ג`וק - טרקטור קטן מאוד וכתום מאד, היה הטרקטור של גן הירק באחריות מנדל ברגיל, ושימש את גידולי השדה בראשיתם.
הג`וק היה טרקטור של חברת אליס. כיום מוצג בגבעת ברנר, במוזיאון שהוקם על ידי שלמה ויטנברג, בו קיבל "הג`וק" בימה של כבוד. "הג`וק הזה חזק כמו טרקטור".
ג`ון דיר - טרקטור של החברה האמריקאית "ג`ון דיר", ירוק עם שני גלגלים צמודים, הג`ון דיר הפעיל את מכון התערובת. שימש את הפלחה ואחר כך את הרפת. "הג`ון דיר שלנו גדול וירוק".
גגונים - גגוני אסבסט שנבנו מעל המרפסות. מאז שנקשרו לאסבסט תכונות מסרטנות, מוחלפים הגגונים בשיטתיות.
גוזל - גוזל במילרע, כינויו של אורי רובינזון, הלולן שהיה קטן בילדותו, השם דבק בו עד היום. "תתקשר לֶגוזל ותגיד לו שאני לא בא להעברה".
גויאבה - עץ הגויאבה האדומה ליד חדר האוכל. עץ זה שקיים בקבוצה עוד משנותיה הראשונות, ניטע עם עוד עצי פרי ונוי בגינה למרגלות בית הביטחון על ידי מינה. אחר כך נבנה לידו בית העץ עם המגלשות בגן אריה. כיום עץ הגויאבה הוא אי ירוק במגרש החניה הצמוד לחדר האוכל. "הגויאבה, הכי ותיקה בקיבוץ".
גבינה מתוקה - גבינה לבנה ממותקת בסוכר. קינוח אהוב על הילדים לפני עידן ה"באדי" ו"הקרמלי". המתקדמים היו אוכלים גבינה מתוקה עם זיתים. כאשר ה" שילרים" קיבלו גבינה מתוקה בטיולים ומחנות זו היתה עילה לקנאה וקנטור אצל בני משקים אחרים. "היום יש קינוח - גבינה מתוקה".
גזר חי - אחד מהקינוחים האולטימטיביים של קבוצת שילר. מכיל גזר מגורר, סוכר (די הרבה), מיץ לימון וצימוקים. "מי שאוכל גזר חי יכול לראות בחושך".
גולדֵנעֵאֲייר - להקה מאנשי הקיבוץ שהופיעה בפורים בשנות השישים. "גולדנעאייר זהו שמנו, מצב רוח טוב הבאנו..." אח זאת היתה חבורה - ביצי הזהב, כשמה כן זמריה/חבריה: זאבי גורן, עמוס שפירא, אילן טננבאום ויוסי שטייניג. גרשון קרמיש היה זמר מחליף. כל הופעה שלהם היתה שוס, שיריהם שנונים וקולותיהם ערֵבים. כל השנה חיכו חברי המשק בציפיה להופעתם הבאה. היו הראשונים שבצעו תזמורת בצורת בשילר. "הגולדנעאייר כתבו שיר על מכונת הכלים. אח....מה הוא עושה לה... מה הוא עושה."
גולדנעציצקעס - שָדי זהב. התשובה הנשית לגולדענאייר. הייתה מורכבת מנשות הקבוצה: אריאנה הרן, זיוה שפירא, שוש טננבאום ופנינה לאור.
גולדשטיין - פרדס גולדשטיין. פרדס ובית אריזה שנקנו על ידי הקיבוץ בשנת 1944. בית האריזה שימש שנים רבות כמחסן של יעקב צוקרברג. היה במקום בו עומדת היום רפת העגלים הצפונית.
גבעה - הקיבוץ בנוי על שתי גבעות. החלק הצפוני של הקיבוץ נקרא הגבעה למרות שגיאוגרפית, הוא לא באמת יותר גבוה. הבתים הראשונים בקבוצה נבנו באיזור בית הביטחון והגבעה לא היתה מיושבת. ראשונים עלו בני נוער לגבעה והיא נקראה אז גבעת הנוער או גבעת הילדים. תקופות שונות שכנו על הגבעה גרעיני התישבות של קיבוצים שקמו אח"כ בכל רחבי הארץ. (תבדקו !!!). "הוא ביקש שנאסוף אותו מהגבעה".
גורדון - כינויו של חיים טל, שהיה איש עבודה. חיים טל (בלומנטל), היה רווק ותיק שרק בגיל מבוגר מאוד התחתן עם בלה, הוא היה איש מזג האויר ותמיד חיכה לגשם גם בקיץ. בשנת 1991 כותב ישי שלו : " מאז שחיים גורדון הפסיק לקטוף, זה כבר לא אותו הנוף. 59 שנים, עונה אחר עונה, הוא קטף בפרדס כשמעליו השכינה. חיים הוא קיבוצניק שלא מוצאים היום, והעבודה אצלו היא הערך העליון. לקום בבקר עם הנץ החמה, זוהי תמצית החיים על פני האדמה. לשתות את הקפה, לחייך לכולם, משהו מיוחד, לא סתם."
גבעון ויפתח - גבעון ויפתח - שני מפעלי תע"ש של ההגנה ליצור כלי מלחמה שפעלו בקיבוץ בתקופת המנדט. יפתח - יציקות מרעומים לרימונים ועוד. הוקם בשנת 1938 בבאר הראשונה. גבעון- יציקות רימוני יד ובהמשך פגזים למרגמות. ה"מפעל" הועבר אלינו מנען כאשר היה הכרח לפנותו משם. הוקם בשנת 1939בצד הדרום מערבי של המשק, צריף גדול וארוך חבוי בין עצי האקליפטוס העבותים. לחברי המשק נאמר כי הצריף מיועד למטוויה. היה זה חסאן הערבי ששמע תיקתוק חשוד מאיזור הבאר באחת מפשיטות הלילה שלו (חסאן היה גנב סדרתי) והלשין. פחד הגילוי היה גדול ביותר והמפעל הועבר במהירות לקיבוץ משמרות בשנת 1945.
גורן - 1. המקום שבו נאסף קש לרפת. היה ידוע בשל הפעילות הלילית הרבה שרחשה בו. "...נצנצו עיניים ומצמצו שפתיים על גורן בליל לבנה...". בין חבילות הגורן היה חדר סודי. כמה חברי אצ"ל שנפצעו בהפצצת הבריטים בתל נוף נשמרו "בחדר" זה בגורן , לילי דנקוורט טיפלה בפצועים.
2 . גורן, בת המשק, שהצליחה בעיר הגדולה כמחזאית ובימאית. "החברים נסעו להצגה החדשה של גורן".
גבעת הבדואים - גבעה מדרום לקיבוץ שהיו בה הרבה כלניות והרבה בדואים. זה היה אתר נבחר לטיולי שטח עם ילדי הגנים ובית הספר.
" שיחקנו סימני דרך לגבעת הבדואים". נקראה גם גבעת הכלניות. "בגבעת הכלניות קטפתי לך זר". (היום לא הייתי עושה זאת) אחר כך שימש האתר כמזבלה של גבעת ברנר עד שנסלל כביש 411.
גיוס - וברבים גיוסים, מילה שהתקיימה לפני תקופת התאילנדים. בתקופות של קטיף: תפוזים, שזיפים, אפרסמונים, תפוחים, אגסים וכו`, היו המוני בית קבוצת שילר מתגייסים למלאכת הקטיף אחרי שעות העבודה או בימי שבת, ללא כל תמורה כספית. היו גיוסים בגד"ש לעישוב שדות הכותנה האינסופיים, גיוסים בלול ועוד. "איך הוא מעז לדבר, הוא אף פעם לא בא לגיוס". הגיוסים התקיימו על פי החלטות ועדת המשק ובהתאם לצרכי הענפים השונים. כל חבר היה מחויב במכסת שעות גיוס. גיוסי שבת היו בסמכות המזכירות.
גטשפייזה - "גטשפייזה" אחד המטעמים שהביאו ה"יקים" לקבוצה; מצע של ביסקוויטים, עליו ריבה ופודינג לבן-צהוב. לא משהו. אבל אז זה נחשב.
גן אריה - גן שעשועים שהוקם ליד חדר האוכל לזכרו של אריה מאיר. הגן היה שוקק חיים עקב קרבתו לחדר האוכל שהיה מרכז החיים בשנים אילו. בגן היו נדנדות ומתקנים שונים ביניהם הקרוסלה שגבתה מחיר לא מעט רגליים שבורות. הגן פורק חלקית עם הגדלת חדר האוכל בשנת 1981.
גן השישים - גן שהוקם לחג השישים של הקיבוץ בשנת 1987 בעל מוטיבים טרופיים. ממוקם מזרחית לבית התרבות. את הגן תוחמת שדרת הפיקוסים הוותיקים ממערב והכביש המחבר לרחובות מצד מזרח. "עוד פעם חתכו את הגדר וגנבו עצים מגן שישים".
גן היובל - גן משחקים שנבנה בחצר בשנת 1977, לכבוד חג היובל של הקבוצה. התכנון היה מדוקדק והעבודה על טהרת הכוחות המקומיים. זו היתה התלהבות שמזמן לא נראתה במקומותינו. הצוות המארגן משך אחריו קיבוץ שלם, מזקן עד טף, שבתות וימים. המתקנים היו עשויים מעמודי חשמל, גשר העץ מעל השער התנדנד בשלווה, על ראש הגבעה ניצבה בקתה ומתחתיה מנהרה ארוכה ומפותלת. בצד דרום - האומגה ומסביב מגלשות ונדנדות לרוב. זה היה מבצע אדיר שמילא את לב כל השותפים בגאווה רבה. ובצדק. הגן היה שוקק חיים, נערכו בו מסיבות, חתונות וחגים. שנים רבות היה מוקד משיכה לילדי המשק והחברים. שימש כאטרקציה לכל תושבי רחובות והסביבה. בשנים האחרונות פורקו אט אט המתקנים שהוו סכנה ובשנת 2002 הפך הדשא למגרש חניה. "שוב יש מלא ערסים בגן יובל". נקרא גם: גן הבנים, גן הרפתקאות.
גמולים - ילדים שנגמלו מהצורך בחיתולים. כינוי לבית הילדים אליו עוברים הילדים אחרי בית התינוקות. "אני עובדת בגמולים".
גפיר - גפיר, שומר. הנוטרים עסקו בשמירה מטעם ממשלת המנד"ט. מפקדת הגפירים בשילר הוקמה בשנת 1938 ומיקומה הראשון היה בגנון מול המאפיה [בין גן שקדיה לחדר האוכל], יהודה אנוש היה המפקד ואיתו ראובן גולדהירש, אברהם שטיניג, מנדל ברגיל, מאייר, אברהם קמל וישראל ול. האימונים התבצעו במגרש מכבי רחובות. עם פריצת תנועת המרי ב1946 חיסלו הבריטים את משטרת הנוטרים.
גרשון פרנסקי - היה מורה למוזיקה, העמיד דורות רבים של נגני חליליות וכלים שונים בקבוצה. ניצח על המקהלה שאחר כך הפכה לחבורת הזמר.
גשר חבלים - גשר שנבנה בשנת היובל מעל השער הירוק, הוא שער הכניסה למשק ובעצם גשר מעץ ושרשראות ברזל. משני צידיו היו מגלשות: בדרומית גלשת לגן היובל, בצפונית גלשת לגן אריה. הגשר שנבנה על ידי כוחות מקומיים היה להיט לילדי המשק שיצאו לטראקים בגן. הגשר המתנדנד [אולי מכאן שמו גשר חבלים] נסגר למעבר בתחילת שנות התשעים ואחר כך לקראת סוף האלף פורק כיון שהיווה סכנה.
