בשנים 1953 - 1980 התחנכו בשילר כ- 10 חברות נוער.
עם קום המדינה, הסתיים הפרק של מפעל עליית הנוער אשר קלט את הילדים ניצולי השואה.
ראשית שנות ה- 50, העליות הגדולות, המעברות, בבת אחת נוצרו שכבות מצוקה, של משפחות מרובות ילדים. הסוכנות היהודית, כהמשך של מפעל עליית הנוער, השקיעה עכשיו את המשאבים, הנסיון, והמנגנון שכבר היה קיים, בילדים מהמעברות. הם הופנו לקיבוצים למסגרות שנקראו חברת נוער או הכשרה צעירה.
בשנות ה- 60 כבר לא היו מעברות אבל העוני והעזובה נשארו. הרבה משפחות לא יכלו להעניק לילדיהם בית חם, ילדים שוטטו מחוץ לכל מסגרת. חברות הנוער בהרבה מאד קיבוצים נתנו פתרון מתאים גם לנוער שוליים. בחלק מהקיבוצים לא הפרידו את חברת הנוער מילדי המשק, יחד הם למדו ועבדו התגייסו לצה"ל, חזרו ונקלטו בקיבוץ.
בקיבוצים אחרים, המסגרת היתה נפרדת לחלוטין.
הנוער בא משכבות מצוקה בגיל 14 בערך עם השכלה מינימלית, והתחנך בקיבוץ עד לגיוס.
כאלה היו חברות הנוער בשילר. תמיד טיפלו בהם מדריך ומטפלת מהקיבוץ, אימצו אותם במשפחות. לא כולם הסתדרו במסגרת החדשה, היו נערים בעייתיים מאד והם ונאלצו לעזוב. לא פעם, בתקשורת אנחנו שומעים אותם מספרים על הפרק היפה בחייהם, החיים בקיבוץ. משנות ה- 80 ואילך, הסוכנות היהודית, יוצרת מסגרות אחרות, שונות בהתאם לצרכים ולמציאות המשתנה במדינה. מכל מקום, קבוצת שילר רשמה בתולדותיה עוד פרק מפואר. קבוצות של נערים ונערות שבאו לקיבוץ לתקופות של שנתיים - שנתיים וחצי, עד לגיוסם לצבא. הנערים עבדו ולמדו בקיבוץ והיו מאומצים אצל המשפחות.
שמות חברי הקבוצה
| יהושע אלימה יוסף אוקנין מיכל אלה ירדנה בדחה בתיה - רוני גליקמן גלעד אבי וזאנה אסתר זדה חיים חיים | טוביה - בת-שבע כהן ויקי כהן מזי כהן - נביא רות נגר רחל פילו זאב זיו קופמן ציפי שטוקהמר וייס |
