המפעל לרימונים - אילנה אוקו 1986

שלושים למותו של ישראל גלילי - אילנה אוקו
 
בטרם קום המדינה, הרבה לפני המטבח של גולדה, שגלילי היה בו שף ראשי כידוע, ביקר ישראל גלילי איש המעש, איש המגן וההתיישבות יותר מפעם אחת בשילר.
בית המלאכה לחומרי נפץ בקבוצה, היה רק אחד משרשרת מפעלים שהוקמו בקיבוצים ובערים.
ראשיתה של התעשייה הצבאית בארץ, באותן מסגריות שהוקמו בתחילת שנות הארבעים לצרכי כוח הביטחון וההגנה.
 

המפעל לרימונים
עוגן הצלה לשילר בתקופת מלחמת העולם השניה או תרומת הקבוצה לכוח המגן
 
שלמה גולן:
עם פרוץ מלחמת העולם ה-2, נקלעה הקבוצה למצב של חוסר מקורות פרנסה. הפרדס נשאר הענף המכניס היחידי בשעה זו. המסגריה שנתבענו להקים, היתה ממש עוגן הצלה. בבית המלאכה התפרנסנו בעבודה פיזית מפרכת חברים וחברות מהקבוצה, וגם אזרחים אחרים. התנהל משא ומתן מייגע על שכר יום עבודה, ולבסוף קיבלנו למעלה משלושים גרוש ליום אחד. לכטר זל היה נציג הקבוצה ובסוד העניינים. מובן שהוא תמיד השתדל לקבל מחיר גבוה יותר, עד שיום אחד אמר לו אשכול זל: מה אתה חושב? כאן פרה חולבת? היה זמן בו הייתי שומר המפעל ופתיחת השער היה אחד מתפקידי הבלעדיים. אני זוכר את ביקוריהם של גלילי וסנה במסגריה. הכנסתי אותם למשק בסודיות מוחלטת. העבודה במפעל היתה סודית, הדיונים מסביב היו סודיים, מעט מאד נמסר לחברים וכמובן לא רשמו כלום. הכל התנהל בעפ ובקיצור.
 
אדי גטריידה:
גם אני זוכר את ביקוריו של אשכול במשק לפני הקמת המפעל. היו ויכוחים סביב שכר העבודה במקום. הם הציעו 20 גרוש ליום עבודה ואנחנו אמרנו שזה נמוך מדי, בשדה מרויחים הרבה יותר.
 
עד כאן עדותם של שלמה גולן ואדי גטריידה. כאמור מחמת הקונספירציה לא נשאר מאומה בכתובים.
גם לי אישית סיפר גלילי על ביקוריו בשילר, בשנת 1939 ערב הקמת המפעל. את ההתדיינות על שכר העבודה הוא כלל לא הזכיר, אלא אמר שהוא ואשכול באו לשילר כדי לשכנע את הקבוצה להקים את המפעל בחצר שלנו, עם עובדים שלנו, והיה זה מבצע קשה מאד.
היו חששות כבדים מאד בשילר, ופחד שמא נסתבך ונתפש. לכן גייס גלילי את אשכול שהוא איש חבר הקבוצות ללחוץ על נציגי הקבוצה על ידי נציג משלהם.