1927

 
בתחילת שנת 1927 החליטו חברי הקבוצה שקראה לעצמה קבוצת שילר שברצונם להקים נקודה נפרדת מקריית ענבים.
 
26.3.27 - הגיעה אינפורמציה ממשה סמילנסקי נציג הקרן הקיימת בדרום, כי 360 דונם (כ- 150 דונם אדמת חמרה והיתר אדמה יותר כבדה) בשטח הגובל עם אדמת הקק"ל, אדמות הכפר זרנוגה ופרדס לוינסון עומדים למכירה.
 
בישיבתו מיום ב` בניסן תרפ"ט, 04.04.1927 הסכים הדירקטוריון של הקק"ל על קניית 360 דונם אדמה עבור קבוצת שילר.
 
14.4.27- רכישת הקרקעות הראשונה - 237 דונם מעבד אל-רחמן ועוד 190 מאברהם לוינסון.
 
24.4.27 - מנחם אוסישקין דירקטוריון הקק"ל מאשר רכישת קרקע למען קבוצת שילר.
 
חברי קבוצת שילר החליטו לעזוב את קריית ענבים בקיץ 1927, עוד לפני שהוכנה התשתית ליישובם החדש ליד רחובות.
מיד כשהגיעו לרחובות התיישבו במגרש ריק, נטו שני אוהלים על החול, מתחת לשני עצים גדולים במקום בו שוכן היום הגן הציבורי (מאוחר יותר הוסיפו עוד אוהלים). כל אוהל חילקו לארבעה חדרים קטנים בהם התארגנו המשפחות.
בכל חדר הוכנסו חפציהם המעטים, שתי מיטות גדולות, מיטת ילד ושולחן עם כסא. מסביב לאחד העצים התקינו שולחן והציבו ספסלים פשוטים ושם היו סועדים את ארוחותיהם.
 
בינתיים המשיכו החברים שלא עבדו לפרנסת הקבוצה, להקים את התשתית בנקודה החדשה. שפיגל, רובינפלד ולכטר, הקימו מקרשים שקיבלו מסולל בונה, צריף באורך 8.5 מטר, וברוחב 4 מטר, שם תכננו לסדר חדר אוכל, מטבח ומכבסה.
מקלחת, כתב לכטר לזוסמן, אנחנו מסדרים לנו בחברה , מקלחת טובה מאד מאד.
 
בבניית הצריף השני סייעו חבורת הדרום ברחובות ובראשם שלמה מיר, שהתידד עם חברי קבוצת שילר. בשיחות שהתנהלו בערבים מסביב לעץ ברחוב, נכחו חלוצים שהתגוררו ברחובות וחיפשו מסגרת קבוצתית לחבור אליה, כמו לילי והנס דנקוורט.
 
רשימת הקניות שתכננו לקראת חורף 1927 כללה : 5-6 זוגות מכנסיים, 3-4 מעילים חמים, 2-3 זוגות נעליים, 6-7 חולצות, 3 שמלות עבודה חמות, 5 סינורים, 4 גרביים חמים לצעירות, 4 גרביים חמים לצעירים, 2 מטפחות למבשלות, כמה אמות בד לתיקון לבנים, כמה אמות בד אורג לתיקון בגדים,  2-3 גופיות ו- 5 זוגות לבנים תחתונים חמים (אם ישאר כסף).
 
בישיבה שהתקיימה בסוף אוגוסט החליטו לעלות בערב סוכות למקום הקבוע (עדיין ללא אישור ההסתדרות הציונית).
 
בהושענה רבה, תרפ"ח העמיסו את חפציהם על עגלה הרתומה לפרד, שכבר רכשו בינתיים, ונדדו שני קילומטרים אל הגבעה ליד זרנוגה.
 
הבחירה ביום העליה: הושענה רבה, הוא יום מיוחד במינו בין חגי ישראל.... הבקיא במסורת אבותינו זוכר ודאי את ההרגשה המיוחדת של היום הזה שבו קודש וחול נושקים הדדי... יום שכולו טבע ותפילה על פרי האדמה. יום אחרון לסוכות הוא סמל ליציאה מדירתו הארעית של האדם מישראל שחזר לביתו הקבוע.
 
התיישבו אחד עשר עשר חברים ושישה ילדים.