הסתיים הפרק של מפעל עליית הנוער אשר קלט את הילדים ניצולי השואה.
ראשית שנות ה- 50, העליות הגדולות, המעברות, בבת אחת נוצרו שכבות מצוקה, של משפחות מרובות ילדים. הסוכנות היהודית, כהמשך של מפעל עליית הנוער, השקיעה עכשיו את המשאבים, הנסיון, והמנגנון שכבר היה קיים, בילדים מהמעברות. הם הופנו לקיבוצים למסגרות שנקראו חברת נוער או הכשרה צעירה.
בשנות ה- 60 כבר לא היו מעברות אבל העוני והעזובה נשארו. הרבה משפחות לא יכלו להעניק לילדיהם בית חם, ילדים שוטטו מחוץ לכל מסגרת. חברות הנוער בהרבה מאד קיבוצים נתנו פתרון מתאים גם לנוער שוליים. בחלק מהקיבוצים לא הפרידו את חברת הנוער מילדי המשק, יחד הם למדו ועבדו התגייסו לצה"ל, חזרו ונקלטו בקיבוץ.
בקיבוצים אחרים, המסגרת היתה נפרדת לחלוטין.
הנוער בא משכבות מצוקה בגיל 14 בערך עם השכלה מינימלית, והתחנך בקיבוץ עד לגיוס.
כאלה היו חברות הנוער בשילר. תמיד טיפלו בהם מדריך ומטפלת מהקיבוץ, אימצו אותם במשפחות. לא כולם הסתדרו במסגרת החדשה, היו נערים בעייתיים מאד והם ונאלצו לעזוב. לא פעם, בתקשורת אנחנו שומעים אותם מספרים על הפרק היפה בחייהם, החיים בקיבוץ. משנות ה- 80 ואילך, הסוכנות היהודית, יוצרת מסגרות אחרות, שונות בהתאם לצרכים ולמציאות המשתנה במדינה. מכל מקום, קבוצת שילר רשמה בתולדותיה עוד פרק מפואר. קבוצות של נערים ונערות שבאו לקיבוץ לתקופות של שנתיים - שנתיים וחצי, עד לגיוסם לצבא. הנערים עבדו ולמדו בקיבוץ והיו מאומצים אצל המשפחות.
הכשרה צעירה שנקראה שלהבת, מנתה 32 נערים ונערות בני 16 מכל רחבי הארץ.
שהו בשילר כשנתיים ואז הצטרפו להכשרה ברמת הכובש וביחד התגייסו כגרעין לנח"ל.
המדריך היה איקי אביבי והמטפלת שירלי ברקן.
| שלומית אלבוקריק רחל אנגלי מזל בלק אורנה בסיל צפורה ג`ובאני אליהו גרשוני דניאל בן שטרית שלמה הרוש שמעון חג`ג` | מרדכי חפץ דני יחזקאל הרצל יחיא יצחק אשכנזי דוד לחמני אילן לניאדו חמים מלכה משה קסטרו בת שבע נחמיה | עזרא נתנאל יצחק סבן רפאל סנדורי חנוך ססונקר ויקטור עזרן יצחק רוברט רינה שלום אליאז שטוקהמר תקוה עמרם - המורה |
על ההכשרה
החברה מטיילים - איקי אביבי קיימנו טיולי שבת לסביבה הקרובה. לחולדה, משמר דוד, אשקלון, נגבה, יד מרדכי ועוד מקומות בסביבותנו. כמו כן נסענו בשבתות לים.
טיולים למרחקים בינוניים:
למערות בית גוברין, בית שמש, ירושלים, גוש עציון, בריכות שלמה ועוד.
טיולים רחוקים:
מצדה, עין גדי, אילת, באר שבע, ערד.
כמו כן בילינו בבית ספר שדה מעגן מיכאל, ארבעה ימים נפלאים. למדנו הרבה והיה מאוד מעניין.
לעתיד: התוכניות לטייל לגליל העליון, הגולן והעמקים.
החברה היום לאחר הרבה קשיים ובעיות של הסתגלות לחיי חברה בקיבוץ אפשר לראות היום שיש גרעין של חברה שאכפת להם ומתארגנים לשיפור החברה.
בעיני רוחי אני רואה ומאמין שככל שהזמן עובר הגרעין החיובי עולה על השלילי. בעצם אנו עברנו רק את מחצית הזמן ונותר לנו כשנה וחצי להיות פה במשק עד הגיוס לצה"ל, נושא אשר ידובר בו בבוא הזמן.
משיחותי אתכם באסיפות, במפגשים, או בשיחות אישית, אני חש ברצון והשאיפה להיות בסדר בעבודה בלימודים ובחברה, ואני מאחל לכל אלה המנסים ורוצים להתקדם בכל השטחים בהצלחה.
שאיפות לעתיד בעבודה: ענף קבוע לכל נער ונערה, אשר יספק ויעניין את חבר(ת) ההכשרה וכמובן אם אפשר ללמוד יותר על הענף וכך להביא תועלת רבה יותר לענף.
במשק: הבנה וכבוד מצד הנוער למבוגרים, לחברי המשק ולכולם וכמובן מצד חברי המשק אשר הנוער באים אתם במגע מסיבות שונות, עזרה סבלנות והבנה.
כל התחלה קצת קשה.
בחברה: גיבוש חברתי חזק יותר. ועזרה הדדית, התחשבות בזולת ורצון אישי לתרום לחברה, כל אחד לפי יכולתו. ויש לכם יכולת. צריך לעשות יותר מאמץ.
תודותינו נתונה לכל אלה אשר עוזרים לנוער להיקלט ללמוד ולהרגיש נוח בקבוצה, בעזרתכם טמונה ההצלחה.
חברי ההכשרה כותבים - מתוך עלון ההכשרה היום הראשון בקבוץ - אילה באנו חבר`ה מכל קצות הארץ לקבוצת שילר. התאספנו ברחובות בתחנה המרכזית להגיע לקיבוץ. מעיפים מבט על הקיבוץ ואחר כך נכנסנו למועדון. היה כיבוד קל והיה נחמד.
ישבנו כל החבר`ה והתחלנו להכיר אחד את השני ואיקי המדריך החל בשיחה על הקיבוץ. יצאנו לסיור במשק בבתי ילדים, חדר אוכל, רפת, לול, והחנות של מוטל, חזרנו לחדרים שלנו.
לאחר שהסתדרנו בחדרנו הלכנו לאכול צהריים ואחרי המנוחה יצאנו לסייר בשטח, בכותנה, בפרדס, בבננות, באבוקדו, ובמטעים. הסיור היה מעניין ומאד נהנו.
בערב לאחר ארוחת הערב הייתה לנו שיחה ראשונה במועדון על נושאים שונים עבודה, לימודים וחיי חברה בהכשרה צעירה.
אני עבדתי בכותנה והיה נחמד מאוד. מהכותנה עברתי לעבוד בבית ילדים. לאחר כשנה וחצי לערך למדתי הרבה דברים על טיפול בילדים. כעת אני לומדת לנגן בגיטרה ואני מרגישה שהתקדמתי בהרבה דברים ואני מקווה ללמוד עוד.
באתי לקיבוץ - רוברטו לדעתי חיי קיבוץ הם טובים בשבילי.
אני נהנה פה בקיבוץ. חיי שונים מהחיים בעיר.
באתי לקיבוץ מפני שראיתי הרבה חברים שלי מתחילים להתדרדר מסיבות שונות, למשל סמים, גנבות ועוד.
לא הסתדרתי עם הורי. רבנו לעיתים קרובות. לא החזקתי מעמד בעיר בכל עבודה שהיא. הייתי מסתובב כל הזמן ואלו היו חיי.
באתי לקיבוץ ופה אני מסתדר טוב יותר. כאן אני חייב לעבוד ומצאתי לי פה חבר טוב ואני רוצה ללכת בדרכו ואני מתכוון להישאר בקיבוץ כל חיי.
למה באתי לקיבוץ - ניסים אמיאל באתי לקיבוץ מפני שאני אוהב חיי קיבוץ. לפני כשנה וחצי הייתי בעיר ובעיר החיים לא עניינו אותי ואם הייתי ממשיך לחיות בעיר אני חושב שהיום לא הייתי מגיע למה שהגעתי. הייתי נמשך לחברה לא הכי טובה. כך אני יודע שאני נמצא בקיבוץ, יש לי חיים יפים ולא חסר לי כלום, ממש כלום. אני משתלב טוב בחברה ועם החברים בקיבוץ.
אני עובד בענף המטע ולא כל השנה וחצי עבדתי במטע, עבדתי בנגב בכותנה, ומקבל יחס טוב מכל הצדדים.
יש לי חברים טובים שאפשר לקרוא להם חברים. אני מקווה להישאר בקיבוץ עד הצבא, מפני שלא נשאר לי הרבה זמן ואני מתכונן בזמן שירותי בצה"ל להיות שייך לקיבוץ ולהמשיך בקיבוץ. זה גם תלוי בחברי המשק.
עבודתי בגן - רנה עוזיאל אני עובדת בגן מטפלת בפעוטים חמודים ונחמדים.
אני עובדת כמעט כל יום איתם:
מה הם חושבים הפעוטים הללו, איך אתנהג אליהם במקרה וירגיזוני? האם הם אוהבים אותי, בעומדי מן הצד ובראותי אותם משחקים ומשתובבים מה אני מרגישה כלפיהם.
האם אתן להם יחס אימהי? באמת אינני יודעת.
האם אני לומדת לטפל בפעוטים?
אני זוכרת שהייתי קטנה גם אני הייתי בגן, אולם איני זוכרת איזה יחס קבלתי, אך אני זוכרת שתמיד המטפלות חייכו אלי ומה שבקשתי תמיד קבלתי.
לא יודעת אנוכי למה, האם גם אני צריכה לנהוג כך, ואם ירגיזוני מה אעשה, האם אשתוק, האם אצליח להבהיר לעצמי שאלה הם תינוקות ולמרות הכל שהם לא ממשפחתי, האם אהיה הוגנת כלפיהם ואדאג לכל מחסורם.
אני חושבת שלבסוף אגיע לפתרון הטוב ביותר.
אני רוצה לספר על חיי - א.נ. נולדתי בפתח תקווה שם התחלתי את חיי.
למראית עין הכל רגיל, הולך לבית הספר, משחק עם חברים. אך בית הספר הפסיק לעניין אותי. הסתובבתי ברחובות, בחנויות ובבתי קפה ואף זה שיעמם אותי. עד שפגשתי את מנחם אשר הציע לי ללכת לקיבוץ, אך לא התלהבתי מהרעיון, הורי לחצו ואני הסכמתי ועל כך אני שמח עד היום הזה.
אני מרוצה מהבנות ומהבננות, אוהב אותן, אורז אותן וכשהן בשלות אוכל אותן.
כמה טוב.
חיי בקבוץ - אילן לניאדו אני נער בן 17 שהגעתי לקיבוץ בשם קבוצת שילר.
נקלטתי בחברה מהר ואני עובד עם חשמלאי.
חיי בקיבוץ מתחילים כך: בבוקר אני קם בשעה שש וחצי, לובש בגדי עבודה, רוחץ פנים והולך לחדר האוכל, אני שותה כוס תה ובשבע אני מתחיל את העבודה. בשעה שמונה אנחנו אוכלים ארוחת בוקר ולאחר מכן חוזרים לעבוד עד שעה שתים עשרה ושוב אוכלים. בשעה שלוש אני מסיים את עבודתי וחוזר לחדרי, מתקלח, נח קצת ובשבע ארוחת ערב ואחרי הארוחה יש לפעמים פעולות או שיחות עם המדריך ואחר כך כל אחד עושה כרצונו עד שעה אחת עשרה בלילה שעת כיבוי אורות.
וכך עובר עלי כל יום. פעם אחת בחודש אנחנו יוצאים לחופשות ולפעמים לטיולים.
נעים לי בקבוצת שילר.
היחסים בינינו לבין חברת הילדים (בגילנו) אני חושבת וחושבת ואיני מצליחה להבין מדוע בני המשק בגילנו אינם מוכנים לדבר איתנו?
בעיה זו קשה מאוד מכיוון שחברתנו היא לא כמו שהייתה אז. חברתנו השתנתה לטובה.
כאשר ניסינו לקשור יחסים בינינו. הזמנו אתכם למסיבות ואז לא כולם באו. כשאנחנו שואלים לשלומכם אז רובכם אינם משיבים, למי אתם עושים טובה!
ובכן כולם חושבים לפתרון ולא מוצאים מכיוון שכל מה שעושים לקראת זה אז אינכם מתייחסים.
חשבו לכמה דקות וראו ששום כלום לא יקרה לכם אם תחזירו לשאלתנו. אז אנא קחו זאת לתשומת לבכם. אולי יהיו יותר מסיבות ואפילו קשרים יותר הדוקים.
קחו זאת לתשומת לבכם!
איך הגעתי לקבוץ - אילנה דרעי מאז ומתמיד אהבתי חיי קיבוץ. למען האמת, מאז הייתי בת 15 נדנדתי להורי שאני רוצה ללכת לקיבוץ. למען האמת הורי לא הסכימו, אבל הנה היום אני נמצאת כאן בקיבוץ למרות הכל. אני מאוד מרוצה מהחיים כאן, ההורים שלי כבר התרגלו לעובדה שאני נמצאת בקיבוץ.
ובכן אספר קצת מה בעצם אני עושה בקיבוץ. אני עובדת בבתי ילדים. אין לי עבודה קבועה אני מאוד אוהבת לטפל בילדים. אני מאוד אוהבת את הילדים ואת המטפלות. אקווה לעבוד באופן קבוע בבתי ילדים.
מדוע באתי לקבוץ - סמי זריהן באתי לקיבוץ מפני שרציתי לחיות חיי קיבוץ ולראות מה זה קיבוץ. בעיר אלה חיים פרטיים. החיים בקיבוץ הם חיים נפלאים. עבודתי בקיבוץ היא עבודה חקלאית שאף פעם לא עבדתי. אני מאוד אוהב לעבוד בחקלאות. ממתי שבאתי לקבוץ אני עובד בענף האבוקדו. כבר שנה וחצי הענף מעניין אותי מאוד. כרגיל בחורף קוטפים בקיץ משקים וכל מיני עבודות גיזום וטיפול בעצים. היחסים בעבודה: היחס מאוד בסדר וגם אני מתייחס בסדר, אבל בכל זאת הייתי מעדיף בבית.
לאחר שנה וחצי בנוער בקבוצת שילר - אילנה שלום אפשר לכתוב הרבה אודות החיים בקיבוץ.
בקיבוץ עצמו טוב, אבל יכול להיות הרבה יותר טוב.
אנחנו 26 חברה. ילדי חוץ מכל הערים.
ישנם ילדים שבאים לתקופה קצרה ועוזבים וכאלה שנשארים. לי נחמד להיות בקיבוץ. יש הרבה מה לעשות. עובדים ולומדים דברים חדשים שלא היינו מכירים אותם בעיר, הן עבודות מעניינות מאוד כמו רפת לול ועוד...
החברה בקיבוץ: יש ימים משעממים ויש ימים שיש כל כך הרבה מה לעשות, שלא יודעים במה להתחיל.
יחסם של החברים במשק:
בהתחלה התנהגו אלינו גרוע. לא הספקנו להכיר אחד את השני. אבל כשכבר עברה שנה וחצי ולמדנו להכיר אחד את השני. המדריך והמטפלת אין מה לומר, נחמד מאוד איתם.
לנו נשאר עוד שנה וחצי לסיום ההכשרה ונקווה שיהיו הרבה דברים יותר מעניינים.
קיבוץ זה מקום לאלה שבאמת רוצים להיות בו.
יום לימודים בהכשרה צעירה - שלום אילנה ודרעי אילנה בוקר טוב... בוקר טוב...
לקום השעה כבר רבע לשש
כך נשמעות מדי בוקר בכל יום חמישי מפי המדריך.
אנו מתלבטים לקום או לא לקום,
בחוץ ממשיך לרדת גשם ובחלונות מטפטפות הטיפות.
ושוב המדריך חוזר בוקר טוב מאוחר כבר.
ואנו בזינוק אחד מהמיטה החמה מתלבשים מתרחצים
ממהרים למגרש הסמוך.
ריצה קלה, ידיים למעלה הורד הרם לעמידת פיסוק קפוץ
וכך נמשך ספורט הבוקר שלנו עד שעה שבע.
בשעה שבע כולם נכנסים לכיתה
ככה עוברות כל השעות לאט לאט.
אנו מצפים לשעה שבה יוצאים להפסקה
ככה עובר יום לימודים מלא בהכשרה צעירה,
יום מלא חוויות עם המורים, המדריך והתלמידים במיוחד.
לקבוצת שלהבת בהערכה - שירלי ברקן אני רוצה להביע את גאוותי בכם בהוצאת העלון, על המאמרים, הכתבות, ההרהורים והעיטורים - עבודה עצמית שלכם שיש בה כדי להתגאות ולהתפאר לכולנו.
נקווה שיצאו בעתיד יותר עלונים ולעיתים קרובות יותר ובהם נספר ונבטא את כל חוויותנו עיסוקינו ואפילו מה שמציק - כמו כן הבעת דעות.
