27.09.2002
יום הולדת שמח לך, אחותי הקשישה ממני שלא בכל-כך הרבה שנים.
הרי 75 זה כבר משהו מאד, מאד:
מקבלים ליום ההולדת המאושר נייר ועליו טקסט (שאותו כתבתי אני בעצמי, ורק משנים את השם לפי העניין). אך אם התמזל מזלך ואתה חבר מן המניין - תקבל גם עציץ קטן אך סמלי.
ולמה רק ב-75? כדי שלא יהיו יותר מדי מועמדים.
סתם! ... אמרתי בצחוק.
אני מדברת הערב כי גם הציעו לי לעשות זאת, וגם כי הסכמתי, אחרי הפצרות.
השנים עברו מהר מאד - אני לא יודעת איך על הקבוצה, אבל עלי, עברו 55 השנים שאני חיה בה, באמת כהרף עין ואפילו קצת מהר מדי לטעמי, כמו שאומרים עכשיו במקום לדעתי.
כבר אמרתי ועוד אומר כמה מילים, לא יותר מדי, לכבוד יום ההולדת הזה, שלא נראה לי בינתיים כל-כך חגיגי, אולי כי אין חשק לארגן, אולי כי חבל על הכסף ואולי חושבים שבילוי סתם, משהו משעשע, מפתיע, קצת משמח ויוצא מן השגרה, זה לא די מכובד.
אך אל נשכח - כבר לא יהיה לאף אחד מאיתנו, אף פעם, חג ה- 75 של קבוצת שילר.
לכן, העלאת חיוך ואולי אפילו צחוק - זה לא בזבוז משאבי אנוש.
אני כבר שייכת, עד כמה שזה מפתיע, לפחות אותי, לא לצעירים ואפילו לא לבינוניים. אני בסה"כ מנהלת קרב הישרדות (רק בדיבורים כי אין לי כוח לעשות הרבה תנועות).
אני מקווה שלפחות את זה אוכל לומר גם בשם אחרים, אשר כבר, או טו טו מגיעים למצב זה: אנא זיכרו שעשינו פה משהו (רואים את זה אפילו בתמונות כמה שהיינו יפים ויפות), ואנו זכאים למה שיותר תנאים סבירים עד טובים ואף למעלה מזה.
אני לא אומרת שזה לא קיים, אבל שלא יעלה על דעתו של מישהו לקצץ פה ושם ממה שבין כה וכה לא ניתן כל-כך ברוחב לב.
תגידו שזה לא יפה להוציא קצת קיטור ביום חג חשוב שכזה? הרי אני בסה"כ חלק מתוכנית הערב לכבוד יום הולדתה ה- 75 של קבוצתי האהובה באמת רוב הזמן.
אני גם מאחלת ששינוי פניה והתחדשותה המתוכננים יהיו לטובה לכולנו.
אמן.
