גרעין מיועד להר עמשא. שהגיע לשילר ב- 1986 לשל"ת מאוחר. בקיבוץ התאחדו עם בנות גרעין נעלה וביחד עלו להר עמשא.
שמות חברי הקבוצה
| ירון אגסי גלית אורן נועם אליעז אתי בלומפלד דני ברייר עילית ברמסטר אוהד ברקת גליה חזון גדנאור דבי עובד ניצן דנון לימי דנון | יוסף בועז זילברברג אלי טננבאום אורי לניר ניר מולי אלון סמדג`ה רמי פרץ איציק קורן קוסקס שאול קצב דלית רביב אילן שר |
חודרות: זו פעם ראשונה, לצורך הכרות, לעלון הקיבוץ. זה חלק מהאקטואליה הנופלת עליכם בתחילת שנת תשמ"ז. אנחנו לצדכם, בביתכם, ואולי כמה מילים שיסבירו את נוכחותנו והקשיים שליוו אותנו עם בואנו.
ארבע עשרה בנות הגענו לכאן ממסלול שוחק. רוב הבנות מתל אביב, אחדות מהדרום: באר שבע, ערד, דימונה ואשדוד. ביחד אנחנו יודעות לעשות המון רעש, נקוה שזה לא המסר אותו קיבלתם מאתנו. אנחנו די שונות אחת מהשניה וגאות על שמצאנו בכל זאת מכנה משותף וביחד כבר עברנו שנתיים בקרוב, לטוב ולרע.
סה"כ אנו מונים 19 בנות ו- 18 בנים, ובשל כך ספגנו אבדות קשות לתנועה ולפיקוד:
חמישה שליחים מתפקדים כיאות בתנועת הצופים ותשעה אחרים הם תרומתנו לפיקוד בצבא. אחד העומד לסיים קורס טיס. מודעים לאחריות שבבחירה לשאת על כתפינו הקמת היישוב הר עמשא, בשל כך רבות ההתלבטויות, וככל שקרב מועד העלייה על הקרקע, כך יותר חילוקי דעות וחששות מתעוררים בנו.
פרק זה בשרות, בו אנו שוהות בשילר הנו קצת בעייתי עבורנו. כבר עייפות מלעבור בית כל חצי שנה, כשלמטרה, נגיע רק חודשיים לפני השחרור. מצער שכאן במשק, הכל התחיל ברגל שמאל. הרי ברור שקשה לעזוב מקום שטוב בו ולהתחיל מחדש במקום אחר כשאין הסכמה מלאה. לכן מקוות להבנה מצדכם לנסיבות המיוחדות. היה נחמד וטוב בפרק האחרון בקיבוץ מלכיה, לא רע לנו כאן, רק חבל שאינכם מכירים אותנו במיטבנו: מלאות שמחת חיים, יוזמות, מארגנות, אולי במשך הזמן. על היחס כלפינו והטיפול בנו - תודה לכולם.
מאד חסרים לנו הרבה חברים צעירים - שהיו בקיבוץ הקודם, קשה להישאר כאן בשבת כשאין עוד חברה אתנו.
מכל מקום, כמה בנות נרתמו למערכת ההדרכה בחברת הנעורים בקבוצת שילר. אחרות מדריכות את גרעין ד` המיועד להגיע לכאן.
שמנו לב לתופעה מוזרה באשר להדרכה. לא מבינות מדוע נושא הדרכת הנעורים מוזנח על ידי חברי הקיבוץ ומוטל על אחרים. משילר יוצאים לשליחות לתנועה, ומותירים כאן ילדים ללא הדרכה.
ברשימה קצרה סיפרנו קצת עלינו, על הרהורינו, נשתדל להוכיח את עצמנו במשך הזמן בתחומים אחרים.
שנה טובה לכולם מ בנות נישא
מה קורה בהר עמשא תאריך היעד שכל המאמצים מופנים אליו, הן בתחום כח-אדם והן בתחום המשקי, הוא מרץ 1987, בו יגיע הגרעין המייסד לעמשא.
בתחום הטיפול בכוח אדם לא אמסור פרוט, היות ואינני עוסק בכך.
התכנית הכללית היא הצטרפות בני נישא לבנות בינואר, שהייה במחנה גיבוש בשילר כחודשיים, ועליה להר במרץ 1987.
חשוב לנצל תקופת השהייה בשילר לרכישת מיומנות בנושאים שיהיו נדרשים בעמשא, כמו ניהול חשבונות, אקונומיה ומקומות עבודה בהתאם לצפוי: לול, מטע, גד"ש, תעשיה, מוסך ואולי אף נוספים.
ההערכות המשקית לקליטת הגרעין נמצאת בעיצומה. כבר היום ישנן התחלות של ענפים המרמזות על כיווני ההתפתחות.
עלים 1987 ערב העליה להר ב- 25.3 נפרדנו מגרעין נישא ונעלה במסיבה פנימית צנועה. הברכות והטקסים כבר מופנים לעתיד, למחר. יחד עם זאת תחושה של פרידה מתקופה יפה וחשובה בחיי הגרעין על כל המשמעות וההשלכות לגבי ההיאחזות בהר.
את שיר הפרידה כתבו וביצעו בני נישא:
התשמע קולי, לול חביב שלי,
כשאספתי תמותה, היא תמיד עלתה,
שנאתי אפרוחים, כי היו מסריחים,
כנראה בהר, נאכל בשר בקר.
ומה נשמע בכלל, שמה במפעל,
שמעת איזה ברוך, השרוך אינו ארוך.
גומי תחתונים, מתאים רק לשמנים,
כנראה בהר לא ניצור דבר.
אחרונים חביבים, בתי הילדים,
חינוך לילד רע היה מיד סטירה.
ובמקלחות הילדות בוכות,
כנראה בהר מין יהיה מבוקר .
התשמע קולי, שדה כותנה שלי,
עליתי על ה - CASE , שברתי מרסס.
עליתי למכונית, והלכה ידית,
כנראה בהר, יצטרכו שם גרר.
התשמע קולי, אבוקדו שלי:
הרסתי את ההאס, סלח לי נא פנחס.
האטינגר חולה, והמחיר לא עולה,
כנראה בהר, נבל לא יוזכר.
רפת יקרה, אהלן מה נשמע?
היתה אז חליבה, קמתי בשבע.
שערים נפתחו, הפרות ברחו,
כנראה בהר, חלב יהיה יקר.
