גרעין מיועד לקבוצת שילר, שמנה כשלושים חברים.
המדריך בשנת ההכנה בי"ב היה רענן גולן .
המסגרת של בוגרי הצופים כללה:
קבוצה מבאר שבע אותה הדריך גורי מיר,
קבוצה מבית הספר החקלאי עיינות אותה הדריך יוסי עפר,
קבוצה מבת ים אותה הדריך רענן גולן.
ב"עלים" בשנת 1967 נכתב: במוצ"ש, י"ב בניסן, הכריזו חברי המסגרת שלנו על הקמת גרעין התיישבות לקראת יציאה לנחל. לקבוצה יגיע הגרעין בקיץ הקרוב במסגרת של"ת.
את הצבא עשה גרעין שגב בהאחזות נחל גולן.
בשנת 1968 מלווה אותם ברכת הקבוצה: גרעין שגב בעלותכם להיאחזות, דרך צלחה והמשך נאה.
המקשר בשילר היה יוסי עופר.
| משה וילנר פנינה אביטל אילן דוד אורן אברהם דוד אלקיים אהרון ארן ארנפסט אברהם באן משה בן נר שושנה ברונדמן שרה ברנשטיין כתר אבירם גלעד שאול דבוש איתן וייס לבנון ראובן זוהרי | דוד זורבליבקר דבורה זיסרמן שטולוורק זהבה טייץ עמוס טל שיר יהושע יהושע שני מזל לוי בן נר שמואל מורגנשטרן בן-שחר ליאורה נהרי טובה סמוגורה שליטנר שי פדר שרל שלום פינטו מרית צורן שושנה קונפינו אילנה קופץ זוננברג יפה רוטשטיין מאיר מרק ריבא אהרון רינצלר |
בני הגרעין כותבים
גרעין בא למשק - דני (שגב) עלים 01.09.1967 לאחר תקופת הכנה ממושכת, לאחר פקפוקים וספקות, חששות והתלבטויות - הגענו לקבוצת שילר. החינוך אותו קיבלנו בתנועת הנוער הגיע סוף סוף לשלב הגשמה.
לא ניתן לומר כי הגענו הנה כגרעין מגובש. מבחינת מבנהו, עבר הגרעין שינויים רבים ביותר עד שהתגבש בצורתו הסופית. אנשים נוספו ואחרים עזבו. מדי פעם נתבשרנו על שינוי מספר החברים עד כי מספר פעמים עמד הגרעין בפני פירוק. אולם כאמור שלב זה חלף ועתה מתחילה תקופה עיקרית בחיי הגרעין.
תקופת השתלבות בחיי המשק בצורה שתאפשר מצד אחד את קיומו כיחידה עצמאית אך לעומת זאת חייב כל חבר גרעין להרגיש עצמו כשווה בין שווים בבואו במגע עם חברי הקיבוץ.
תרומה חשובה לקרוב חברי הגרעין אל חברי המשק תרם האימוץ על ידי משפחות המשק אולם בכך לא די. על חברי המשק להמשיך במאמציהם לקירוב ועידוד חברי הגרעין גם בשטחים אחרים.
נושא העבודה הוא כמדומני אחד הרגישים ביותר. אמנם נעשה מאמץ לשלב את חברי הגרעין בענפים רבים ככל האפשר, אולם לעיתים קרובות נתקלים אנו ביחס זלזול ואי רצון לעזרה מצד חברים שונים. על החברים לזכור כי מעולם לא עבדנו 8 שעות ביום והמעבר מחיי תלמיד לחיי אדם עובד אינו נעשה בין-יום ודרושה לכך מידה של הבנה הדדית בין חברי הקיבוץ לחברי הגרעין.
רבים מדי חברי הגרעין הנודדים מענף לענף לפי דרישות המרכז. דבר זה מקנה לעבודה גוון של מחנה עבודה או עבודה שכירה. לכן חייב להיעשות מאמץ להכניס את חברי הגרעין בקביעות לענפים.
נוסף על העבודה מנסה הגרעין לקיים גם פעילויות מסוגים אחרים בין השאר פעולות הדרכת נוער ביישובי הסביבה. הגרעין שואף לפעילות תרבותית כגון הרצאות וחוגים, דבר המצריך שיתוף פעולה מצד חברי המשק.
דומני כי זה המקום לבקש מחברי המשק היכולים לתת יד לכך לעשות כמיטב יכולתם כל אחד בשטח בו יתבקש לעזור. דבר זה יקנה לנו הרגשה כי אנו רצויים במשק.
לסיכום ניתן לומר כי אף אי אלה דברים המצריכים שיפור עבר החודש הראשון של שהייתנו כאן בצורה מניחה את הדעת, צורה הנותנת מקום לתקווה כי העתיד יהיה מוצלח לפחות באותה מידה.
ומה בגרעין? - שמואל מורגנשטיין דברים שנאמרו במסיבת ראש השנה של הגרעין השוהה כידוע ביפעת.
הערב אנו מסובים כאן, כדי לחגוג את ערב ראש השנה תשכ"ט. כדאי להעיף מבט אחורה אל השנה החולפת להיזכר במאורעות הנעימים שאירעו בה. מאידך, להסיק מסקנות לגבי הכישלונות והמחדלים אשר נעשו על ידינו, כדי לנסות ולתקנם בשנה העומדת בפתחנו.
נשאל - מהו הדבר הבולט אשר ארע לגרעין בשנה החולפת? אין ספק שהתשובה היא: הגרעין נבנה. די אם נעיף מבט אחורה, ונשווה את המצב של הגרעין בשילר למצבו כיום, בכדי להיווכח בכך.
ישנם חברה אשר היציאה לצבא כגרעין, אינה אלא צורך פנימי בשבילם. הם רוצים להישאר יחד ולא להיפרד. אצלם הגרעין כבר בנוי, ובכדי לשמור עליו הם יוצאים לנח"ל. (במאמר מוסגר: ברור שאין זו הסיבה היחידה ליציאה לנח"ל אולם היא כבדת משקל).
אצלנו המצב שונה. היה על הגרעין להיבנות לאחר שכבר יצאנו לשילר. חסרים היינו את הדחף לעשות למען הכלל, חסרים היינו את הרצון לתת לכלל יותר מאשר לקבל ממנו. כי הכלל לגבינו היה מושג של מסגרת חסרת תוכן פנימי. אין ספק שנתנסינו בחבלי לידה קשים, לא ידענו כיצד לבנות את חיינו החברתיים. הפעילויות החברתיות היו מעטות, ואלה שכבר היו, לא צלחו. המושג המתאים ביותר למצבנו ההתחלתי בשילר הוא: גישושים באפלה.
ניסינו בתחילה להרבות בועדות כדי להפעיל מספר רב יותר של אנשים. אולם הדבר לא הצליח ונאלצנו להסתפק במזכירות, אשר עליה הוטלו תפקידי הועדות כולן. לקראת סיום השל"ת עלינו על דרך המלך, פחות או יותר. אז היינו צריכים לשוב לשיטת הועדות, אולם הדבר לא התאפשר בגלל הטירונות.
כאן הרגשנו בפעם הראשונה פירושו של המושג גרעין. הקשיים והשפשוף המשותף קרבו אותנו אחד לשני, ולמדנו להכיר זה את זה. את פודל למשל, היינו רואים יותר מאשר אחת לשבוע באסיפות הגרעין. נוצר הווי מיוחד; פרי קריעה משותפת. די שנזכור את הקורבנות התורניים של הטיפוס המשותף עליהם בשני האוהלים של הגרעין.
קשה שלא להזכיר את באני ודידי, או את שלל ההבטחות שהיינו מבטיחים אחד לשני:
"אין דבר, חביבי, תקבל מקסימום שלושים וחמישה".
"שמע, אחרי עשרים ואחד יום אפשר לבקר, נשלח לך חבילות".
כאן התחלנו להרגיש שבעצם בשילר נשארו הבנות שלנו, ולא סתם בנות לא מוכרות.
גם שלב זה הסתיים, ושוב עברנו משק. ניתן לומר שכאן, ביפעת, הצרה המשותפת, צרת המשק, מוסיפה לנו נופח של אחידות, מעין אחים לצרה. מצבו של הגרעין הוא עתה לאין ערוך טוב יותר מאשר בתקופת השל"ת. הגרעין הוא גרעין, גם במובן הפנימי של המילה. לא עוד מסגרת חסרת תוכן.
מדי פעם נשמעה ביקורת על המזכירות הנוכחית, שלא מרגישים בה כלל. אחת הסיבות לכך (בנוסף לבטלנותה), היא שהבעיות המתעוררות בזמן האחרון, אינן עקרוניות וחשובות, או שהן נפתרות על ידי שלוש הועדות הקיימות, מלבד המזכירות.
נדמה לי שהגענו למצב נורמלי של גרעין. אין לשכוח שבחיי חברה קיימות תקופות של שפל ותקופות של גאות. לכן אסור לנו להסיק על החברה, לא מאלה, וגם לא מאלה, לחוד, אלא מהסך הכל של שתיהן. הסך הכל הוא חיובי. תקופת השנה שחלפה הייתה לגבינו מעניינת ומגוונת.
אנו עומדים בפני שנה מסקרנת לא פחות, ההיאחזות בתחילה, אימון מתקדם, וחזרה לשילר לאחר מכן.
נאחל לעצמנו שנה גרעינית מגוונת מלאה חוויות ותוכן.
