לא יודע, באתי מסביב - תשובתו המקובלת של יעקב מאירטל הוא יעקב הג`ינג`י כשנשאל בבואו לבקר חבר במשק. "מה מזג האויר בחוץ ?" - "אני לא יודע, באתי מסביב... "

 

לא מסומנים - המדף אליו מגיעים כל הבגדים שנשלחו לכביסה בלי שם וזיהוי. הרעיון הוא שאם חסר לך משהו תלך לחפש אותו שם. בדרך כלל מישהו מצא אותו לפניך. "נעלמו לי ג`ינס. חיפשתי שעות בלא מסומנים ולא מצאתי כלום".

 

להקת הסדין הלבן - חבורת בנות שהיו רוקדות בחגים. ביניהן היו: יהודית קרמיש, לאה בלום רבד, זלמה רבהון מוקסיי, נאוה קרמיש, נעמי מוזס, נעמי ברינשטיין, מוקי קלינגהופר מאיר, רחל רייפן ועוד. כונתה כך משום שבשנות ה - 40 מחוסר תקציב, לא תפרו בגדים ללהקת הריקוד של הבנות, התלבושת היתה סדין לבן, אותו הידקו בסיכות ביטחון. כך רקדו ביום העצמאות ובשאר החגים. הבגדים הראשונים נתפרו אף הם מסדינים ועוטרו בסרטי בד כחולים וירוקים. רק אחרי חג ה-25 נתפרו בגדים להופעות הרקדניות, אך השם כבר לנצח נשאר. "להקת הסדין הלבן חוללה בכרמים".

 

להב - שמה של קבוצת הילדים שכללה את שנתוני 1972- 1973, שם זה ליווה אותם עד כניסתם לנעורים. "חברת להב מזמינה את בית הקבוצה למסיבת בר המצווה".

 

לזרוק כביסה - ללכת עם שק של כביסה על הגב, לשים את הכביסה המלוכלכת בתאים המיועדים לכך במכבסה. "נגמרו לי התחתונים הנקיים. אני חייב לזרוק כביסה". למחרת לקחת את הכביסה הנקיה מהתא שלך במחסן, ולהיות מאושר.

 

לגרגר - לטלפן 40 בבוקר עם תחילת יום העבודה. בשילר לא מחתימים כרטיס נוכחות אלא מחייגים 40 בתחילת יום העבודה ובסיומו. ביטוי זה נקרא על שם גרשון גילת- שהביא את מש"א לשילרים. "גִירְגַרְת כבר היום? "

 

לורנס - המציל המיתולוגי ומדריך השחייה שעבד בבריכת הקיבוץ במשך שנים ארוכות. אלו היו שנים מאושרות: הנשים נמשכו לאמבטיות השיזוף וריחפו על מזרוני המים שעות, הילדים למדו אנגלית ובבריכה שמו כלור. "הבריכה מלוכלכת. איפה הימים של לורנס?".

 

להצפין - להחביא היטב. ראשוני הקבוצה לא השתמשו במילים המקובלות : להסתיר, להחביא, אלא להצפין. זוהי מילה שילרית אסְלית וזר לא יבין זאת. "הצפנתי בשבילך שוקולדים".

 

לינה משותפת - עד סוף שנות השישים הילדים לא ישנו בבתי ההורים, אלא בבתי הילדים. שם היה לכל אחד חדר משותף עם עוד ילדים, מיטה, ארון בגדים ובעצם הכל. בבית הילדים אכלו הילדים את כל הארוחות, שם הכינו שיעורים עם המטפלת ושם ישנו בלילה כשהשומרת חולשת על השקט או הבכי באמצעות שמרטף. ילדים שפחדו היו רצים הביתה באמצע הלילה והרבה אמהות לא ישנו טוב כל כך. שילר היה הקיבוץ הראשון בתנועה הקיבוצית שעבר ללינה משפחתית בשנת 1967. דורות רבים של ילדים גדלו על ברכי הלינה המשותפת והמעבר ללינה המשפחתית גרר אחריו לא מעט ויכוחים מבפנים וכמעט סילוק מהאיחוד. "אני עם הלינה המשותפת גמרתי".

 

לינה משפחתית - כאשר הילדים ישנים בבתי המשפחה, כמו היום. "הלינה המשפחתית כל כך טבעית".

 

לכיש - מושב שחלק ממקימיו היו בוגרי/עוזבי קבוצת שילר, בני משק צעירים שרצו לחיות במושב שיתופי. אבנר ואסתר רוזנפלד, אליהו ומיכל ליברמן, יוסי קוקפקא, אלכס ומרים בובר, חזי ושולה רבד, יורם וקאמי ברגיל, יגאל ותלמה דנקוורט. תקופה מסוימת גרו בלכיש מושיקו ונירה כהן.

 

למה פה? - הביטוי המפורסם של יאיר קרשפין. אם ניסית להניח משהו במוסך, כנראה שתצטרך להזיז אותו, כי "למה פה, למה עכשו?".

 

למטה - החלק הדרומי של הקיבוץ שגיאוגרפית הוא יותר גבוה. ביטוי שתמיד היווה מוקש לשוני לכל מי שאינו מקומי. -" אתה עולה למטה? " -"לא, אני יורד למעלה".

 

למלא שולחנות - ביטוי מהתקופה שלפני ההגשה העצמית בחדר אוכל. הכוונה היא לא להתיישב בשולחן ריק או לא לפתוח שולחן חדש, לפני שהשולחן הקודם התמלא בסועדים, על מנת לחסוך עבודה לעובדי חדר האוכל ובזבוז מנות בחלוקה. בחדר האוכל ה"ישן" בשנות ה - 30 וה - 40, לכל שולחן היה שני ספסלים וישבו סביבו 6 אוכלים, על התורנים היה לדאוג שהשולחנות יהיו מלאים. "חברים, נא להקפיד למלא שולחנות".

 

למעלה - "הגבעה", החלק הצפוני של הקיבוץ, שבאמת הוא נמוך יותר. "השארתי את האופניים למעלה".

 

לרדת למושבה - ללכת או לנסוע לרחובות - המושבה. "אנחנו יורדים למושבה לשתות גזוז."