אולפן י"ד - 1964

האולפנים היו מסגרת שבה למדו ועבדו עולים חדשים בני 18- 40 .
כל אולפן נמשך חצי שנה. העולים עבדו חצי יום וחצי יום למדו.
האולפנים מומנו על ידי מחלקת הקליטה והפיתוח של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י.
 
באולפן יד היו 42 חברים, חלקם היו עולים מרומניה.

מתוך עלון האולפן   30.07.1964
 
היום הראשון בארץ - אונגר עקיבא
חמישה חודשים עברו במהירות. קשה להאמין שהזמן כבר חלף. נדמה לי שרק אתמול הגעתי לחיפה. את היום הזה, היום הראשון שלי בארץ, אני חושב שאף פעם לא אוכל לשכוח אותו.
בנמל חיפה, כשירדתי מהאנייה עם כל המשפחה ועם המזוודות שלנו כולנו היינו מלאים שמחה והיה לנו מצב רוח טוב, וזה דבר ברור כי המטרה שלנו עליה חלמנו הושגה סוף סוף. בנמל קיבלו אותנו יפה מאוד, תלמידי בית ספר מתל אביב עזרו לנו לשאת את המזוודות וגם הצטרפו אלינו עד אשדוד, בה קיבלנו שיכון.
בדרך מחיפה לאשדוד התפעלתי מפרדסים, בתי חרושת ומכל הדברים היפים שראיתי.
מאז עברו חמישה חודשים, הייתה לי הזדמנות נוספת לטייל בארץ. ראיתי הרבה מקומות יפים, אבל את היום הראשון אני לא יכול לשכוח. הכל חדש בשבילי, הכל היה כה יפה, חלומי על ישראל התגשם.
 
חברה יקרה! - פנינה קליינמן
קיבלתי את המכתב ממך לפני הרבה זמן, אבל רק עכשיו יש לי זמן לענות לך.
כאשר אני נסעתי מרומניה את ביקשת אותי אחרי שאגיע לישראל לכתוב לך איך פה, בארץ, איך החיים פה ומה עושים האנשים. קודם כל אני רוצה להגיד לך אם את רוצה לבוא הנה, אז קודם גמרי את הטכניון ואחר כך את יכולה לבוא. פה כמו בכל הארצות, כל האנשים שרוצים לעבוד עובדים. יש להם כסף והם יכולים לקנות מה שרוצים. גם את יכולה לעבוד וללמוד, אבל בשביל ללמוד, מה את רוצה זה קשה כי קודם את צריכה ללמוד עברית, ואחר כך ללמוד מה שאת רוצה.
עכשיו גם אני לומדת עברית באולפן ולמרות שאני כבר יודעת מעט עברית לי זה עוד קשה, ובשביל ללמוד מה שאת לומדת עכשיו שם צריך עוד זמן.
על ההורים שלי אני יכולה להגיד לך תודה לאל, כי הם מרגישים כאן יותר טוב מאשר שם, והם יודעים בשביל מה באו הנה. יש להם מטרה, הם אומרים שהם באו לחיות ולבנות את המולדת שלהם, של היהודים. עכשיו אנו גרים ברמלה, שיכון גדול, בחדרים יפים, אבא שלי עובד בבית חרושת ועד עכשיו הכל טוב ובסדר. זה הכל למה אני יכולה לכתוב לך על חיים בארץ ישראל.
במכתב תשובה ממך אני רוצה לדעת מה את חושבת אם זה כדאי לבוא או לא, אני בכל זאת אומרת כן.
דרישת שלום לכל המשפחה שלך. שלום ולהתראות איתך.
פנינה
  
בארצנו העברית - יהודה בונדל
לפני כמה חודשים נכנסתי לאולפן, ועד אז דיכאה אותי בעיה אחת: לא ידעתי השפה העברית, אבל מאידך גיסא שאבתי עידוד ממקור אחר, הרגשתי כאילו שאני בעולם חדש עולם יהודים.
אבוקה נדלקה בחיי היהודים יש לנו מולדת עכשיו, כבר אין חלל בחיינו וגם משתמשים בשפתנו, כשבאתי ארצה ושמעתי הלשון העברית חששתי שלא אוכל ללמוד ולדעת זאת, עכשיו אני חושש עוד, אפילו אם ידוע שעברית עוד שופעת מילים, אבל אלמד ולא אגדף שוב את שפתנו היפה.
לשוני כבר לא זרה לי, אני יודע קמעה ממנה ועוד אדע יותר.
 
תולדות חיי - לילי ברקוביץ
הדרך הייתה יפה מאוד, אני נסעתי מבוקרשט עד וינה במטוס מוינה לאיטליה ברכבת ומנאפולי עד ישראל באוניה פגסוס.
 
יום העצמאות - פרידה גולדמברג
בתאריך שישה עשר באפריל אלף תשע מאות שישים וארבע היה שש עשרה שנים לעצמאות, סוף המלחמה, היום הזה הוא החג הגדול ביותר בשביל מדינת ישראל.
בשנה הזאת המצעד היה בעיר באר שבע וכל האולפן נסע, אני עם אחותי והורים נסענו לדוד שלנו הוא גר שם, אנחנו נסענו ברכבת ביום רביעי בערב.
המצעד היה יפה מאוד.
 
זיכרונות מאולפן - איתמר ארונוביץ
מה שהיה לי חשוב, בכיס היה המכתב מההסתדרות, שהם שולחים אותי ללמוד עברית לקבוצת שילר שעל יד רחובות.
נסעתי באוטו מתל אביב עד רחובות. ירדתי ברחובות, במרכז אבל לא ידעתי לאן אני צריך ללכת. רציתי לשאול את מישהו אבל לא ידעתי לדבר עברית. אז הייתי צריך לחפש אדם שיודע אידיש או רומנית. הלכתי ברחוב הישר ושאלתי את הזקן הראשון שפגשתי כי חשבתי שזקנים צריכים לדעת אידיש, הוא ענה לי שאינו מבין, הלכתי הלאה ופגשתי עוד זקן שלא ידע אידיש. ועוד בן אדם שידע אידיש, אבל לא ידע איפה נמצאת קבוצת שילר.
וסוף סוף אחרי חצי שעה או יותר פגשתי זקן שהסביר לי באידיש איך צריך ללכת. הלכתי כפי שהסביר לי והגעתי לקבוצה בשעה 11:00.
הנוף שראיתי בפעם הראשונה פה היה בשבילי נהדר, ממש פלא, התפעלתי סתם ממה שראיתי. הפרדסים היפים, העצים הגבוהים, הבתים שמתחבאים בריקה ירוקה כאילו נמצאתי באמצע של אזור הבראה.
על שביל אספלט שמוביל פנימה פגשתי בחורה צעירה שיצאה מבית שעל יד השביל, אחרי הדבר הרגיל שלום, שאלתי אותה בכמה מילים העבריות שידעתי מחוץ לארץ וששמעתי במשך השבועיים או שלושה שבועות שאני בארץ:
- איפה האולפן?
על ידי היה פנחס איש מבוגר מרומניה שבא הנה גם ללמוד עברית, הבחורה ענתה: בבקשה פה, והיא הוליכה אותנו עד למזכירות.
בדרך למזכירות היא שאלה כל מיני דברים כגון: על ארץ המוצא, על המקצוע, על מה רוצים לעשות בעתיד וכו`.
היא דברה כל כך יפה, אבל מכל אולי הבנתי 20% אני זוכר כאשר היא שאלה על מקצועי עניתי - ברומניה אני היה סטודנט, והכל מה שדיברתי היה רק בשגיאות.
היא הסבירה לי שאראה כמה ימים איך החיים העבודה ורמת הלימודים בקיבוץ אם יהיה טוב אשאר אם לא, אוכל לעזוב.
הלכנו לדירות האולפן קיבלתי מקום בחדר וציוד. אחרי הצהרים הלכתי לכיתה פתאום הופיעה הבחורה שהסבירה לי ונתנה לי את כל הדברים אז ידעתי שהיא המורה של האולפן לאה.
היא אמרה שאני צריך להיכנס לכיתה למתקדמים, הכרתי אז את שולה, המורה שלנו הטובה ברוב הזמן. אנחנו חייבים הרבה לשולה כי משולה למדנו הרבה עברית ודברים חשובים בשבילנו פה בארץ.
חשבתי אז, אחרי השיעור הראשון שאשב פה רק כמה ימים ואחר כך אלך למקום אחר או לעבוד או ללמוד. אך עברו שבועיים, חודש, חודשיים ועוד מעט ואולפננו נגמר ואני לא הלכתי לשום מקום, למדתי פה את העברית היסודית, החשובה התקדמתי בכל יום עבדתי ועשיתי אימונים בעבודה פיזית, עכשיו עוד מעט וגומרים את האולפן ואני אפילו מצטער מאוד מאוד שצריך להיפרד מחברי לאולפן, מהקבוצה מעבודה ומכל הדברים שהתקשרתי אליהם כל כך.
איתמר
אולפנית שילר
 
תולדות חיים - קריינר פנחס
אני קריינר פנחס נולדתי בשנת 1920 ב -6 ליולי בטשרנוביץ. בשנת 1937 גמרתי בית ספר תיכון אחר כך אני עבדתי במשרד עד השנה 1941 בעיר שירנוביץ זאת עיר גדולה יפה מאוד.
אחר כך פרצה המלחמה הייתי כל הזמן במחנה טרנסניסטריה. בטרנסניסטריה מתו ההורים שלי, אבל אני באתי לרומניה בשנת 1945, עבדתי במשרד כמנהל חשבונות. בשנת 1964 אני ומשפחה שלי עלינו לישראל, עכשיו אני גר בכפר סבא, אישה שלי עובדת וילדים לומדים בבית ספר, אלה תולדות חיים קצרים בגלל שאני יודע רק קצת עברית.
 
תולדות חיי - לוי אלכסנדר
הדרך לארץ הייתה יפה מאוד ראיתי את נפולי שבה ישבנו 11 ימים, עליתי לארץ באוניה, ועד עכשיו למדתי את השפה העברית בקבוצת שילר.
אחרי אולפן אני רוצה ללמוד או בבית ספר אורט או מקצוע טוב אחר.
 
פברואר 1964 - אאורל ברקוביץ
מכל פינות הארץ התאספנו ללמוד המושגים הראשונים של השפה העברית. עולים חדשים שבאים מארצות שונות, עם עסוק וידע שונה, גרנו, עבדנו ולמדנו יחד באותה מטרה - ללמוד עברית.
עברו 5 חודשים מן הרגע בו רובנו ראה בפעם הראשונה את האלף בית של השפה העברית, מן הרגע בו רובנו ביטא בפעם הראשונה את המילים הקלות ביותר. הזמן נשאר מאחור, כאשר הצבענו באצבע על מה שאנחנו רצינו לקנות במכולת. כאשר השארנו לנהג לקחת את הכסף למחיר הכרטיס מידנו, או כאשר שאלו אותנו, עשינו עצמנו כאילו לא שומעים.
אנחנו עוברים את הימים האחרונים של תקופת העבודה וחיים עם אנשי הקיבוץ. בזמן זה עשינו כל מיני עבודות וניסינו לחיות את חיי הקיבוץ.
כולנו גאים בעבודתנו, בלימודנו, וכולנו יודעים שמה שלמדנו בחמשת החודשים האלו יהיו היסוד למה שאנחנו נמשיך בעתיד.
יולי 1964:
לכל פינות הארץ נתפזר ונישא איתנו יחד עם השפה העברית זיכרונות יפים. יוצאים לחיים בדרכים שונות אבל תמיד בשמחה נזכור ונשוחח על הזמן הזה.