חג המשק - יום ההולדת של הקבוצה, נקרא גם חג הקבוצה. נחגג בכל שנה בשמחת תורה בתאריך בו בחרו הראשונים לעלות. "מתארגנת נסיעה לתורכיה לכבוד חג המשק".
חג מחזור - מסיבה שעורכים מסיימי י"ב, זהו חג פנימי שנחוג בקבוצה מאז שנת 1974. בתוכנית ברכות, מערכונים ושירים מקוריים, לפעמים מספרים בני הכיתה על עצמם ולעיתים על הווי הנעורים או המשק. את החג הראשון ביימה גורן אגמון שגם כתבה את שיר המחזורים שנתיים אחר כך. " מחזור גומר, מחזור חוזר והשלישי פשוט עובר, אבל שונה התפאורה. ואם נשמע קול ברמה, סימן ששוב חלפה שנה ואנו כבר על סף צבא...". בשיר זה היו עולים כל המחזורים הקודמים וגודשים את הבמה - היה זה שיא מרגש. יש גם חולצות מחזור צבעוניות, מצוירות או מודפסות ובעיקר שונות משנה לשנה.
חבו"ז - חבורת הזמר של הקבוצה, נקראה תחילה המקהלה. שרה בחגים ובטקסים שונים במשך שלושים שנה, עד התפרקותה בשנת 2000. חבורת הזמר הנעימה לנו את טכסי יום העצמאות, סדר פסח, מסכת שבועות, חגי תשרי, ערבי שירה ועוד.
הרבה צלילים הופקו כאן במשך השנים, הרבה מנצחים ומעבדים וכן מלוים רבים החל מ: קונרד מאן, גרי ברטיני, בוניה שור, ירחמיאל ולדמן, משה גרוסברגר-עצמון, לגרשון פרנסקי, חיים אגמון, דורון שנקר, רון גנג ויעל וגנר.
חבו"ז שימשה מקור לאינספור מערכונים במסיבות פורים ובחגי מחזור. "ראיתם את הבדים החדשים שקנו לחבו"ז?".
חאג` עומאר - הבית הירוק. וילה בלב השדות שהייתה שייכת לערבי בשם זה שברח במלחמת השחרור. שם היו אוכלים עובדי השדה את ארוחותיהם שהוכנו מבעוד יום בסלים, ומספרים שהסעודות שרָצו שם לא היו מביישות מסעדות יוקרה. המקום שימש גם כמחסן לפרדס ולגידולי השדה וכמקום למסיבות. הבית הירוק שמשקיף על כל שדותינו ידע ימים יפים יותר, כשבאנו בוקר אחד הוא היה שרוף, סביבו הוקמה גדר ואין יוצא ואין בא. אך עוד רואים עליו שכבר ראה הרבה, ובטח יש לו מה לספר. "חאג` עומר לא גר כאן יותר".
חגיגות היובל - החגיגות שנערכו ביום ההולדת החמישים של הקיבוץ בשנת 1977. היה זה שיא תרבותי בכל הזמנים. יום הותיק, יום הילד, יום החברה, ערבי ראיונות לותיקים, בניית גן היובל ועוד ועוד. גולת הכותרת : מופע ענק בהשתתפות חברי הקבוצה והילדים, בבימויו של שי לביא. כתב פוצ`ו, מוסיקה אילן וירצברג, תפאורה מירטה אדרי. "חגיגות היובל היו מרגשות".
חבילות לחיילים - חבילות ממתקים שהיו נשלחות על ידי ועדת קשר לחיילים. לפעמים בתדירות של אחת לשבועיים ובשנים אחרות אחת לחודש. נוסף על חבילות היה גם "ארון חיילים" בו יכלו החיילים לקחת אספקה קטנה משחת נעליים, סכיני גילוח וכו`. האחראי על הארון היה עוזי שיפלדרין. בעיתות מלחמה או גיוסים ממושכים היתה הועדה שולחת חבילות מפנקות ודפי קשר לכל המילואימניקים והבנים שעזבו. היה שווה להיות עם קיבוצניק באוהל. בשנים האחרונות לפני ההפרטה החבילות לא נשלחו, אלא חולקו בכלבו. "מקבלים השבוע חבילות?".
חולצת מחזור - כל כיתה לערב חג המחזור היתה קונה חולצות אחידות לכל בני הכיתה. בסוף הערב, בשיר המחזורים כל כיתה היתה עולה עם החולצה המיָחדת אותה. יש חולצות מחזור צבעוניות, מצוירות או מודפסות ובעיקר שונות משנה לשנה. "חולצת המחזור שלהם מהממת".
חדר - - הבית של החברים. נקרא כך משום שכלל רק חדר אחד. גם כשגדל הבית עדיין כונה חדר. כיום, כינוי לדירות הנעורים, החיילים והצעירים. "החדר שלי מתפורר. אני רוצה לעבור חדר".
חדר קריאה - חדר בקומפלקס בית התרבות - בית ביננשטוק, בו היו נמצאים העיתונים היומיים והשבועיים לפני עידן חלוקת העיתונים לכל משפחה. החברים היו באים לקרוא שם את חדשות היום. "אנחנו חוזרים ומבקשים לא להוציא עיתונים מחדר הקריאה". חדר הקריאה הפך במשך השנים למועדון שם נערכו טורנירים של שח ושם התכנסו חוגי הברידג` שכללו את דוד קלינגהופר, בתיה אילן, אריאנה ועוד רבים וטובים. אח"כ החלו להגיש תה, קפה ועוגות והמקום הפך למועדון חברים.
חדר אוכל גבעה - חדר האוכל של חברת הילדים. אחר כך שימש כמחסן גבעה ובית ילדים ערבה, כיום מלתחות הבריכה.
עם בניית בתי הנוער לקראת קליטת ילדי לנה התעורר הצורך בחדר אוכל ל"גבעת הנוער". את האוכל היו מביאים במזוודות מחדר האוכל הגדול בעזרת פרֵדה או טרקטור, בחדר אוכל גבעה היה מקרר גדול [ששימש אחר כך את דיר היונקים]. בגבעה אכלו כל חברות הילדים את ארוחותיהם, שם עבדו: מרים מיר, מרים בר גיל, ציפורה כסה, שולה אוריאל וצילה שטייניג.
חדר אפיה - חדר במטבח בו מרוכזים חומרי האפיה. לשם גם הוכנס המיקסר הגדול. בחדר אפיה היו מכינים בצק מטבח, ועוד מעדנים. בחדר זה פעלה חנה וולקשטיין שאפתה עוגות לותיקים ולרווקים. לעוגות השמרים של חנה היה ביקוש גדול. "נא לסגור את חדר אפיה - יש מזגן".
חדר טלפון - החדר שבו היה הטלפון היחיד בקבוצה. הטלפון המיתולוגי של הקבוצה היה 251 רחובות, בתקופה שעוד היו מרכזניות שחיברו את השיחות הבין עירוניות. בשעות היום שימש חדר הטלפון את המזכירות וריכוז המשק. לנהל שיחה פרטית היה כמעט בלתי אפשרי, ומטלפן שהיה מאריך בדיבור זכה לקריאות זירוז מאחור. לטלפון היה מונה, והחברים חויבו לפי רישום. "נלך לחדר טלפון ונעבוד קצת על אנשים בטלפון". בעיתות מלחמה או זמני חירום היו עושים תורנות לקבלת טלפונים מהחיילים בחזית.
חדר ירקות - חדר לקילוף וקיצוץ ירקות למטבח. שם עבדה סבתא לוצי אמא של לילי, שנים רבות זו היתה נחלתם של יעקב או אירנה פוגל שהיו זריזים ביותר. מאוחר יותר עבדו שם מתנדבים. עוד עבדו בחדר ירקות ששינה מיקום ועבר למטבח הישן, צעירי המשק או סטודנטים. " תקצצו את הבצל בחדר ירקות ותפסיקו לבכות".
חדר מוזיקה - חדר בקומפלקס בית התרבות הוא בית ביננשטוק. חדר מוזיקה היה מרוהט ברהיטים בעלי סגנון וחן, מקושט בתמונה מקורית דקורטיבית גדולה, מעשה ידי הצייר ליאופולד גוטליב. היה בו פסנתר וניתנו בו שיעורי נגינה. סיפרו שהציור של הצייר המפורסם היה בעל ערך רב. מאחר והציור דהה במשך השנים הוא נמסר ל"טיפול" של יהודה אנוש שהיה גנן מסור וצייר חובב. וזה סוף הסיפור. חדר המוזיקה היה גם חדר עם אלמנטים רומנטיים ידועים כגון ספת עור רכה, המקום נחשב כאתר רומנטי מבוקש. "שיעורי החלילית עם גרשון מתקיימים בחדר המוסיקה".
חבר/ת קיבוץ - מי שאסיפת חברים קבועים הצביעה והחליטה לקבל אותו לקיבוץ. בעל זכות לבחור ולהבחר לועדות ולמזכירות. בעל זכות הצבעה באסיפות. "למישהו מהחברים יש מה להוסיף?".
חדרי חולים - או איזולציה, במובנה הראשוני - בידוד. המקום שבו שוכנו חברים וילדים חולים ובו טופלו. הבית ניצב בקצה הדשא למרגלות חדר האוכל אז, כיום החלק המערבי של חדר האוכל. בבית היו 4 חדרים לחולים, בחדר האמצעי הותקנו שירותים ומקלחת, היתה גם אמבטיה. היה מטבחון קטן ממנו יצאו מגשי האוכל (שהובא מחדר האוכל) והתרופות, מארון התרופות. בחדרי חולים עבדו קלרה זיכל, ורותי זיגלמן, שיינדל רוזנפלד טיפלה בילדים, וזה היה כייף להיות חולים. הבית נהרס עם בניית חדר האוכל החדש באמצע שנות השמונים. "לך לבקר את אבא בחדרי חולים".
חברת ילדים - כינוי לכל חברת ילדים בגיל בית הספר מכיתה א` עד י"ב. היו שנים שחברת הילדים היה שם של ילדי בית הספר התיכון בלבד, עד שיובא השם "הנעורים" מישובי הסביבה. " חברת ילדים יצאה לקיטנה בחוף דור".
חושם - חמור שהיה שייך לפרדס. תפקידו היה להכנס, רתום לעגלה קטנה לתוך השורות ולהוציא את הבוקסות.
חותלות - חתיכות בד ברזנט עם סרט מושחל בקצה שהיו קושרים בתחתית המכנס וקצת על הנעל, כדי שלא יכנסו קוצים לרגליים. "החלוצים לבשו חותלות".
חלוקה - המרכולית של פעם. פעם לא היו קונים מוצרי מזון, אלא פשוט מקבלים אותם פעם או פעמיים בשבוע. הכמות והמבחר היו קבועים. "- למה את צריכה שתי חמאה? - יש לי אורחים בשבת".
חלוקת פרי - פעם גם פירות לא קנו, אלא קיבלו. החלוקה נעשתה במיכלים גדולים שפוזרו ברחבי הקיבוץ (בעיקר הדרים), או על ידי הילדים שהיו קופצים מעגלת הטרקטור ומניחים קופסאות פרי על מרפסות הבתים (ענבים, תפוחים וכו`). "שכחו אותי בחלוקת פרי".
חמודי - כינוי אשר ניתן ליועז דנקוורט ע"י ישראל ול.
חמור קטן - משחק ילדים שובר עצמות. ילד אחד היה עומד כפוף, וכולם היו מזנקים מעליו. "אורי שבר את היד בחמור קטן".
חמור ארוך - משחק ילדים מרסק עצמות, שכלל בעיקר קפיצות אחד על השני. קבוצה אחת היתה עומדת כפופה בטור, וילדי הקבוצה השניה היו צריכים לקפוץ מעליהם ולנחות על גבם. קבוצה אחת כולם כפופים, בשניה כולם רוכבים. " נעמי שברה את היד בחמור ארוך".
חלות - אפיית חלה מתוקה לשבת, לכל ילד בבתי הילדים. בכל יום שישי המטפלות מכינות את הבצק, הילדים יוצרים את החלה ובדרך כלל אבא או אמא מחסלים בדרך הביתה. "מי לא לקח חלה?".
חמש דקות - Five Minutes - המשפט הידוע של לורנס המציל, כדי לזרז את המתרחצים לצאת מהמים בשעת סגירת הבריכה. יש לאמר במבטא בריטי כבד. "עוד 5 דקות, פייב מינוטס…".
חצב - שמה של חברת הילדים שכללה את שנתוני 1976-1978 מהיותם בכיתה א` עד כניסתם לנעורים. "כל החצבים מוזמנים לבמה".
חצי ביצה - בתקופת הצנע, היה מקבל כל אחד חצי ביצה קשה. בחורה בהריון קיבלה ביצה שלמה. חברים שרצו לעקוף את רוע הגזירה ביקשו ביצה רכה. הליצנים סיפרו שבקיבוצים יש לתרנגולות סכין גילוח בישבן והביצה יוצאת מחולקת לשניים. עוד סיפרו שחבר קיבוץ אוכל תרנגולת בשני מצבים: או שהוא חולה או שהתרנגולת חולה. זכורה היטב התמונה של יואל פלש הולך למטבח ובידיו תרנגולות מדממות וגוססות - אלה היו מיועדות לחולים. "היו זמנים, חצי ביצה, חמור וזוג סוסים" שרו בחג היובל.
חתונה בעיירה - הצגה שהוצגה על ידי חברי הקבוצה בכל חתונה במשך עשרים וחמש שנים. בהצגות לאורך השנים השתתפו חברים ותיקים רבים, צעירים וילדים. ההצגה הובאה למשק על ידי עזה טל ומתארת טקס חתונה בעיירה במזרח אירופה. הכלה מאוד מאוד גבוהה [בדרך כלל אריאנה], החתן ננס [בדרך כלל קדמי], גלרית האורחים היתה מגוונת ומצחיקה, זכורה במיוחד שוש בראון שהיתה משתטחת עם המתנות. היו בהצגה מספר שיאים שכל הקהל, שכבר ראה את ההצגה עשרות פעמים, חיכה להם בהתרגשות. יידיש קייט. היה מאוד משעשע. " חזרה לחתונה בעירה בשעה שבע על הבמה במגרש כדורגל"
