האולפנים היו מסגרת שבה למדו ועבדו עולים חדשים בני 18 - 40 . כל אולפן נמשך חצי שנה. העולים עבדו חצי יום וחצי יום למדו.
האולפנים מומנו על ידי מחלקת הקליטה והפיתוח של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י.
באולפן י"א היו 29 חברים,
המורה הייתה לאה רבד
| משה אבוטבול אהרון פאול פרץ סימונה אטיאס מרים אייכלר סלמה אירגץ מרים אסרף אלי בטון הרמינה קלודי ביטון ויקטור גוגואטי סימה גולדברינג בנו הרשקוביץ יהודה אתגר וייסברג מרים כהן טוני לייבה חווה אנני מלכה | חווה אנני מלכה גלדיס מסיקה יואב קלוד נדזר מיכאל נדזר נורברד אלי נדזר בלה סיגלר רוניה רינה צימר אודט קלפון גניה רוזנברג שאול רוייזנר אליהו רפאלוביץ זכריה שיש אגמון ארנסט שישפורטש יוסף שמעון דינה שריקי |
יום אחד נזכרתי שלא נסעתי אף פעם לקבוצת שילר, בה למדתי עברית ששה חודשים, כאשר באתי ארצה.
ביום הראשון שהיה לי פנאי, נכנסתי למטוסי שעליו היה כתוב באותיות אדומות גדולות: מטוס פרטי של המהנדס סגל אדרין.
לא עבר זמן רב מרגע שיצאתי מביתי והייתי כבר בקבוצת שילר.
שאלתי את האיש הראשון שפגשתי... בעברית נכונה ויפה! "הגד נא לי, חבר, איפה גרה עכשיו לאה, מורת האולפן?"
האיש הסתכל בי בתימהון וענה לי: "אין לנו שום לאה מורת אולפן, לנו יש רק אולפן אחד ובו מורה גבי. הנה היא גרה שם."
ניגשתי לבית שהאיש הראה לי ובתימהון ראיתי את לאה, המורה שלנו, צעירה וללא שינוי כפי שהכרתי אותה בימי ילדותי.
- שלום לאה, צעקתי לה, מה שלומך? לא השתנית כלל בעשרים שנים אלו שלא ראיתי אותך!
- סליחה, ענתה לי האישה הצעירה, שמי אינו לאה, שמי גבי. לאה קוראים לאימי, הנה היא יוצאת עכשיו מן הבית.
אישה זקנה ונמוכה יצאה מן הבית, שערותיה לבנות ומקל בידה. נדמה היה לי שאני חולם, כל כך דמתה האישה הצעירה ללאה הצעירה והאהודה שהכרתי אותה, וכל כך מעט דמתה לאה הזקנה ללאה מלפני עשרים שנה. הלכנו לחדר האוכל החדש. יפה וגדול, בלי ביצים קשות וללא גבינה צהובה.
אחרי כן עלה יעקב על הטרקטור הישן שעמד במוזיאון הקבוצה ונסענו לשדה הכותנה. שם דללו מכונות יפות את הכותנה ועליהן ישבו תלמידי אולפן שמחים ונהגו בהן. לקחתי כובע טמבל ועשיתי שורת כותנה בחצי שעה (ביד, לא במכונה!) - שיא בין לאומי בעבודת הכותנה!
עשיתי הכרה עם תלמידים רבים וסיפרתי להם יחד עם אריה ומיכאל - שגם הם עבדו שמה - משהו מחיינו בקבוצה לפני עשרים שנה.
חזרתי לבתי הקבוצה, אמרתי להתראות לכולם, נכנסתי למטוסי ובכמה רגעים הייתי כבר על גג ביתי הגדול שבמרכז תל אביב.
צלצלתי חזק בפעמון שבדלת ושמעתי קול ידוע: ... אדי, השעון מצלצל, השעה כבר שש וחצי. קום לעבודה. גם היום עובדים בכותנה? היה זה יצחק. יפה מאוד! חלמתי חלום יפה על העתיד, שאולי יהיה אמיתי.
